תפוח זהב
בועת האינטרנט התפוצצה ופורטל תפוז קרס. אף אחד לא חשב שהוא יחזור כמו שחזר. כעת, עם הבלוג TV, משהו קורה שם. לפעמים זו פשוט פורנוגרפיה ביתית וזולה
שחור אספה בדרך כיבוד ושתייה. כשהגיעה למסיבה מצאה שם נערה שמתגוררת בפנימייה בגלל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתה. את המסיבה ארגנו אותם אנשים עלומים ששכנעו את שחור להושיט עזרה. "הילדה היתה זוהרת", נזכרת שחור בהתרגשות. "התברר שהיא לא חגגה יום הולדת אף פעם. הבת מצווה שנערכה בבריכה של גבעת זאב היתה יום ההולדת הראשון שערכו לה. כל הפנימייה הגיעה לחגוג איתה. היה משגע. הילדים נהנו, והמשפחה עמדה שם עם דמעות בעיניים. ברגע שראיתי אותה ואת המשפחה הרגשתי פתאום שממש עשיתי משהו. זה נתן לי כוח לעוד".
היוזמה שטלטלה את חייה של שחור נולדה בפורום "עזרה לקהילה" שמתנהל בפורטל תפוז אנשים, שאליו היא נקלעה במקרה זמן קצר קודם לכן. שחור מצאה שם עוד מאות משתתפים (ובעיקר משתתפות), שנוהגים לסייע על בסיס יומיומי לנזקקים בכל הארץ – כאן פריט לבוש, שם תבשיל, פה רהיט. ללא עמותות, ללא פוליטיקה וללא כספי מדינה, אלא רק על בסיס דיווחים של משפחות הנזקקות לעזרה ושל התארגנויות ספונטניות של חברי הפורום (המופיעים, כמקובל ברשת, בכינויים או בשמות בדויים). אבל לפעילות בפורום יש ממד נוסף, נסתר, השייך לסיפור הסינדרלה של אתר תפוז עצמו.
לפני כחודשיים נרשם יום חג בתפוז: החברה השלימה בהצלחה הנפקת מניות בבורסה בתל אביב. זו היתה סגירת מעגל סמלית. בדיוק שש שנים קודם לכן, בקצה הדובדבן של בועת האינטרנט, התפרסמה ב"מעריב עסקים" הכותרת הבאה: "תפוז תצטרף להנפקות ההיי-טק: תגייס לפי שווי של חמישים מיליון דולר". איש לא שיער אז שהדרך למימוש הידיעה תהפוך לאחת מהסאגות העסקיות הסוערות של השנים האחרונות, רצופת זינוקים וקריסות, פאר ורהב, לצד עליבות וייאוש, מטחי אדרנלין ומפחי נפש. שחור לא יודעת זאת, אבל היא וחבריה לקהילות הם אלה שארגנו לתפוז, אתר הבית שלהן, גם את יום החג שלו.
הווילה המפוארת בסביון שבה שכנו משרדי תפוז היתה אז, בתחילת שנת 2000, מוקד עלייה לרגל של כתבי אינטרנט וכלכלה. המוזמנים הרבים אליה לא הפסיקו להתפעל מתנאי העבודה המשובחים של מאה עובדי תפוז וחברות הבת שלה, שכללו משחקי כדורסל ובריכה שהוצבה באמצע המדשאה של הווילה. היו אלה ימי השיא של הבועה; האינטרנט בישראל היה עדיין קטן, אבל חצוף מאוד. הבעלים של תפוז גלעד בימן וניר לוטן, זוג חברים בני 28, רכשו את הפורטל ב-1998 תמורת 4.5 מיליון דולרים.
הם גלגלו אינספור פעילויות באתר: הקימו מערכת חדשות שהעסיקה עשרות כתבים, פיתחו את תחום המסחר האלקטרוני, דחפו את הפרסום המקוון, הכל מהר ובו זמנית. חברת תפוז היתה לאחד מאותם גופים נועזים שמפתחים את האינטרנט מתוך אמונה יוקדת, אבל לא בדיוק ברור במה. סלקום הציעה בתחילת שנת 2000 סכום של עשרים מיליון דולר במזומן תמורת הפורטל, אבל בעליו נפנפו אותה, והתחילו למלא את הטפסים של הבורסה. לאף אחד לא היה ספק אז שתפוז הולכת להפוך לעסק גדול שיגלגל הרבה כסף. ההערכה הזו לא היתה מוטעית. אבל את שאר הפרטים – מי יהיה זה שיעשה את הכסף, מתי זה יקרה ואיך – אף אחד לא יכול היה לדמיין.
