והיום, תלמידים, נלמד על זקרפטיה
עמי בן בסט יצא למסע הזוי אל מחוז רחוק ואל עמוד אינטרנט עתיק וירקרק במיוחד, מלא בשגיאות, שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים
[כאן אני מגלה לראשונה על קיומה של זקרפטיה (חכו רגע עם הלינק)]
הקטע הזה מתחיל במהפכה. או יותר נכון ב"מאפכה". נשמע מוזר? אני יכול רק להבטיח לכם שזו רק ההתחלה. אז ככה: אתמול, קצת אחרי חצות, נוחת אצלי מייל קצר מבחור שאיני מכירו בשם אוריאל שמספר לי שערך לא מכבר חיפוש אחר אתר אינטרנט שהוזכר באחד הפורומים בשם "מאפכה הבאה".
גוגל הביא אותו לאתר מסוים, והנה הכתובת... וכאן מתחיל הכל. אני מוצא את עצמי באחד מאתרי האינטרנט היותר משונים שראיתי לאחרונה. המילה "זקרפטיה" חוזרת באתר פעם אחר פעם, לעיתים בכתיב אחר ובהטיות שונות. בסביבות השעה 02:00 אני מצליח איכשהו להיחלץ מהאתר ולסגור את המחשב. רגעים ארוכים אחר כך, במיטה, אני עדיין לא מצליח להשתחרר מהירוק של העמוד הראשי והיחידי של האתר שמשתלשל לו מטרים ארוכים
באחד המקומות, לדוגמה, בורחות להן ימינה (מהדף) שורה של מילים מוזרות, כאילו מחפשות להן עולם חדש. ה"סקרולר" מביא אותי בעקבותיהן ואני מנסה להגות אותן בקול רם: "טיסנקה", "ברזני", "סוקירניצה", "גורינצ'ובו", "יבלונבו", "אוריחוביצה". עיני נעצמות עם הסוקריניצה.
כאמור יש לו לאתר הירוק הזה רק עמוד אחד ללא קישורים. בראשיתו, כמה כותרות: "משרד השכלה ומדע של אוקראינה", "אוניברסיטה לאומית של אוז'גורוד", "מכון מחקר של לימוד קרםטים", וכך הלאה. אני מגולל 15 סנטימטרים למטה ונקלע לכותרת מפוארת: פנים של זקרפטיה! שוב זקרפטיה. לא עומד בזה יותר. אני טס לאטלס ולאנציקלופדיה ומגלה כי מדובר במחוז הנמצא במערב אוקראינה, במדרונות הדרום מערביים של הרי הקרפטיים ובירתו העיר אוז'ורוד. זקרפטיה גובלת בארבע מדינות: רומניה, הונגריה, סלובקיה ופולין. לאורך ההיסטוריה היא עברה ממדינה למדינה, משלטון לשלטון, פעם אחר פעם וזו הסבה העיקרית שיש בה לאומים רבים.
גלישה נוספת במדרון הירקרק של האתר הזקרפטי הזה מסבירה הכל. הטקסט מדבר בעד עצמו ומספר, פחות או יותר, מדוע ולמה עלה האתר המשונה הזה לאוויר. נכון שהשפה העברית עברה כאן מוטציה נדירה והמבנה הלשוני המרתק שלה מזכיר את תורת הכאוס, אבל כאשר מתרגלים, ועוד קצת למטה: הכל מתבהר: "זקרפטיה זאת אזור מקורי במרקז של ארופה. קרו כאן הרבה ארועים: מלחמות ובניות מחדש ,שואות וגמירות ,שואות ושיחזורים". ועוד קצת למטה: "...הרבה דורות של זקרפטאים עשו מה שאנחנו קוראים זקרפטיה. עוד הרבה סודות קוללת ארץ זקרפטית הזאת, לכן כדי לענות על כל שאלות שמענינות את הקוראים ,נעשה את המחקר ומדריך הזה. פה ניסינו להציג לפני כולם עם זקרפטיה ידועה ולא ידועה. מכוון לתלמידים של בתי ספר, גימנסיות, תיכונות, סטודנטים, טיירים, וסכניות אחרות".
