להיות איבגי: בתי ספר למשחק
מתים להיות כוכבים אבל לא מוכנים להיסגר בבית מקרטון עם עשרות מצלמות? גם בעידן הריאליטי, בתי-הספר למשחק הם תחנה כמעט הכרחית בדרך לתהילה
אלא שאם אתם חושבים שאתם מוכשרים מספיק כדי להצליח בעולם השואו-ביז גם בלי לעבור דרך בית מלא מצלמות שמתעדות אתכם בכל שנייה, עליכם להחליט מראש איזה סוג של סלבריטאים אתם רוצים להיות.
האם המיינסטרים והפריים-טיים קורצים לכם בפינה? או שמא האינדיבידואליזם והאיכותיות הם ש”יושבים” עליכם טוב יותר? ואיפה, בעצם, הייתם מעוניינים להתבלט - בטלוויזיה, בקולנוע או בתיאטרון? אכן, שאלות קיומיות - אבל למען האמת, התעשייה בארץ לא מצפה מכם לענות עליהן לבד.
מנגנון ההתמקצעות שהיא מציעה ממילא בנוי כך שאם אינכם מתאימים לסוג מסוים של סלבריטאיות, הוא כבר יקיא אתכם מתוכו במרוצת האודישנים לתפקידי חייכם; או, אם בחרתם בדרך המקצועית, מבחני הקבלה המחמירים של בתי הספר למשחק הפופולריים בארץ הם שיכריעו. באופן כללי מדובר ב-3 כאלה: הסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לווינשטיין, בית צבי ובית הספר למשחק ע"ש ניסן נתיב.
המעטים שמצליחים להתקבל לאחד מהם יכולים אולי להתחיל לצפות להגשמת חלומם; היתר, כלומר אלה שלא עברו את מבחני הכניסה לאף אחד מבתי הספר הללו או שנשרו במהלך הלימודים - צריכים להתאמץ הרבה יותר ולבנות על כישרונם הגולמי, על הביקוש בשוק וכמובן על מזלם הטוב, על מנת לשרוד בג'ונגל ולהגיע מתישהו למחזמר בהבימה או לטוק-שואו בערוץ 2.
בכל אופן, אנחנו כאן כדי לפרט על הדרך האקדמית, הפולנית - עד כמה שהיא יכולה להיות כזאת כשמדובר בקריירה של סלבריטאי. בכל זאת, להעביר 3 שנים בבית ספר למשחק זה משהו שרחוק מלהיות שקט ומיושב כמו תואר בהנדסת מחשבים בטכניון, למשל. להלן האופציות העיקריות, על הדומה והשונה שביניהן.
אם הפאסון והקטע הבוהמייני הם דברים שאתם רואים כחיוניים לטיפוח הקריירה שלכם, בית הספר של יורם לווינשטיין הוא המקום בשבילכם. מצד אחד, זה מוסד שממוקם בלב שכונת התקווה, מדגיש את מחויבותו לקהילה ומקדם הרמוניה בעזרת שיתופי פעולה רבים ומגוונים בין הברנז'ה של עולם המשחק לבין פשוטי העם.
מצד שני, הסטודיו מציג גישה איכותית למשחק ושם דגש על הכיוון הריאליסטי, האנושי - ולאו דווקא על זה הצעקני והגרנדיוזי. גם העובדה שהוא הצעיר שבין 3 בתי הספר המובילים בארץ משחקת לטובתו בכל הנוגע לחדשנות, למקוריות ולהכנת התלמידים לקריירה טלוויזיונית מהסוג העכשווי.
לא מעט שחקנים שהשתתפו לאחרונה בסדרות דרמה מקוריות בטלוויזיה למדו בבית הספר של יורם לווינשטיין - ולא במקרה. זה המקום שכדאי לעבור בו על מנת להגיע למעוזי האיכות של האכסניות הפופולריות.
בית הספר הזה מכוון מראש לאנשים "מיוחדים",
אבל גם אחרי שכבר מתקבלים, יש תחרות - והיא מאוד לא קלה. "זה לא בית ספר לעצלנים", מסביר לווינשטיין, "זה נכון שאם בן אדם לא מעניין אותי, אני עושה הכל כדי להציל אותו מהמקצוע הזה ואומר לו 'אין לך סיכוי', אבל כשבן אדם מעניין אותי, אני מצפה ממנו שייפתח וימשיך לעבוד קשה, ולכן אני כל הזמן נותן לו תחושה שעליו להמשיך להיאבק על המקום.
"בעיקרון, מה שחשוב מבחינתי זה ששחקן יעבוד כל הזמן על פיתוח האישיות שלו, ולא ינסה להסתתר מאחורי טכניקות. זה מה שעובד, למשל, אצל איילת זורר, אסי כהן, אוולין הגואל ועוד לא מעט אנשים שלמדו כאן".
מועמדים בשנה בממוצע: 400
מתקבלים ללימודים בשנה: 36
בוגרים: אקי אבני, יוסוף סוויד,
לירון וייסמן, טלי שרון
מדובר ב“ערוץ 2” של בתי הספר למשחק; השם הפופולרי והמזוהה ביותר בארץ עם לימודי משחק, על כל היתרונות והחסרונות שבכך. מצד אחד, הוא מקיים קשרי גומלין עם מיטב התיאטראות בארץ, לרבות התיאטרון הקאמרי, ועשוי להוות מקפצה אל ההיכלים הגדולים באמת.