חודשיים בלבד לאחר פרסום הכתבות על הנפקת הענק המתוכננת כבר נאלצה תפוז להכחיש ידיעות בדבר פיטורי עובדים שדלפו לעיתונות. בקיץ 2000 האוויר החל לצאת מהבועה. המשקיעים בישראל ובעולם הבינו לפתע שאין כל הצדקה לכמויות הכסף האדירות שנשפכו לרשת. חברות אינטרנט רבות, ביניהן תפוז, התנהלו בעצם בהפסד, שכוּסה בעזרת השקעות בלתי פוסקות מבחוץ. יום אחד נמאס למשקיעים. בבת אחת נסגר הברז. "העובדים כבר לא קיבלו משכורות, האתר הפסיק להתעדכן, וכל משקיע שניגשנו אליו לא רצה לשים יד בתפוז או באתר אינטרנט בכלל", נזכר גיא אליאב, מנכ"ל החברה. "העובדים באו לעבודה כל יום כדי לחפש עבודה באינטרנט. הם שאלו מה קורה, ולא היו לנו תשובות עבורם. עברתי חצי שנה מאוד קשה. אני מנהל שכיר שבא לעבוד, והעסקתי עובדים שלא ידעו אם יקבלו משכורת בסוף החודש. גם אני לא ידעתי אם אקבל".
הבורסות החלו לצלול והכלכלה העולמית שקעה למיתון. תוכניות ההנפקה של תפוז נגוזו כלא היו. הפורטל הרהבתני עבר בתוך שבועות ספורים מתהלוכת ניצחון בחוצות העיר לקרב הישרדות אכזרי ומעוט סיכויים. הווילה ננטשה לטובת בניין משרדים מאובק, עובדים עזבו או פוטרו, ופעילויות נסגרו בשרשרת.
ביולי 2000 הושלך לעבר תפוז חבל הצלה מכיוונו של איש העסקים אילן בן-דב, הבעלים של חברת סאני הבורסאית (ובעל מניות בקבוצת הכשרת היישוב, הבעלים של "מעריב"). בן-דב הציע לרכוש את תפוז לפי שווי של שמונה מיליון דולרים. בעיתונים תיארו אותו כמי שמציל את הפורטל בדקה התשעים; בן-דב קרא את הידיעות ואמר לחבר'ה בתפוז, "חכו רגע, תכף חוזר". אחרי כמה שבועות העביר הצעה מקוצצת: שלושה מיליון דולרים. בתפוז חיפשו את העט בשביל לחתום, אבל בן-דב שוב נעלם. תפוז נזכרו בסירוב ההוא לסלקום וצלצלו שוב לבדוק אם יש מצב לעסקה. סלקום ניתקו להם בפרצוף.
בינואר 2001, חצי שנה לאחר תחילת המגעים, החזיר בן-דב צלצול. ההצעה המעודכנת עמדה על 450 אלף דולר. בימן ולוטן עטו על הסכום, מסרו לו את תפוז על עובדיה ומנכ"לה, ועזבו עם החובות. בן-דב רכש פורטל חבוט ומוכה תמורת פחות ממאית-המאית! – משווי ההנפקה המתוכננת. היום, זמן רב אחרי שהשורה התחתונה בתפוז החלה להראות רווח, בן-דב מכחיש בתוקף שניצל את חולשתם של בימן ולוטן: "אני האחרון שמנצל אנשים. בתחילה המחיר היה גבוה, ולכן פרשנו מהמשא ומתן. הם דיברו
בן-דב, מתברר, האמין כבר אז שההשקעה תשתלם לו בתוך פרק זמן קצר. "היה ברור לי שהאינטרנט הולך לחזור. בטחתי בגיא (אליאב; ד.ג) שיידע למצוא את המיקוד הנכון לאתר, גיביתי אותו והוספתי דגש על תוכן לסלולר, שזה עולם שאני בא ממנו ומאמין בו. בתחום הזה המהפכה עוד לא התחילה".
