תסריט האימה: פיגועים בצנרת
פיצוץ צינורות גז ודלק, ירי טילים נקודתי לעבר מתקני תשתיות ומגה פיגועים בסמוך ליישובים ישראליים. אלה רק חלק מהתרחישים שעליהם שוקדות ברגעים אלה חוליות טרור בארץ ובעולם. אבל במקום להילחם באיומים - מדינת ישראל מגישה את סודות התשתית שלה בלחיצת כפתור
ובכן, מתברר שמיקומם ידוע לכל מי שיש לו אינטרנט. הצנרת לא ממש עמוקה, וגרוע מכך - כל אדם בעולם שחשקה נפשו יכול לגלוש לאתר מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י), להיכנס לתוכניות המתאר הארציות ולהוריד מפות שעליהן מפורטים מסילות הברזל, צנרת הגז, מאגרי הגז וכו.
בדיוק 5 דקות לקח לנו להעביר את תוואי צינור הגפ"מ (גז הבישול) החולף ליד כפר חסידים מהמפה בקנה מידה 1:20,000 שמופיע באתר ממ"י, לתצלום אוויר של האזור באתר דפי זהב. לפי המפה יש מאגר גפ"מ ליד שער העמקים, שנראה היטב בתצלום האוויר, וממנו יוצא צינור לכיוון צפון מערב לאזור מפרץ חיפה.
גפ"ם (גז פחמימני מעובה) הוא גז דליק. הסיכון העיקרי הטמון בגז זה הוא במקרה של דליפה, שבו הגז יוצר תערובת פציצה עם האוויר, ובשילוב ניצוץ (אש גלויה, ניצוץ ממנוע מכונית, ניצוץ חשמלי וכו) עלול להיווצר פיצוץ נפחי רב עוצמה.
הגז כבד מהאוויר, ובמקרה של דליפה עלול להתרכז באזורים נמוכים בדיוק כמו הבתים ברחוב נחל קדומים בכפר חסידים א, הצמודים לתוואי הצינור.
אז מדוע המידע הזה גלוי לכל? מתברר שמפות אלו חייבות, על פי חוק, להיות מוצגות במסגרת תוכנית המתאר הארצית. לטענת משרד התשתיות הלאומיות, "האויבים העיקריים של תשתיות הצנרת הם טרקטורים וכלים כבדים שפוגעים בטעות בצנרת, ומכאן חשיבות פרסום מיקום הצינורות. מי שמתעניין יכול גם לקבל מידע על עומק הצינורות באדמה".
אך ד"ר ברק בן-צור, לשעבר ראש זירת טרור באמ"ן ובכיר בשב"כ, משוכנע שמדינת ישראל טועה - ובגדול: "מה שיש לנו כאן זה חשיבה שהיא לא מכוונת טרור. עד שזה לא קורה זה כאילו לא יכול לקרות".
האם האויב חושב על זה? בוודאי. החיזבאללה כיוון במלחמה האחרונה טילים רבים לעבר מאגרי הכימיקלים באזור מפרץ חיפה, בתקווה ליצור אירוע רב-נפגעים, ובכלא הישראלי יושב ממאי 2006 איברהים חאמד, לשעבר ראש הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית.
חאמד, שאחראי לכמה מפיגועי ההתאבדות הרצחניים ביותר בימי האינתיפאדה השנייה, פעל גם להוצאת פיגועים אסטרטגיים נגד מטרות תשתית ישראליות - ובין היתר הפעיל את חוליית סלואן, שביצעה פיגוע מתוחכם נגד מסוף המכליות באתר פי גלילות.
בפיגוע, שהתרחש ב-23 במאי 2002, הצמידו המחבלים מטען המופעל באמצעות טלפון סלולרי למכלית שהעבירה סולר לשטחים. החוליה נסעה אחרי המכלית בדרכה חזרה לפי גלילות. כאשר המכלית נכנסה למסוף, הופעל המטען.
למזלנו, המטען התפוצץ באופן חלקי. עובד אחד במסוף הדלקים נפצע, ובנס נמנע אסון גדול. חאמד גם תכנן וביצע שני פיגועי מטען נגד רכבות: מטענים הוצמדו למסילת הברזל ב-21 ביוני 2002 וב-30 ביוני באותה שנה. גם כאן בנס נמנע אסון כבד יותר - שני הפיגועים הסתיימו עם 4 פצועים ובשיבוש בתנועת הרכבות.
הפגיעה במתקני תשתיות היא לא המצאה של חמאס. לדברי ד"ר בן-צור, "בזמנו, בימי המרד הערבי הגדול בשנות ה-30 של המאה הקודמת,
גם הפיגוע הראשון של פת"ח היה נגד מתקן תשתיות מרכזי - המוביל הארצי: ב-1 בינואר 1965 חדרה לארץ חוליה של 3 מחבלים שהניחו מטען על הצינור. המטען לא התפוצץ, אך האירוע נחשב לתאריך כינון הפת"ח.
