"וויש מי לאק"
אנדריי ברודנר (19), לוחם בשיריון, נהרג בקרבות בכפר רג'מין • קטעים מיומן הרשת שהשאיר אחריו
לאחר שהתגייס, בשלהי נובמבר 2005, הוא הוסיף לשם הבלוג "עולמו של קשמר", את הכותרת, "יומנו של טנקיסט", והמשיך לספר בפרוטרוט על החיים החדשים בירוק. סיפורים קטנים על הטירונות, על האימונים וקצת גם על הפחדים. למרות הציניות הבלתי פוסקת שבה עטף את המערכת הצבאית, אי אפשר לפספס את העובדה שברודנר לא המעיט בחשיבות תפקידו. "הוא אהב מאוד את הצבא", מספרת אחותו, נטלי. "ורק אחרי שהוא התגייס התקרבנו קצת. אבל גם אחרי שהוא התגייס הוא בדרך כלל היה מגיע הביתה וישר יוצא החוצה, נפגש עם חברים. עכשיו הוא הלך".
בעמוד האישי של ברודנר בתפוז מתנוסס מאז גיוסו הכיתוב: "ההיגיון והמזל הלכו לטייל, והתעייפו. היגיון אמר: בוא נשב על המדרכה, מזל אמר: בוא נשכב על הכביש. כל אחד עשה מה שבא לו. פתאום בא אוטו בכביש, ראה את מזל, סטה למדרכה והרג את היגיון. ככה זה בצבא".
ברודנר נהרג בקרבות בכפר רג'מין מפגיעה ישירה של טיל נגד טנקים ביום חמישי האחרון. אחרי קרוב לשנה בצה"ל הוא הספיק לשרת בחברון, בעזה ובלבנון. להוריו התעקש שלא לספר שהוא נכנס ללחימה בצפון. אנדריי ברודנר היה בן 19 במותו, זה היומן שהשאיר אחריו.
14.11.05 נמאס לי מהחיים, אני חושב שמיציתי אותם. עשיתי כל מה שעשיתי, כל מה שרציתי לעשות, כל מה שאחרים רצו לעשות. נהניתי אבל אין ספק שנמאס, כמה כבר אפשר?
עכשיו תיקחו נשימה. חחחח, סתם רציתי לראות איך זה יהיה לכתוב פוסט אובדני כזה, מה זה החרא הזה? ! חיים זה כיף, אם לא יהיה
17.11.05 אתם מאמינים?! 19 ימים לגיוס... בכל מקרה מצאתי עוד מישו שהולך איתי לבקו"ם, שאני פחות או יותר מכיר. אז מה חדש? אמממ, נפרדתי מירדן אחרי חודש בדיוק... נקווה שזה יעבור לה מהר וכאלה...
ביום שבת הזה יש לה מסיבת גיוס, נשתדל להגיע. גם לברנגד יש יומולדת 19 בפלמחים, אז גם נשתדל להגיע (המחירים של הדלק ירדו!!). עוד מעט יומולדת לקרסיק, וגם צריך לתכנן כבר ת'מסיבת גיוס שלי ושל צ' ודיק, או לחשוב מה עושים לפחות.
נראה לי שאני צריך להפסיק לעשן, להפסיק עם הלאפות ולהתחיל לעשות קצת כושר לקראת הגיוס. לרוץ וכאלה... אני מקווה שאני אוכל לגרום לעצמי לעשות את זה, כי אני תמיד דוחה את זה עוד ועוד...
26.11.05 צבא. אני לא אהיה פה הרבה כל כך, כנראה שלא בכלל... פוסט מסכם לתקופה האחרונה. עוד פחות מ-20 שעות אני כבר אהיה חייל.
אם היה קיים אלוהים הייתי אומר שהוא יעזור לי, אבל אני סומך על עצמי.
יאללה, פיס, הלכתי להדביק לעצמי קצת ריח של בקו"ם (אני קרבי ואתם לא, נהנהנהנהנהנהנה).