מצבו של ענף האינטרנט בתחילת 2001 לא היה יכול להיות גרוע יותר. הדעיכה הגיעה לכל פינה ברשת. חברות נסגרו ללא הרף. הפורטל נטקינג גסס, נענע התייבש, ורשת שוקן רק חיפשה למי למכור את הפורטל IOL שברשותה. נקודת הפתיחה החדשה של תפוז היתה בשפל של השפל. אבל מתוך המצוקה נולד במשרדי תפוז המהלך הגדול הבא. בדיעבד מדובר היה בחלק ממהפכה דרמטית שהתחוללה ברשת. אולי כבר שמעתם את הבאזוורד הזה: Web 2.0. זה הכינוי שהוצמד לאופנה החדשה: התמקדות בתכנים שמייצרים הגולשים, במקום בייצור תכנים עבורם. מי שחושב שהקונספט הזה הומצא באתרי אינטרנט אמריקניים אופנתיים כמו del.icio.us ,Flickr ואחרים , לא קרא את אליאב מסביר את האסטרטגיה.
החדשה של תפוז כבר ב-2001, חצי שנה בלבד אחרי הרכישה של בן-דב: "התשובה שלנו היא יישום אסטרטגיה חדשה, ששמה את האדם ואת שירותי הקהילה במרכז... אנחנו לא משקיעים בתוכן, אלא בטכנולוגיה. ברגע שאני מייצר את הטכנולוגיה הפעילות באתר מתרחשת מעצמה".
פורטל קטן לא יוכל להתחרות באתרי חדשות של עיתונים וגופי תקשורת גדולים. את זה הבינו כבר אז אליאב, סמנכ"ל השיווק הצעיר שלו ערן גפן (היום מנכ"ל חברת הפרסום המקוון R&Y אינטראקטיב) ועורך האתר ניר אופיר. אז איך מושכים את הגולשים לאתר גם בלי ההשקעות האדירות הכרוכות בהפקת תוכן איכותי? אם הגולשים יתעניינו בעצמם, הרי שלא צריך לייצר עבורם תוכן, אלא רק את הכלים לייצר אותו בעצמם. תפוז החליטה לבנות מכונת פרפטום-מובילה.
הרעיונות האלה עדיין לא הרשימו אף אחד, אז, בימי המיתון וההתפכחות הכואבת מחלומות הסטארט-אפ-לכל-פועל. החברה היתה לא יותר מעסק כושל ששווה כמה גרושים, ועוד מתעסק בשטויות בלתי כלכליות בעליל כמו "קהילה". אמנם תפוז שלחה את ידה גם בפרסום, בתוכן לסלולר ובמסחר אלקטרוני, אבל במשורה. וממילא אף אחד כבר לא האמין שהביזנס הזה של הפורטלים שווה משהו בכלל, ובטח שלא פורטל קטן ולא חשוב כמו תפוז.
אף אחד גם לא האמין בפורטל IOL המתחרה, על עשרות אלפי הגולשים הישראלים שגדשו את הקהילות הרבות שלו, בלי להיות מוטרדים לרגע מהמשבר ברשת. הבעלים, רשת שוקן, החליטו למכור את IOL לפורטל הגדול במדינה, וואלה, IOL היה עד אז המקבילה האינטרנטית לקפיטריית הסגל של הפקולטה: מין מקום שבו התרכזו גולשים כבדי ראש וכבדי גיל (יחסית) בדיונים על נושאים שברומו של עולם. וואלה!, לעומת זאת, דמה יותר לחטיבת ביניים בשעת ההפסקה הגדולה - ג'ונגל של צעירים מפוצצי הורמונים, עצבנים וצרחנים.
שני הפורטלים, שבדיוק היו עסוקים בקמפיינים טלוויזיוניים שקטלו זה את זה בפריים טיים, נאלצו פתאום לחלוק מיטה אחת. גולשי IOL חשו נבגדים, במיוחד לאור היחס המזלזל, לדבריהם, שקיבלו כעת בוואלה!. את הבית החדש הם מצאו בפורטל תפוז, שאליו ערקו עשרות קהילות, על מנהליהן וגולשיהן. בתפוז פתחו להם פורומים חדשים, ואפילו העניקו חיבור מהיר לאינטרנט למנהלים. בן לילה, חזון אתר הקהילות הפך לרלוונטי.
