מבחן רכב לקטנוע החשמלי וקטריקס
וקטריקס - הקטנוע החשמלי שאושר לשיווק בישראל, מתגלה במבחן הדרך כנעים ומפנק בנסיעה, למרות כמה באגים ומחלות ילדות. החיסרון המרכזי הוא טווח הנסיעה בין טעינות, שלא מאפשר "טיולים" ארוכים מדי. למרות המגבלות כדאי להתרגל, ובתוך שנה שנתיים יסתיים גם פיתוחן של סוללות שיאפשרו טווח נסיעה ארוך יותר
לפני כשבועיים קיבלה היבואנית, IFI מוטורס, את אישור מכון התקנים לשיווק וקטריקס בישראל. בניגוד לקטנועים שהוסבו להנעה חשמלית, וקטריקס - שתוכנן ומיוצר על ידי יוצאי תעשיית ההיי טק האמריקנית - תוכנן מלכתחילה ככלי חשמלי (בגלל כל אותן סיבות ידועות כמו מניעת זיהום אוויר ומחירי הדלק הגואים), כך שבתכנונו מעורבות פחות פשרות שנובעות מאילוצים שונים.
בתקנות הרישוי הישראלי מוגדר וקטריקס כרכב שמתאים לרישיון נהיגה A2 - דרגת הרישיון הבסיסית ביותר לרכיבה דו גלגלית. אם אתם בעלי רישיון למכונית, תידרשו לקחת רק כמה שיעורים במגרש סגור ולעבור מבחן שליטה קצר, לפני שתוכלו לרכוב על הווקטריקס.
חיצונית וקטריקס הוא קטנוע מנהלים גדול, כמעט שגרתי במראהו. וגם לוח השעונים, הגדול והמפורט, אינו שונה בהרבה מלוחות השעונים המוכרים. חדי העין יבחינו שבמקום הזרוע האחורית, הטיפוסית לקטנועים, מצויד וקטריקס במעין תוף ענק בצדו של הגלגל האחורי - זהו המנוע החשמלי שמסובב את הגלגל.
ברחוב שוקן פינת קיבוץ גלויות בדרום תל אביב המתין לי וקטריקס טעון. סיבוב המפתח בסוויץ' לא עורר, כמובן, שום תגובה של הרכב, למעט סדרת בדיקות עצמיות שביצע מחשב השליטה המרכזי, שהוא הרכיב המרכזי והחשוב ביותר ברכב זה.
מד המהירות התמתח עד לקצה והתאפס. כל הנוריות נדלקו והבהבו, והתצוגה הדיגיטלית חיוותה "ready". בלחיצה אחת בו זמנית על שני בלמי היד נוספה המילה "go" לתצוגה הדיגיטלית. סחיטה עדינה של המצערת הוציאה בשקט את וקטריקס לדרך, אם כי בתמרונים הראשונים היתה תחושה מעט מסורבלת - לא מפליא כשמדובר בכלי ארוך וכבד ששוקל 230 ק"ג.
התאוצה מרשימה - ודאי אם מביאים בחשבון את המשקל המכובד - אך גם בהשוואה למרבית אופנועי ה-125 סמ"ק האוטומטיים באשר הם. את הגימיק הכיפי ביותר גילינו כבר ברמזור הראשון: בסגירת המצערת, ובסיבובה הנוסף מעבר לנקודת האפס תפקד המנוע החשמלי כגנרטור. מרגע זה נבלמה התאוצה, בלימה שהתעצמה ככל שסחטנו את המצערת חזק יותר אל הכיוון הלא טבעי - קדימה.
הרעיון הוא, שבמקום להפוך את האנרגיה לחום ששוחק את רפידות הבלמים, מנצל הגנרטור החשמלי את הבלימה לייצור חשמל - שאותו הוא מחזיר לתוך הסוללות. החיסרון: כאשר הופכים את המצערת - השליטה
לקטנוע יש כמובן גם בלמים רגילים, אך לטעמי האישי, אנשי וקטריקס ישפרו את המוצר שלהם אם במקום "המצערת המתהפכת" יתקינו מצערת רגילה ולצדה מנוף קטן מן הסוג שמותקן בטרקטורונים, לצורך ביצוע פעולת הבלימה. כך או כך, כשמתרגלים לבלימה החשמלית של הרכב - קשה מאוד להיגמל ממנה, והתנועה בתוך העיר ובין רמזורים נעימה יותר ומפנקת. ויש עוד טריק חביב ושימושי, סחיטה "הפוכה" של המצערת במצב עמידה מסיעה את הקטנוע לאחור.