13.1.06 אוקיי, 300 כדורים בשבוע של אימוני ירי. שילוב ירי של מצבים, ירי מצבים עם תפעול מעצורים, ירי מאמץ לילה ועוד מלא דברים כאלו... היה הורס-שרירים-טוטאלית, אבל רטוב זה תמיד כיף.
כמו כן, מסע 9 ק"מ + 1 ק"מ אלונקה - אין מה לדבר על זה אפילו, חוץ מהקטע של חברים שלך שמתמוטטים לך מול העיניים ואתה חייב להמשיך ללכת. אסור לך לעזור להם לקום, הם חייבים לקום לבד באפיסת כוחות ולצמצם את הפער. אסור לך לדבר, אסור כלום, חייב להיות רווח קבוע בטורים ישרים. המסע היה בקצב 7 נדמה לי, שזו הליכה ממש ממש מהירה וחצי ריצה כי צריך לצמצם פערים. ואלונקה, חרא של דבר. וגם 'קצת' קשה ללכת/לרוץ/לשבת/לעמוד/לקפוץ/לטפס על חבל/לעבור קיר/מתקני גובה/מקבילים ועוד כל מיני דברים כשכל השרירים תפוסים מהמסע, וכפות הרגליים משופשפות, נפוחות, אדומות ושורפות.
בכל מקרה, אחרי שעוברים הכול בסריקה לאחור, זה נראה כיף וטוב ומאתגר וכו'. טוב לדעת שעשית דברים שבחיים אפילו לא חלמת שאפשר לעשות אותם. במיוחד אני.
11.4.061 לשפצר כומתה. 2. לשפצר סיכה. 3. להצטלם במאגניביות. 4. להצטלם במאגניביות על מדים עם הכומתה הדנדשה. 5. לארגן תיק לשבועיים. 6. לחשוב עד כמה מסוכן יהיה בחברון ולהרגיש מאגניב עם זה.
30.6.06 אז סיימתי מסלול של 8 חודש, ועכשיו אנחנו לוחמים תכל'ס ולא באימון וכאלה. יש מצב ששבוע אחרי הרגילה נהיה בעזה, ויש מצב שלא... כל החרא של האימונים נגמר ועכשיו מתחיל חרא חדש, אבל זה בסדר. ביום ראשון טקס בלטרון וכאלה, ואז אני אדע כבר מה אני אעשה בהמשך השירות. עד אז אני מקווה לרגילה, אני חייב לנסוע לכינרת, זה פשוט דורששש כזה.
ואגב, ב-29.11.08 אם מישו רוצה לבוא איתי לג'מייקה, שירשום תגובה, ירים צלצול או משו כזה.. ( אני רציני).
7.7.06 ביום ראשון בבוקר מתחיל הסוף, וקשה מאוד לשמוע אפילו קמצוץ שמועה על האור בקצה. רק התחלנו וכבר אחד נפל.
את הראשון כולם זוכרים, כשיתחילו להגיע עוד הם כבר לא יהיו שמות, הם יהיו מספרים. הרעש של הזיקוקים מתחלף ברעש פיצוצים, מכוניות בהאמרים משוריינים, טרקטורים בדיניינים וכבישים בצירים.
"כל אחד חשוד, קודם כול חשוד ואחרי זה הוא אזרח עוין. במקום בתים יש הריסות, במקום שקיעות עם פיח. דרך אגב... שקיעות מדהימות.
20.7.06 בקיצור, אני לא יכול לספר יותר מדי באינטרנט, אבל היום אני אהיה שם. אולי תקראו על זה בחדשות.
זה יימשך כמה ימים. יכול להיגרר יותר, אבל לנו יש ציוד שיכול להספיק להרבה זמן. הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם בוואי-נט). וויש מי לאק. פיס.
נא להמתין לטעינת התגובות