"לפני כמה שנים נלכדה חוליה של הג'יהאד האסלאמי שתכננה להרעיל מאגרי מים וישנה כמובן סדרת הפיגועים שהוביל חאמד, שהחמאס דורש את שחרורו במסגרת עיסקת שליט. איום הטרור נגד תשתיות קיים ומוחשי", מסביר ד"ר בן-צור.
הכתובת, אם כך, על הקיר. אך בפועל - כמעט דבר לא נעשה כדי לשדרג את אבטחת המתקנים הרגישים. לפני כמה חודשים, לאחר שנפלו טילים ליד מתקני הנפט והדלק האסטרטגיים של המדינה, הממוקמים ליד אשקלון, סייר שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר במתחם מתקני התשתית דרומית לאשקלון.
השר הגיע כדי לבחון מקרוב, גם כאיש צבא בכיר לשעבר, את סוגיות האבטחה והביטחון במתקנים השונים. בסיורו ביקר השר בין היתר במסוף הנפט של קצא"א (קו צינור הנפט אילת אשקלון), המהווה גם מאגר דלק לשעת חירום, במתקן תש"ן (החברה הממשלתית לתשתיות נפט, שאחראית להובלת דלק גולמי ותזקיקי נפט כמו בנזין וסולר לחברות הדלק) ובמתקני קבלת הגז הטבעי של EMG.
בעקבות הסיור, ולאור הדאגה של ראשי חברות התשתיות במקום, השר המליץ על הקמת מינהלת חירום לטיפול בנושא, שתורכב מנציגי משרד הביטחון, צה"ל, המשרד לביטחון פנים, משרד התשתיות ונציגי חברות התשתיות שבמקום. המצב נרגע בינתיים בזכות ההודנה.
ממש בימים אלה מתקיימים דיונים לא לפרסום, וכבר יש תוכניות שונות לגבי אבטחה והגנה על מתקני תשתית, שרק הגופים הנוגעים בדבר יודעים אותן. אך לאור המצב הפוליטי והביטחוני, כלל לא ברור אם הקמת המינהלת תצא לפועל. זהו רק אחד מהרעיונות שבהם דנים הגופים המעורבים.
לעסקים נודע, כי בין היתר מוצע להגדיל פי 5 את המאגר התת קרקעי של תזקיקי הנפט הנמצא באזור הדרום, כדי לבנות עורף אסטרטגי במקרה של פגיעה במתקן קצא"א או באחד המתקנים העיליים האחרים.
"בכל מקרה, ההצעה הזאת היא לא לטווח הקצר, והיא גם יקרה מאוד - מה שדחה עד כה את הביצוע שלה", אומר בכיר בענף הדלק.
אך הרגישות הרבה לא מונעת את פרסום המידע המסווג: מפות צנרת ההולכה המפורטות של הדלקים של חברת תשתיות נפט (תש"ן) הממשלתית, 800 קילומטר של צינורות לאורכה ולרוחבה של ישראל, צנרת הגז הטבעי וצנרת הגפ"ם מוצגים לעיני כל בכל ועדת בניין עיר, וכאמור גם באינטרנט.
איך זה? מתברר שהמפות האלו חייבות על פי חוק להיות מוצגות במסגרת תוכניות המתאר הארציות, לאחר שקבלן פגע בצינור כזה בפרויקט בנייה באזור קיסריה בשנות ה-90.
לדברי רפי טטרקה, מנכ"ל תש"ן, צנרת הדלקים אינה עמוקה במיוחד, וכפי שאומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון: "לוקחים את חפירה, וחופרים על הקו, ותוך כמה דקות חושפים את הצינור. היו לא פעם מקרים שבהם התחברו גורמים פליליים לאחד הצינורות, שאבו דלק וסחרו בו או השתמשו בו לצורכיהם. אבל הסכנה הגדולה היא כמובן שיחבלו בו טרוריסטים".
אמנם, לדברי טטרקה, מערכת הבקרה מגלה בדרך כלל כל דליפה או חיבור שכזה, אבל גם הוא מודה שעד שמגיעים אליהם פיזית, זה יכול לקחת זמן, שבו גורמי טרור המעוניינים בכך יכולים לחבל בצינור.
לדבריו, עובדי תש"ן עברו השתלמויות בארצות הברית בעצירת אש וכיבויה, וכן השקיעו ברכישת תותחי מים ניידים לכיבוי אש ובמיגון אישי לעובדים. בסך הכל הושקעו בשנה האחרונה כ-30 מיליון שקל באבטחת הצנרת ובמסופי ההנפקה. באזור אשקלון, אגב, ירדה מערכת הפיקוח והבקרה למרתף, כדי למנוע פגיעה בה מקסאמים ומרקטות גראד.
לגבי הצנרת, מודה טטרקה, שאי אפשר לשמור על כל 800 הק"מ בכל רגע נתון: "אנחנו מפעילים סיורי ביטחון על הקווים ומאבטחים את האתרים ככל שאנחנו יכולים. נכון שהיו פריצות לצנרת, בעבר יותר וכיום פחות, אבל יש סיורים", הוא אומר.