תפוז של אחרי הרכישה והניצול המוצלח של משבר IOL היתה חברה אחרת לגמרי. בן-דב החל לדרוש שהחזון הקהילתי של אליאב ואופיר (גפן עזב בינתיים) יראה שורת רווח. אף אחד לא עשה את זה קודם, ולכן אף אחד לא ידע אם זה בכלל אפשרי. בתפוז יכלו רק להתנחם בעובדה שהם לא היו לבדם במאבק הזה: כל הפורטלים ששרדו את הנפילה, כמו וואלה!, נענע ואחרים, חיפשו עדיין את הדרך לעצור את הדימום.
רוב העובדים בתפוז, כולל המנכ"ל, היו אנשי האתר הישן. אבל עכשיו היה מדובר ב-35 עובדים ולא ב-95, הווילה היתה זיכרון רחוק, המשכורות היו צנועות מאוד והמחשבים נרכשו מיד שנייה. עיקר המאמצים הושקעו בניסיון לשכנע את הגולשים להיכנס ולמצוא עניין במה שיש לגולשים אחרים להגיד. פיתוחים פנימיים הפכו את הפורומים לנוחים ולמשוכללים ביותר ברשת, ומספרם הלך וגדל. היקף ההודעות עלה לאלפים מדי יום, וההכנסות מפרסום החלו אט אט לגדול. באופן מפתיע, שני תחומים לא קשורים פרחו בעולם הקהילות של תפוז: עזרה לקהילה וסקס.
אחת ההמצאות הכי פרועות של תפוז היא הבלוג טי-וי. אם אתם מהאחרונים שעוד לא שמעו על הבלוג טי-וי, זה הזמן להתוודע לאחת הסצנות הכי לוהטות בארץ. מדי יום פותחים עשרות רבות של גולשים את מצלמות הרשת במחשב, ומשדרים לעולם ערוץ טלוויזיה פרטי משלהם, על גבי האתר של תפוז. הם יכולים לשיר שירי פסטיגל 86' או לדון עם הגולשים-צופים בעתיד מכבי תל אביב לאחר ההפסד לצסק"א.
זה, כאמור, קורה ביום. בלילה הופך הבלוג טי-וי לאוסף סרטי זימה תוצרת הבית, והאקסהיביציוניזם של המצטלמים ויצרי ההצצה של הצופים חוברים לכדי מפץ גדול פורנוגרפי. המצטלמים מתפשטים, מענגים את עצמם, שוגלים את בני זוגם, והכל תוך כדי צ'ט סוער עם הצופים, שנוהגים להנחית פקודות ("תורידי את החזייה!!!"; "תרד לה עכשיו!!" ) או להביע את דעתם המלומדת ("יא פרה שמנה!"). שיאים של גסות נשברים שם מדי לילה, ללא ספק, אבל הכל חוקי, משיג המון תשומת לב ותנועה מהגולשים, וכמובן, מכניס כסף.
הבלוג TV, שבן-דב לוקח עליו אחריות כהוגה הראשוני שלו, זכה לפני כשלושה חודשים בפרס על "יישום תוכן הווידאו הסלולרי הטוב ביותר לשנת 2006" בתערוכת הסלולר החשובה 3GSM, שנערכה בברצלונה. תפוז היא החברה הישראלית הראשונה שזוכה בו אי פעם, ועוד בתחרות מול חברות כמו נוקיה ואולפני יוניברסל. בחברה מאמינים שזו רק ההתחלה: "לפני כמה ימים השקנו שיתוף פעולה עם אורנג', שמאפשר לכל אחד מ-150 אלף משתמשי הדור השלישי שלה להפוך בן לילה לשדרנים", מספר אליאב. "מישהו רואה אירוע כלשהו, מתאונת דרכים ועד סלבריטי ברחוב, הוא יכול לשדר את זה בלייב מהסלולרי לכל העולם דרך האינטרנט. זו מהפכה".