את ה"לג" הראשון, מדרום תל אביב לאזור התעשייה של חולון, ביצענו בתנועה פרברית עמוסה. הכלי תפקד היטב, היה יציב, והניהוג שלו - קל. בעיקר נהנינו מהשקט, שהחליף את הטרטור האופייני למנועים.
הסוללות, שמשקלן 82 ק"ג ומרוכזות בחלק התחתון, מורידות את מרכז הכובד ותורמות ליציבות האופנוע. נראה שהכלי תוכנן היטב, תוך שימוש ברכיבים איכותיים שכוללים שלדת אלומיניום, בלמי ברמבו ובלמי מרזוקי.
מצד שני, הפעולה השקטה של המנוע הבליטה רעשים וקרקושים אחרים - של פלסטיקים רופפים פה ושם, עד שקיבלנו רושם, שלמרות המראה היוקרתי, איכות ההרכבה של הכלי (בפולין) נמוכה ואפילו רשלנית, כאילו מדובר באבטיפוס ולא בכלי מייצור סדרתי.
בתחום הנדסת האנוש, ניכר במתכנני הווקטריקס שאינם אנשי אופנועים - או שאילוצי המערכת החשמלית עדיין גובים מחיר כבד מדי. הפריט המעצבן ביותר הוא הסוויץ' הראשי, שמופעל באמצעות מפתח. כמו בכמה כלים אחרים שולט המפתח גם במנעול הכידון, במנעול המושב האחורי ובמנעול של תא המסמכים. ריכוז כל הפונקציות במפתח אחד פשוט לא נוח.
חיסרון נוסף נובע מן הצורך לאחסן חטיבת מצברים גדולה בתחתית הכלי, כך שלמרות גודלו ומושביו הענקיים, נפח האחסנה מאוד מצומצם, ומוגבל לתא לא גדול מתחת למושב האחורי. פתיחת התא הזה איננה טבעית או נוחה במיוחד.
הנסיעה עצמה, כמו שאמרנו, נעימה, אבל תוך זמן קצר גילינו שלמנוע השקט יש גם חסרונות בטיחותיים, כי הולכי הרגל והנהגים האחרים לא תמיד שמים לב לאופנוע, במיוחד אם הם מסתמכים על חוש השמיעה. לפני כל מעבר חציה צריך להשגיח שהולכי הרגל יביטו לכיוונכם, אחרת עלולים להיווצר מפגשים לא נעימים.
בחולון הוספנו עוד משקל על האופנוע, כשאספתי את זוגתי. הרכבת מבוגר נוסף, כדאי לדעת, מגדילה את צריכת האנרגיה של הכלי בכ-30% ומצמצמת את טווח הנסיעה. על כביש מספר 1 ובנתיבי איילון האיץ הווקטריקס בנינוחות ובשקט, למהירות הזרימה של התנועה ואף מעט מעבר לה (הכלי מוגבל אלקטרונית ל-100 קמ"ש כדי לחסוך באנרגיה). לשני מבוגרים יש המון מקום על המושבים המרווחים, והנוסע מאחור אפילו מרוחק מדי מזה שמלפנים.
אחרי נסיעה קצרה, מחולון לרמת אביב ומשם לנמל תל אביב, מד הטעינה כבר ירד אל מתחת לחצי. הרכיבה במהירות גבוהה זוללת אנרגיה בקצב מטורף: טווח הנסיעה ברכיבה בין עירונית קצר פי 3 מאשר בנסיעה עירונית רגועה. נכון שהיצרן מדבר על טווח נסיעה מרבי של 110 ק"מ, אך הרושם הוא שבנסיעה בין עירונית במהירויות גבוהות, הסוללה מוגבלת במקרה הטוב לטווח של 35-40 ק"מ.
בנמל תל אביב התיישבנו לקפה, וחיברנו את הכבל החשמלי של הקטנוע אל חוט מאריך שנח במקרה על המדרכה לטובת חיבור של מאוורר תעשייתי גדול. ברגע החיבור הפך מד המהירות למד טעינה, שעון הזמן התאפס ומנה את משך זמן הטעינה, וחיוויים אחרים בלוח השעונים סיפרו על טמפרטורת הסוללות, טיב חיבור החשמל ועוד.