ארץ עמוסת אתרים מרתקים ושכיות חמדה, זקרפטיה. בני זקרפטיה מקבלים באתר עצות והנחיות ושיעורים בתיירות זקרפטית: "תארו לאצמכם שאתם מקבלים קבוצת טיירים מוליקובריטניה, שהגיע לטיול בזקרפטיה. תשחקו את הפגישה. אתם נמצאים בתחנה מרקזית בזקרפטיה. מגיע קבוצה אנשים מבודפשט. מה תספרו להם? הגיעו אליכם חברים מאמריקה.איך תקבלו אותם?" לאט לאט פורש לו הדף הירוק מידע על שכיות החמדה הזקרפטיים. אנו למדים למשל כי בעולם החי שבמקום יש "לילית עם שערות", במשק החי: תרנגולות וכבסות פוליניות ובתחום הכלכלה ישנם מחצבים דולקים (פחם ונפט) ומחצבים שמתחת (חומרים רב מולקולרים). ויש גם משהו על זקרפטאים מפורסמים: "אושר הכי גדול של הארץ זה אנשים שלה. הם עשו עבר, בונים היום ויעשו אתיד".
[כמה מילות סכום חגיגיות על האינטרנט, העמוד הירוק והשפה החדשה שעולה בין השורות]
מבט באתר הבית שעלה כנראה בשנת 2001 מגלה עמודים מעוטרים ומסוגננים הרבה יותר מהעמוד שלנו. גם הורסיות בשפות האחרות, כולל האנגלית עברו, נראה, עיבוד מחודש. אפשר למצוא שם אפילו גלריה מדהימה שמייצבת על המסך בזריזות בעזרת קליק אחד, וחושפת שורה צפופה של כנסיות וכיפות ומגדלים זקרפטים מרשימים. הגרסה העברית נשארה, כך נראה, כמות שהיא, כאילו שלא נגעו בה – מוצג אותנטי של ימי האינטרנט הראשונים בזקרפטיה. אולי טוב שכך, אני חושב לעצמי.
השילוב הזה בין התכנים והגיאוגרפיה יחד עם הפונטיקה המשונה והגראפיקה האינטרנטית של פעם, הופכים את האתר למקום של עלייה לרגל. אתם יודעים מה? אולי אפילו אתר קאלט? ים וורדי (word) של מילים שצריך לחקור בו לאט לאט, לגולל בין השורות הבלתי נגמרות ולחשוף את הביטויים והפנינים של השפה העיברו-זקרפטית החדשה. ולסיום קצת אקטואליה. הנה כמה ימי חג ומועד שעומדים להתרגש על בני זקרפטיה (ועל העולם כולו) בתקופה הקרובה: פסחא: "אפריל או מאי – טבילת לכמניות, בסמים".
50 יום אחרי פסחא - חג שלישייה [אין פרטים; ע.ב.ב], 30 ביוני, "פטרה ופבלה – זמן לשחות ולהתרחץ", 7 ביולי – יום איבן קופלה – מופיעים אגסים ראשונים. 13 בדצמבר – "חג האנדריה שבו בנות נוחשות על בנים".
אם משתמע מהדברים שכתבתי פגיעה בתרבות, באנשים או במקום, אין הדבר כך כלל ועיקר. ההיפך הוא הנכון. המחוז האוקראיני הזה הוא כנראה יפה ומרתק במיוחד ולו יכולתי לקפוץ לשם לבקור, הייתי מאושר מתמיד.
ושוב תודה לאוריאל על ההזמנה למסע הראשוני.
עמי בן בסט הוא סופר ועיתונאי במסע אחר ובגלובס, שעוסק בזמנו הפנוי בהרצאות ובניהול פרויקטים חמקמקים וחסרי סיכוי. על נושאים אלה ואחרים אפשר לקרוא בבלוגו "קצה", שם פורסמה הכתבה לראשונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
