75 שנות אור
סופרת המד"ב סילביה לואיז אנגדהל, בת 75, היתה מראשונות המתכנתות, גילתה את האינטרנט ועדיין אופטימית לגבי עתידנו בחלל החיצון. ספרה הוותיק "הקוסמת מן הכוכבים" תורגם עכשיו לעברית • ראיון
מאז עברה הרבה קרינה קוסמית מתחת לגשר, והיום נאסא יכולה רק לחלום על תקציבים שיאפשרו לה לשלוח עוד אנשים לירח. האמונה בחיים מחוץ לכדור הארץ פרחה בניינטיז בווריאציה הזויה של קונספירציות חייזריות ודעכה שוב, ומדע בדיוני עדכני עוסק כמעט אך ורק בעתיד הקרוב והמייאש, שבו בנוסף לפיצוץ אוכלוסין אנחנו מתמודדים עם אסון טבע איום כלשהו, או אולי רובוטים רצחניים.
בתנאים האלה, אין הרבה שימצאו את הרלוונטיות בסיפור על אלאנה, אנתרופולוגית בין-כוכבית צעירה שנוחתת על פלנטה בסגנון ימי-ביניימי ומוצאת שם בן איכרים צעיר שמאמין שהיא קוסמת. ספר הרפתקאות כיפי לצעירים, עם תיבול אופנתי של קוסמים ודרקונים, אולי; אבל מעורר מחשבה? קורא נדיב במיוחד ייקרא את הסיפור כמשל על התנגשות בין חברות מהעולם הראשון והשלישי, פה אצלנו, על הסלע השלישי מהשמש.
זה לא מה שסילביה לואיז אנגדהל רוצה. מחברת הספר לא זזה מילימטר מחדוות-החלל של אז. היא כותבת מאמרים ארוכים על ההכרח לחשוב על התיישבות על פלנטות אחרות, ועד כמה שהמחשבה היום נשמעת כמו הזיית-סמים מבדחת מהסיקסטיז, אנגדהל מקווה שהספר הוותיק יעודד גם את הילדים (והמבוגרים) הציניים של היום לחשוב על כך ברצינות. לעבריים שביניהם נקרתה הזדמנות: הוצאת ינשוף הוציאה עכשיו את הספר בעברית בתרגום יעל ענבר.
"אני חושבת שהספר יותר רלוונטי היום מאשר כשפורסם לראשונה ב-1970", אומרת הסופרת בראיון אימייל מביתה באורגון שבארה"ב. "יש יותר אנשים שמודעים ליקום הרחב יותר מאשר היו אז. וגם אין בו שום דבר שמתיישן, מכיוון שהוא לא מתרחש בחברה שלנו ואנחנו לא יודעים יותר על התושבים של עולמות אחרים משידענו אז.
"אבל הוא גם לא לגמרי לא קשור לעולם שלנו, כמו ספרי פנטסיה או מדע בדיוני שסתם יוצרים עולם דמיוני שרירותי: הוא עוסק בדאגות שבאמת יש לאנשים לגבי ההתקדמות של האנושות ומקומו של העולם שלנו בין אחרים. והוא אופטימי לגבי זה".
אנגדהל בת ה-75 לא היתה מעולם סופרת במשרה מלאה. בהכשרתה היא אשת מחשבים, וכפי שאפשר לשער לפי גילה, יש לה פרספקטיבה היסטורית יוצאת דופן על התפתחות התחום. ב-1957, כשהיתה בת 22, היא גויסה לפרויקט SAGE של חיל האוויר האמריקאי, שהשתמש בטכנולוגיית מחשוב מהפכנית כדי לזהות מטוסים תוקפים. היא הפכה לאחת מהמתכנתות הראשונות בעולם – בשפת אסמבלי, כמובן – ולאחר מכן למומחית מערכות מחשב.