הבלוג TV הכניס את הציבור הישראלי להלם. כתבות ארוכות בעיתונים תיארו את חוויותיהם של העיתונאים הנרעשים אחרי בילוי לילי מול המחשב, משני הצדדים של המצלמה. אבל בן-דב לא חושש מפעולה של הרגולטור שתעצור את הלהיט החדש: "הקטע הפרובוקטיבי מקבל המון חשיפה, אבל במודל שלי הבלוג טי-וי יזכה לשימושים רבים נוספים: זו מדיה שתאפשר לפסיכולוג לדבר עם מטופלים, לגורו לדבר עם מאמינים, למנהל השקעות לדבר עם משקיעים, בכל תחומי החיים. כשאתה נותן במה לתוכן של קהילה יש שאלה מוסרית של עד כמה להתערב. בוא נגיד שאני גאה יותר בזה שאנחנו תומכים בנוער במצוקה וכל הזמן מצילים צעירים מהתאבדות, או בפורום למען הקהילה, שמאגד מאתיים מתנדבים. זו בעצם האהבה הגדולה שלי. יש כאן אנשים שמצילים אנשים על בסיס התנדבותי. אני אישית עוזר להם".
גם אליאב מתגאה יותר במערכות היחסים הנבנות בין הגולשים באתר, שלא מהססים להפקיד בו את סודותיהם הכמוסים ביותר. "אנחנו באמת רוצים לדאוג לגולשים שלנו", אומר אליאב. "פורטל שבא עם אינטרס כספי גרידא לא ישרוד לאורך זמן".
מה זה לדאוג לגולשים? העסק לא אמור לרוץ בכוחות עצמו?
"לא רק. כל מילה בצ'ט מנוטרת ונרשמת. אנחנו יודעים מי כתב כל הודעה בפורום. אם בשתיים בלילה מישהו כותב הודעת התאבדות, בשלוש יגיע אליו שוטר. אם גולש אחד מאיים על אחר, אנחנו מערבים את המשטרה, ואם היא לא תעשה את מה שצריך, אנחנו לא נוותר. היה לנו סיפור כזה, והיינו מאוד קרובים להגיש בג"ץ נגד המשטרה".
משטרת ישראל התבקשה על ידי אנשי תפוז להתערב בכמה מאות מקרים בשנים האחרונות, "פעם בשבוע לפחות", אומר אליאב. עשרות צעירים שהודיעו על כוונות התאבדות זכו לסיוע מהיר, חלקם נעצרו במהלך אקט ההתאבדות עצמו. "יש בכירים בתפוז שהולכים לישון עם טלפון פתוח", אומר אליאב. "אם אנחנו לא ניתן ביטחון לגולשים ונעשה רגולציה עצמית, שהמדינה לא עושה, אנחנו חוטאים למצפון ולערכים שלנו". תפוז פועלים עם ארגון סה"ר, שמפעיל מתנדבים המאתרים גולשים במצוקה אובדנית, יוצרים עימם קשר ומצילים חיים על בסיס יומי.
"בקרוב נתחיל להושיט עזרה ועצות לישראלים שנתקעים בחו"ל בהסתבכות עם הרשויות או בענייני סמים", ממשיך בן-דב. "אנחנו נכנסים גם לייעוץ רפואי, ותומכים בארגונים בתחומים האלה. בסך הכל אנחנו ניזונים מהגולשים שלנו, ומשתדלים להחזיר להם".
זה לקח שנה בסך הכל: בקיץ 2002, שנה וחצי אחרי הרכישה של בן-דב ושנה אחרי פרשת IOL, הודיעה תפוז על מעבר לרווחיות תפעולית. העלייה הקבועה בתנועת הגולשים, העלייה בתקציבי הפרסום שהופנו לאינטרנט וההוצאות הנמוכות של הפורטל, החלו לתת סימנים חיוביים. "רק אז הבנו שזה לא סתם עסק, שהוא הולך בכיוון הנכון", אומר אליאב. תפוז היה הפורטל הישראלי הראשון שרשם רווחים והוכיח בכלל שפורטל אינטרנט בעברית יכול להצדיק את עצמו כלכלית. בחודשים שלאחר מכן הודיעו גם וואלה!, נענע ו-MSN על מעבר לרווחיות.