לפי נתוני היצרן, אמורה טעינה של בין שעתיים לשעתיים וחצי למלא כ-80% מתכולת סוללות הניקלמטאל היבריד. כעבור 4 שעות אמורות הסוללות להגיע לטעינה מלאה והמחשב המרכזי מתנתק עצמאית ממקור המתח (כל הנתונים גמישים ותלויים בהרבה מאוד משתנים חיצוניים).
51 דקות לאחר ההתחברות למ?קור המתח נאלצתי להתנתק בגלל אילוצי לו"ז, ולצאת שוב עם הווקטריקס לדרך, אל רחוב המסגר. אז גיליתי תכונה די מעצבנת: אחרי כמה שניות שבהן נותר האיתות בפעולה, התחיל הצופר לצפצף חלושות והשמיע מעין התרעה - תכונה שאולי ניתן להיפטר ממנה על ידי תכנות המחשב. גם צפירה יזומה בצופר מתחילה באותו צפצוף קלוש, שרק אחרי חצי שנייה הופך לצפצוף בעוצמה מקובלת - וגם זה לא לעניין.
אחרי עצירה ברחוב המסגר, שבתי לנמל תל אביב, אספתי שוב את זוגתי ועליתי על נתיבי איילון אל אזור התעשייה של חולון. כבר לקראת היציאה מן הנתיבים, התחיל מפלס החשמל של הכלי להזכיר את מצב הכינרת, למרות שהתצוגה הדיגיטלית המשוכללת הבטיחה שנותרו לנו עוד 13 ק"מ. אך ליד מקווה ישראל הסתבר שההערכה היתה אופטימית, וקטריקס נכנס למוד חיסכון מחמיר, והמחשב הוריד את מהירות הנסיעה ל-50 קמ"ש ול-40 קמ"ש, ומול אזור כבר קרטענו במהירות של 10 קמ"ש.
במהירות הזו, סביר להניח, אין שום בעיה לנסוע בביטחון ובשקט אם אתה בפרברי קופנהאגן שבדנמרק. אבל על כביש ציבורי בפרברי אזור, מגלים הנהגים פחות אמפטיה לקטנוע אדום וגדול שנוסע בצד הדרך במוד של חיסכון בחשמל. ליעדנו הגענו על "טיפות החשמל" האחרונות, ומיד התחברנו לשקע. בתום 31 דקות טעינה בצבצו רק שני קווים על מד הסוללה, מזל שהספקנו לסיים את הסיבוב המפואר ולחזור לרחוב שוקן.
בשורה התחתונה, טווח הנסיעה הוא, נכון להיום, עקב האכילס של הווקטריקס (כאמור אחרי 4 שעות טעינה מקבלים טווח נסיעה בין עירוני מקסימלי של 40 ק"מ), מה שמגביל את האפקטיביות של הכלי רק למי שיכול להטעינו במשך יום העבודה. מי שיש לו את הפריבילגיה, יוכל ליהנות מן הידיעה שהוא אינו מרעיל את בני מינו, וגם מכמה יתרונות כלכליים - למשל עלות אחזקה זניחה (בהשוואה בין מחיר החשמל למחיר הדלק).
בנוסף, וקטריקס אינו דורש טיפולים מכניים בכלל - למעט בדיקת בלמים ובדיקת צמיגים תקופתית, וגם עלות הביטוח שלו נמוכה - כמו של אופנועי 50 סמ"ק. הסוללה אמורה להספיק ל-1,700 מחזורי טעינה, ובמילים אחרות: החלפה של פעם ב-5 שנים אחרי טעינה אחת כל יום.
קחו בחשבון רק שמחיר הסוללה עלול להגיע לכשליש ממחירו של הכלי כולו. ככל הנראה בתוך כשנה-שנתיים יחליף היצרן את הסוללות הנוכחיות בסוללות ליתיום "איון או ליתיום" איירון, שיורידו ממשקל הכלי ויאפשרו להאריך את טווח הנסיעה שלו. במקביל, נמצאת בפיתוח גרסה שמבוססת על "תא דלק", שתדרוש תשתית תדלוק בגז מימן, ותאריך את טווח הנסיעה למאות קילומטרים.
נכון להיום, תמורת 47,000 שקל , תקבלו את אחד הכלים החשמליים השימושיים הראשונים שמוצעים למכירה לקהל הרחב. נכון, הווקטריקס לא מתאים לכל רוכב, אבל הוא כן מסמן אבן דרך חשובה מאוד לתעשיית הרכב. ראוי שגם המדינה תמצא דרכים לעודד את השימוש בו ובשכמותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