היא המשיכה לתכנת כתחביב עד שנות השמונים המאוחרות, עד שגילתה, להפתעתה, שעולם המחשבים עבר את גיל ההתבגרות: כל מה שהיתה רוצה לתכנת לשימושה הפרטי כבר היה קיים בשוק, ולרוב ניתן להשגה בחינם. "היה נראה לי שאין טעם להמציא את הגלגל", היא מסבירה באתרה. "אני מתגעגעת לזה לפעמים, אבל הידע שלי כיום הרבה יותר מדי מיושן מכדי שאוכל להתעדכן בלי להשקיע בזה יותר זמן משיש לי".
באותה תקופה אנגדהל כבר השלימה עם העובדה שספרי המדע הבדיוני שכתבה בשנות השבעים נעלמו מהשוק. "הקוסמת מן הכוכבים" שרד פה ושם בספריות, על מדף ספרי הילדים, שם הונח בגלל שזכה לציון לשבח (Newbery Honor Book) מוועדת ניוברי היוקרתית לספרי ילדים. בני הנוער לא הגיעו אליו, ובטח שלא המבוגרים.
ואז הגיעה האינטרנט. "לא היה לי כמעט קשר עם קוראים שלי בכל השנים מאז שהודפסו המהדורות הראשונות של ספריי", היא נזכרת. "קיבלתי משוב רק
אנגדהל עצמה הופתעה לגלות קהילה חיה ורוחשת של אנשים שזכרו את ספריה מהילדות ורצו לראות אותם שוב על המדפים. בעקבות התגובות הרבות באתר, החליטו הוצאות לאור אמריקאיות להוציא מהדורות חדשות של ספריה, ולאחר מכן הגיע גם גל התרגומים לשפות זרות – כולל, לאחרונה, סנונית ראשונה בעברית.
היא התאהבה ברשת. "אני משתמשת בה כל הזמן, כי אני לא יוצאת הרבה והיא הקשר המרכזי שלי עם העולם", הצהירה פעם בראיון לאתר המדע הבדיוני SFFWorld. מכיוון שהיא עדיין עובדת למחייתה כעורכת, היא מוצאת את העבודות באינטרנט, ובנוסף לתכתובות אימייל ערות עם קוראים היא נהנית גם להרוויח סכומים נאים ממכירת ג'אנק באיביי.
למעשה, ל"קוסמת מן הכוכבים" יש יתרון משמעותי על פני ספרי מדע בדיוני אחרים. על אף שנוף ספרות הנוער היום מעדיף מטות-קסמים ולא חלליות, דווקא סיפור האגדה שתופס חלק נכבד מ"הקוסמת מן הכוכבים" עשוי לעזור לו לדבר לדור ההארי פוטר. כך גם הדמות הפשוטה והישירה של אלאנה, שמתלבטת בדילמות חברתיות מסוגים שלא ראינו בספרות הנוער בשנים האחרונות.
"אני כן מאמינה שצריכה להיות ספרות אופטימית לגבי העתיד", אומרת אנגדהל, "ומטריד אותי הטרנד של לתת לילדים תמונה עגומה של ההתקדמות האנושית. לדעתי זה נובע מכך שהאנושות לא הצליחה לתפוס את הצורך בהתרחבות אל החלל: כל שרטוט של עתיד שבו המין שלנו מקורקע לעולם צפוף אחד חייב להיות עגום. אנשים, גם קוראים וגם כותבים, פונים לפנטסיה כי זה המקום היחיד שבו הם מוצאים אופטימיות לגבי משהו שאינו החיים הפרטיים שלהם.
"אני מקווה שקוראים, בין אם הם קראו מדע בדיוני בעבר או לא, יתחילו לחשוב על המקום של בני אדם ביקום. ואני מקווה שהם גם יידחו את הרעיון הנפוץ מדי שהבעיות בעולם שלנו מעידות שמשהו לא בסדר איתנו כגזע – שאנחנו בדרך הלא נכונה, ולא סתם לא-בוגרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