ב-2001 רשם תפוז הכנסות של 3.3 מיליון שקלים והפסד של 4.5 מיליון . כעבור שנה הוכפלו ההכנסות, וההפסד הצטמצם בחצי. ב-2003 נרשמו כבר הכנסות של 9.3 מיליון שקלים, ורווחים של 200 אלף שקל. דמי כיס, אבל בכל זאת חידוש מרענן.
כיום מבקרים בתפוז למעלה מ-1.5 מיליון גולשים מדי חודש, והוא נהנה מחשיפה לכשליש מהגולשים בישראל. יש בו כאלף פורומים, וכן "קומונות" (פורומים שמוקמים על ידי הגולשים) ובלוגים. מאה אלף ההודעות החדשות שנכתבות בו מדי יום, טוען אליאב, הופכות את תפוז לפורטל שמייצר הכי הרבה תוכן בישראל. אפשר למצוא שם בית לכל נושא, עניין ודיון, אפילו הביזארי ביותר: חובבי פימו, אוספי מפיות ומלהטטים בחד אופן. בשבועות אלה, אגב, יוצא לאור "המקלדת": ספר שהוציא תפוז לאור, ובו מבחר סיפורים וקטעים ( "פוסטים", בלשון הרשת) שכתבו בעלי הבלוגים באתר.
תפוז אחראי גם לחלק לא קטן מהצפת התכנים הסלולריים. חלק גדול מהפורטלים הראשונים של חברות הסלולר נוצרו בזכות תפוז, שפיתח מערכות ההופכות תוכן אינטרנטי לסלולרי. גם היום, כשאתם קוראים חדשות בטלפון הסלולרי או מורידים איזה רינגטון, יש סיכוי לא רע שחלק מהכסף ששילמתם למפעיל הסלולרי שלכם יגיע בסופו של דבר לתפוז. לפי אליאב, מדי חודש הם סופרים מיליוני דקות של גלישה סלולרית בפורומים שלהם. ב-2005 רשם תפוז הכנסות של 23 מיליון שקל ורווח של 3.7 מיליון.
התוצאות הללו אפשרו לבן-דב להשלים את המהלך שנקטע שש שנים קודם לכן. במרס האחרון הובא שוב הפורטל לבורסה, לא לפני שצורפו אליו שתי אושיות אינטרנט - היזם והעיתונאי גדי שמשון, ודורון ליבשטיין, לשעבר מנכ"ל הפורטל המתחרה MSN ישראל ובכיר במיקרוסופט אירופה, שהפך ליושב ראש תפוז. רגע לפני ההנפקה שוב נרשם משבר, בשל טענתה של הרשות לניירות ערך, שלפיה פרטים מההנפקה הצפויה דלפו לעיתונות מוקדם מן הדרוש. בסופו של דבר יושרו ההדורים.
תפוז לא קיבלה שווי של 50 מיליון דולר, אבל הצליחה לגייס 27 מיליון שקל לפי שווי של 80 מיליון שקל. בן-דב, כזכור, רכש את הפורטל לפי שווי של פחות מחצי מיליון דולרים. ההכרזה שלו, "התפוז הבשיל", התבררה כנכונה. "ההנפקה לא היתה רק גיוס כסף וקביעת שווי לחברה", אומר אליאב. "זו גם הצהרה מסוימת של הגולשים, שתמיד האמינו בתפוז והיו נאמנים לו, והצהרה של אלף מנהלי הפורומים שעובדים בתפוז והעובדים בחברה, שבזכותם הצלחנו להגיע לשווי כזה. לתפוז אין גב של חברה גדולה, איזה מיקרוסופט או נטוויז'ן שעומדת מאחוריו. הוא עומד בזכות עצמו". העובדים הרגילים, אגב, לא ראו פירות מיוחדים מההנפקה: הם הסתפקו בהרמת כוסית ובארוחת בוקר חגיגית.
המהפכה הבאה שמתכננים בתפוז תהיה פחות חברתית ויותר כלכלית. פרסומות וידאו באינטרנט הן הדבר הבא, מכריז בן-דב, "רק שפה הכל יהיה הרבה יותר יעיל. אנחנו נדע בדיוק מי צופה באיזו פרסומת. רשת אופנה תוכל להפנות את הסרטון שלה ללקוחות ספציפיים, ולהציע להם הנחה של מאה שקל בקניון הקרוב לביתם בשעה הקרובה. זה ינגוס בפרסום בטלוויזיה, שהיא מבחינתי פאסה".
