שודדי הים - הסיפור האמיתי
עשרות אוניות נחטפות, יש הרוגים וחטופים, אך לכולם נוח שלא ידברו על זה. הנה העובדות שמסתירים מאיתנו
רחוק מעין המדיה העולמית עוסקים שודדי ים במקצועם העתיק והסוף אינו נראה באופק.
איגוד לשכות המסחר העולמי, (International Chamber of Commerce ICC), מדווח על גידול של 14% במספר ההתקפות על אוניות סוחר בשלושת הרבעונים הראשונים השנה לעומת שנה שעברה. 198 אוניות הותקפו, 15 מהן נחטפו, כמו גם 63 ימאים.
ב-21 באוקטובר נחטפה אוניית מטען כללי בשם אל-מריאן 20 ק"מ מחופי סומליה. הקשר עם 22 מלחיה ההודים נותק עד לשחרורם ב-2 החודש, ככל הנראה תמורת כופר. עדיין לא ידוע מה עלה בגורל הגולדן- נורי, מיכלית יפנית שנחטפה בסוף אוקטובר.
פיראטיות קיימת למעשה מאז שחר הימאות. בסוף המאה ה-19 נראה היה שעל שודדי ים יקראו מעתה רק בספרי ההיסטוריה, אך החל משנות השבעים נרשמת עלייה הדרגתית במקרי שוד ימי.
הפיראטיות מתוארת לרוב כשופעת אוצרות זהב, קרבות חרבות ואיים סודיים, שובבה אך מלהיבה ורומנטית. בדר"כ נשכחת או מוצנעת העובדה ששוד ימי תמיד היה פשע ולרוב אכזרי ורצחני.
קיימים
נתיבי הספנות הראשיים בעולם עוברים לעתים באזורים נידחים בהם החוק דומה לזה באיים הסודיים. מדינות המועדות לפורענות הן אינדונזיה וסומליה. שתיהן ממוקמות ליד נתיבים עמוסים המחברים בין הכלכלות הגדולות. מדינות נוספות מהן יוצאים שודדים בקביעות הן ניגריה, בנגלדש, סין, הודו, ברזיל, אקוואדור, פרו, ונצואלה ועוד כעשר נוספות.
מרבית ההתקפות מתרחשות בנמלים, באזורי העגינה ובקירבת החוף. ההתקפות במים הבינ"ל הן בדר"כ גם הקשות יותר. בסומליה פיראטים רבים אינם יכולים לחזור ליבשה בשל מלחמת האזרחים. עליהם לשדוד גם מים ומזון כדי להתקיים.
אמצעי התקיפה השתכללו עם השנים. מסירות קאנו לא ממונעות הנגררות עם חבל אחר הקורבן, עוגני טיפוס ומאצ'טות, אל סירות מהירות המשוגרות מאונית אם, מקלעים ומטולי רקטות.
אוניות המסחר הן טרף שמן וקל. כל אוניה נושאת כסף מזומן רב למשכורות ותשלומים מיוחדים. הן אינן חמושות ובעלות צוותים קטנים, כ-30 איש, העובדים במשמרות. כמו עובדי הבנקים, חוששים אנשי הספנות מהרג החטופים וההתנגדות מוגבלת. כמו בבנקים, יש ביטוח.
קרוב לוודאי שמספר החטיפות גדול אף יותר משום שהן נסגרות בשקט; בעלי האוניות אינם מעוניינים תמיד בחקירה הכרוכה בסיכון משפטי ועיכוב המטען או שהם פוחדים מנקמה. באופן כללי הם נמנעים מחשיפה תקשורתית כמדיניות.
התגברות פעולות הפיראטים הביאו ב-1992 את ה-ICC להקים מרכז דיווח ותיאום עולמי בקוואלה לומפור, מלזיה (IMB PRC). אם בעבר הצי המלכותי הבריטי לחם כדי להבטיח את חופש המסחר בין מושבות הכתר, כיום עושה זאת לשכת המסחר העולמית במימון קהילת העסקים. עיקר פעולתם בשיתוף מידע מהיר על איומים לאזהרת האוניות בסביבה. מרכז הדיווח מנסה (לשווא) להביא את הנושא למודעות ציבורית ולוחץ על המדינות המעורבות דרך מוסדות האו"ם. כל זאת נעשה בשיתוף גופים לא מדינתיים כאיגוד הימאים העולמי ומדינות ספנות מובהקות כיוון וקפריסין.
ההתמודדות עם התופעה כוללת מערכות נשק אל-הרג המותקנות באוניות בעוברן במים שורצי פיראטים (מינוח מקצועי): זרנוקי מים, חשמל במתח לא הורג סביב האונייה, ואמצעי החרשה וסינוור. אמצעים אלה הופעלו כבר כמה פעמים בהצלחה. אגב, ישראל ורוסיה היו הראשונות שעשו שימוש בנשק חם על אוניות.
ערוץ נוסף לפעולה הוא האו"ם, אך זה כדרכו מקים ועדות, מכנס ועידות ודיונים ומפיץ ניירות עמדה לרוב. לרגע נראה היה שמועצת הביטחון מצליחה לצמצם את ההתקפות מסומליה על-ידי איום בביצוע "מרדפים חמים" אל תוך מימיה הטריטוראליים. בשנה שעברה ירד מספר ההתקפות אך השנה הן חזרו במלוא עוזן.
הצלחה מוגבלת נרשמה באזור סינגפור האסטרטגי בעזרת שת"פ בין כמה מדינות אסיאתיות. המדינות חולקות את נטל הסיורים הימיים והמודיעין.
בסין אין אמצעי אל-הרג. הסינים מתמודדים עם התופעה על-ידי הרתעה. כל פיראט נידון לעונש מוות.
כנראה שהגיע הזמן לפתור סופית בעיה הסטורית זו. הדבר בר השגה. על פי פרסומים זרים, קיים שת"פ הדוק בין חיל הים הישראלי לצי סינגפור. לישראל יצוא ביטחוני מהגדולים בעולם. מומחים ישראלים יותר מיכולים לקחת חלק במאמץ. לא משיקולי ציונות כמובן.
הכותב הוא כלכלן ספנות ושימש עד לאחרונה כמנהל ספנות בבית זיקוק פז אשדוד
נא להמתין לטעינת התגובות