מצד שני, יש בו פחות מן הפאסון וכובד הראש שמאפיינים את בתי הספר של יורם לווינשטיין וניסן נתיב. כלומר, בהחלט שווה לעבור דרך בית צבי בדרך למרכז התעשייה ולהתמקצעות כטאלנט בטלוויזיה ובטלנובלות. אבל בכל הנוגע לסמול־טוק בקנטינה - לא בטוח שהעובדה שלמדתם שם תותיר רושם רב.
בכל מקרה, בין 3 בתי הספר, מדובר בבית הספר שמתקבלים אליו הכי הרבה מועמדים, אבל בהמשך גם מנופים ממנו לא מעט. בית צבי גם נהנה מתקציב גדול, מתיאטרון צמוד (תיאטרון רמת גן), ממורים מצוינים ומסדנאות מושקעות.
לטענת תלמידים שלמדו שם, יש חשיבות רבה לדעתו של גרי בילו, מנהל בית הספר, לגבי כל תלמיד - אם לדעתו יש לו סיכוי להצליח בתעשייה או לא - ובהחלט ייתכנו מצבים שבהם תלמידים שסיימו את הלימודים הקשים בבית הספר לא ימצאו אחר כך עבודה בשוק.
האווירה בבית הספר הטרוגנית משהו (רוב התלמידים מגיעים לאו דווקא מתל אביב, ורק מיעוטם בוגרי תלמה ילין), והלימודים מתאפיינים בתחרותיות רבה. בילו הוא טיפוס קשוח, שמקפיד להיראות בשטח כמה שיותר.
"הייחוד של בית צבי טמון בהכשרה המעשית, בפרקטיקה", טוען בילו. "מספר ההפקות שבהן משתתף תלמיד בית צבי עולה לאין שיעור על כל בית ספר אחר. ההפקות נבחרות לפי האיכויות של התלמיד ולא לפי מספרן, כך שמצד אחד תיתכן הפקה של 40 משתתפים, ומצד שני ייתכן גם שתועלה הצגה לשני תלמידים בלבד.
“בכל הנוגע למרקם התלמידים בבית הספר, פרובינציה זה האדם ולא הגיאוגרפיה, ובית צבי פתוח בפני כל תלמיד בארץ, מדן ועד אילת".
מועמדים בשנה בממוצע: 400
מתקבלים ללימודים בכל שנה: 80
בוגרים: יורם חטב, ליאור אשכנזי,
מיכל ינאי, דב נבון, לירז צ'רכי
זהו בית הספר הרציני שבין ה-3. הגישה השלטת בו היא עידוד האינדיבידואליזם, הביקורתיות והיצירתיות, תוך ניסיון למרוד במיינסטרים.
ניסן נתיב ז"ל לא חיבב את המערכת, בלשון המעטה - והדבר בולט מאוד בבית הספר שהקים, בעיקר לטובה. השורשים שעליהם מבוסס בית הספר הם אירופיים, במיוחד רוסיים, ואחת העדויות לכך היא הקשר שלו עם תיאטרון גשר, שבדרך כלל מהווה יעד נכסף לבוגרים.
"היה לי שם מורה שאמר פעם בשיעור: 'יאללה, בואו נשרוף את הקאמרי!'", מספרת אחת התלמידות, "בכלל, הקטע שם הוא עבודה אישית מאוד, עם כמה שפחות התערבות של המערכת. התלמידים הם בעצם הבוסים של עצמם. בכמה הצגות שעשינו עבדנו בכלל בלי במאי. כשאתה לומד שם, התחושה היא שאתה נמצא בחברת אנשים יפים, כאלה שסוננו בקפידה, ולאו דווקא כאלה שהם גימיק, מוזרים - אלא אנשים במובן הכי אנושי של המילה.
“בעצם, אם לא קורה שום דבר יוצא דופן, אף אחד מאלה שכבר התקבלו לשם לא אמור לעזוב עד תום הלימודים. זו מעין הרגשה של נבחרת חלומות".
באפריל השנה הלך לעולמו ניסן נתיב, מייסד בית הספר היוקרתי והאיש שהיה אחראי לתדמיתו הרצינית בתעשייה - אבל אישיותו עדיין מתווה את הדרך הפדגוגית והחווייתית שאפיינה את המוסד הזה מאז הקמתו בשנת 1963.
מיקי ורשביאק, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית הספר, ממלא כיום את מקומו של נתיב - ועושה את זה תוך ניסיון (מוצלח בינתיים) לשמר את הייחוד ואת ה”קלאסה” הידועים של נתיב.
לאחרונה הוא מתוגבר מבחינה אמנותית על־ידי אנשים כמו מיקי גורביץ', המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, ויבגני אריה, המנהל של תיאטרון גשר. לטענת גורמים מבפנים ומבחוץ, הדבר תורם מאוד לחיוניות של בית הספר ומוסיף נדבכים חשובים לתוכנית הלימודים.
מועמדים בשנה בממוצע: 500־600
מתקבלים ללימודים בשנה: 34
בוגרים: משה ודאנה איבגי,
רמי הויברגר, דניאלה וירצר,
אוהד קנולר, שולי רנד
נא להמתין לטעינת התגובות