בכיר בענף הדלק טוען כי "פרסום המפות הוא סיכון ביטחוני וחוקים הנהוגים בעולם המערבי לא יכולים לחול על מדינת ישראל, שמאוימת כל הזמן על ידי ארגוני טרור".
מינהל מקרקעי ישראל, שמפרסם את מפות התשתיות, הוא הגוף המנהל על פי חוק מ-1960 את קרקעות המדינה ואת קרן קיימת לישראל ורשות הפיתוח, המהוות כ-93% משטח מדינת ישראל (כ-22 מיליון דונם), בהתאם למדיניות הנקבעת על ידי מועצת מקרקעי ישראל.
מועצת מקרקעי ישראל, המונה כיום 22 חברים - מחציתם נציגי משרדי ממשלה ומחציתם נציגי קרן קיימת לישראל, היא הקובעת את המדיניות הקרקעית שלפיה ינוהלו מקרקעי ישראל, מפקחת על פעולתו של מינהל מקרקעי ישראל ומאשרת את תקציבו. בראש המועצה עומד שר התשתיות הלאומיות בן-אליעזר.
ממשרד התשתיות נמסר בתגובה: "לפי ניסיון שנצבר בעולם, ה'אויב' העיקרי של תשתיות צנרת הינו צד שלישי, כמו טרקטורים או כלים מכניים אחרים, העלולים לפגוע בצינורות בזמן עבודות תשתית אלו או אחרות. מסיבה זו עלינו לסמן את התוואי בתוכניות המתאר הארציות (תמ"א)".
עוד מסבירים שם כי "תוכניות אלו מחויבות בפרסום על פי חוק. נדגיש כי בתחום הגז הטבעי, קבעה מדינת ישראל עומק חפירה לצינורות הגדול בכ-30% מהדרישות המקובלות בעולם המערבי. עומק זה מקטין באופן משמעותי את הפגיעה בצנרת על ידי צד שלישי".
אבל ד"ר בן-צור מסרב להתרשם: "לבוא ולטעון שהאיום הגדול ביותר נגד הצנרת זה קבלני העפר זו חשיבה שהיא לא מכוונת טרור, זו חשיבה שמטרתה תביעות נגד קבלנים".
נשאלת השאלה של מי המילה האחרונה בכל הקשור לביטחון, אבטחה ומניעה של איומים על התשתיות האסטרטגיות. כל המומחים שעימם שוחחנו טוענים כי הגוף האחראי לביטחון התשתיות הוא המטה ללוחמה בטרור, בראשות תא"ל מיל' ניצן נוריאל, הכפוף למועצה לביטחון לאומי בראשות תא"ל מיל' דני ארדיטי.
פנינו לארדיטי, אך הוא סירב להתראיין לכתבה זו. כששאלנו מי אחראי לנושא, הפנה אותנו למטה ללוחמה בטרור הכפוף אליו. פנינו למטה ללוחמה בטרור, התברר שניצן נוריאל נמצא בחו"ל ואיש במטה ללוחמה בטרור מלבדו לא יכול להתראיין.
לא התייאשנו וביקשנו לקבל תגובה בכתב. אחרי דיונים ולבטים, במטה ללוחמה בטרור החליטו שלא להגיב בכתב והפנו אותנו, כמה מפתיע, למינהל מקרקעי ישראל.
מה שמוזר בכל הסיפור זה שהבוס שלהם, דני ארדיטי בעצמו, ציין שהנושא באחריותם. ואם זה לא מספיק, אז גם באתר של המועצה לביטחון לאומי באינטרנט כתוב שנושא ביטחון התשתיות נמצא באחריות המטה ללוחמה בטרור.
וכך כתוב באתר: "המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) היא גוף המטה לראש הממשלה ולממשלה בנושא הביטחון הלאומי, היא שואבת את סמכותה מהממשלה ופועלת על פי הנחיות ראש הממשלה. המטה ללוחמה בטרור הוקם במרס 1996, בעקבות גל פיגועי טרור, והוא מטפל בשורה ארוכה ומגוונת של נושאים.
"במרבית פעילותו משמש המטה כפונקציה בין-ארגונית, המשפרת את המענה של הגופים האזרחיים והביטחוניים במלחמה בטרור, על ידי תיאום ומענה לפערים קיימים ועתידיים".
בין תחומי פעילותו של המטה, המופיעים באתר, מצויים שיפור היערכות ישראל בתחומי האבטחה וההגנה על תשתיות רגישות.
אז מה עושים עכשיו? לדברי ד"ר בן-צור "המידע, לצערנו, כבר הופץ. עכשיו זה בבחינת לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו. מבחינת המיגון והמניעה יש כל מיני שיקולים. צריך לבצע ניתוח של הסיכונים לאורך כל תוואי הצנרת והמאגרים ולהכין תוכנית אבטחה בהתאם לרמת הסיכון".
נא להמתין לטעינת התגובות