לפני שש שנים, כשפנינה קדם, תושבת גבעת זאב ועובדת האוניברסיטה העברית, גילתה את המחלה, עולמה התהפך. "עד אז הייתי עוזרת לפעמים לילדים שהכרתי, אבל לא מחפשת פרויקטים חדשים", אומרת קדם. "מדי פעם הייתי מכינה ארוחות ערב עם חברות מפורום מתכונים, ואירחנו גם חוסים מהמעון לנערים ולנערות במצבי סיכון. אבל כשאנשים חולים, הם עושים הרבה חשבון נפש. אמרתי לעצמי שתמיד רציתי להתנדב, אבל דחיתי - אחרי הילדים, אחרי העבודה, מחר. ופתאום הבנתי, רבאק, יכול להיות שאני כבר לא אגיע לגיל פנסיה. אז למה אני מחכה?".
לאתר תפוז הגיעה פנינה במקרה, דווקא בשל ענייני אוכל. "אני מכינה עוגות יום הולדת. מישהי הכניסה פעם מתכון שלי לאתר, וראיתי בו הרבה כניסות. התחלתי לשוטט שם, הגעתי לפורום אוכל וחיי השתנו. אנשים שלא ראיתי אף פעם הפכו לחברים הכי טובים שלי. את גיא (אליאב; ד.ג) הכרתי כשהוא חיפש בפורום מישהי שתכין עוגה ליום ההולדת של הבת שלו. בהזדמנות אחרת כתבתי שאני צריכה תנור למשפחה נזקקת שאני מכירה, וגיליתי שיש כאן במה לנצל". פנינה הפכה למנהלת הפורום ולמארגנת של עשרות מתנדבים, שבמקרים רבים מכירים זה את זה רק בכינויים, אבל מוכנים לחצות את המדינה כדי להביא מעיל לילד.
מדי פעם היא מארחת בביתה מפגשי פעילים ומאכילה אותם בתבשילי גורמה של בעלה. "בתפוז הפכו אותנו לפורום הדגל של האתר. אני עד עכשיו תמהה, איך זה שאני מבקשת משהו, וכולם עושים. זה מרגש אותי ברמות מטורפות. שמעון בעלי עושה הכל בבית במקומי, כי אני עסוקה כל הזמן".
איילת שחור בכלל לא עסקה בפעילות התנדבותית לפני כן. בלי הפורום של תפוז היא גם לא היתה מגיעה לזה. "עסקתי בעבודה ובמשפחה. לא מצאתי זמן לשום דבר אחר. אבל בעקבות הבת מצווה ההיא מצאתי הרבה זמן להתנדבות. הוכרזתי כרכזת אזורית באשדוד: אני מחפשת משפחות נזקקות באזור, מגיעה אליהן הביתה, וזה לא קל, להיכנס לבית שלא נראה כמו בית, ולשמוע מה הם צריכים - אוכל, בגדים לילדים, רהיטים, דברים הכי פשוטים. בהתחלה היו לי ארבע משפחות. הפורום סידר אותן מהתחלה עד הסוף - את כל הבית. בגדים לילדים לקיץ ולחורף, אוכל וכו'. המשפחות עכשיו עומדות על הרגליים. הן מצאו עבודה בעזרת הפורום, ועכשיו הן מסתדרות לבד. איחלתי להן בהצלחה והלכתי לחפש משפחות אחרות. ככה עובדות גם שאר הרכזות".
"היום אני בריאה, אבל אדם אחר", מספרת פנינה. "אנחנו הבייבי של ההנהלה. אתה יכול להיכנס לפורום ולשאול שאלה, ומישהו עוזר. לא מוצאים את זה בהרבה מקומות. כל מה שאני מבקשת מגיא אני מקבלת. החיים שלי השתנו מאז שנכנסתי לאתר, הם ממש נחלקים ללפניו ואחריו. ואני בכלל גולם באינטרנט".
נא להמתין לטעינת התגובות
