לונה פארק
איפשהו במאה ה-16 אנשים התחילו לשלם כסף בשביל קצת כיף. היום אתם מכירים את זה בשם "פארק שעשועים". מה הופך את העינוי הזה לכיף? ארז בן-ארי מסביר איך זה עובד
גני השעשועים, המכונים בפי רובנו לונה פארק, הם צורת בילוי עתיקה למדי: הם צצו באירופה אי-שם במאה ה-16. בתחילה היו הפארקים הללו עסקים צנועים למדי, שהציעו בעיקר מופעים ואוכל, ללא מתקני הסחרור האימתניים של ימינו. זו היתה הזדמנות לבעלי הממון לבלות עם משפחתם, לאכול גלידה ועוגות,ואם יוצא אפילו לרכוב על סוס.בהמשך הופיעו הסחרחרות, גלגלי הענק, רכבות ההרים ומתקנים אחרים שהתקדמו בקצב מסחרר בהתאם להתפתחות הטכנולוגיה.כיום פועלים בעולם אלפי גני שעשועים, וחלקם הם מעצמות בידוריות חוצות גבולות, כמו הפארקים של חברת דיסני.
אחת האטרקציות המרכזיות בפארקי השעשועים היא רכבות ההרים. המתקנים הללו ידועים בעיקר בהיותם מבהילים, אך לא מעט אנשים סובלים גם מסחרחורות, בחילה והקאות לאחר טיול קצר ברכבת ההרים. את אלמנט הפחד, מן הסתם, אין צורך להסביר: אתה יושב בקרון פח רעשני ונופל במהירות 100 קמ"ש. אבל מה גורם לנו ליהנות מכך? ובכן, הסיבה היא הורמונלית לגמרי: כשאנחנו ניצבים בפני סכנה, אם אמיתית אם מדומה, גופנו מפריש סדרה של הורמונים מבלוטה הנמצאת ליד הכליות. בין ההורמונים ניתן למנות את הקורטיסול, הדופּאמין, האדרנלין (שידוע גם כאפינפרין), ועוד כמה אחרים.
הפרשת ההורמונים היא תופעה ביולוגית שנועדה להכין את גופנו להתמודדות עם הסכנה על-ידי הגברת קצב הלב, הרחבת האישונים ועליית ריכוז הסוכר בדם. זוהי מעין "זריקת מרץ" מהירה, הנותנת לגוף את האנרגיה שהוא זקוק לה כדי להתמודד עם האיום. גוף האדם מפריש את ההורמונים הללו בכל מצב של סכנה, והתופעות הגופניות הן נעימות למדי ומזכירות את ההרגשה שמקבלים מסוגים מסוימים של סמים ממריצים. זו כנראה הסיבה שבני האדם נמשכים למצבי פחד וסכנה, וזה מה שגורם לכל-כך הרבה אנשים לאהוב את תחומי הספורט המסוכנים.
רואים את זה? אז השורשים של זה נמצאים במאה ה-16. דיסנילנד
פאן בסחרור המסוכן
תענוג מסוג אחר לגמרי הוא מתקני הסחרור למיניהם, החל מהסחרחרה הפשוטה וכלה במתקני הענק המסובבים את הנוסע האומלל על כל שלושת הצירים. מתקני סחרור מתוכננים לפעול על מנגנון שיווי המשקל האנושי ולגרום לתחושת סחרחורת. באוזן קיים מנגנון מתוחכם מאוד, אשר באמצעות נוזל מסוים מאפשר לנו לחוש בתנועה של הגוף על שלושת הצירים במרחב. בשילוב מידע המגיע למוח מהעין, אנו "יודעים" שאנו בתנועה או בחוסר תנועה. הסיבוב המהיר במתקני הלונה-פארק שולח למוח סימנים מבלבלים ועשוי לגרום לסחרחורת. רקדנים, למשל, עלולים לחוש סחרחורת בעת שהם מסתובבים
במהירות במהלך ריקוד, ולכן הם נוהגים לנעוץ מבט בנקודה קבועה סביבם כדי לצמצם את התופעה. בעלי מקצועות נוספים שעשויים לסבול מסחרחורת הם אסטרונאוטים, צוללים וכמובן מלחים באוניה או בצוללת.
אף-על-פי שתחושת הבחילה אינה תענוג גדול, אנחנו עדיין נמשכים למתקנים אלה כמו פרפר לאש, כיוון שהאדרנלין שזורם בוורידים עקב המצוקה הנובעת מהתנועה מסב לנו הנאה גדולה. צעירים, אגב, סובלים פחות ממבוגרים מתופעות הלוואי של הסחרחורת, ולכן קל להם יותר ליהנות ממתקני עינוי כאלה, שעלולים לגרום להרבה מבוגרים להקאות רציניות.
נא להמתין לטעינת התגובות
