שבוע חדש, עולם חדש?
מנהיגי ה-20-G עשו חיים משוגעים בלונדון. לא בטוח שזה מה שיציל את העולם
הגארדיאן הבריטי מספק הסבר, שהולך בערך ככה: "כשעמדה להתכנס ועידת 20-G הקודמת - הג'מבורי הראשון בוושינגטון, בסגנון אוי-ואבוי-אנחנו-בקריסה-מה-נעשה - קיבלה צרפת שני מושבים: כנשיאת האיחוד האירופי ובפני עצמה כחברת ה-20-G.
ספרד והולנד עשו לובינג אדיר כדי לקבל את המושב הספייר - וספרד ניצחה. הולנד נעלבה עמוקות, ומפני שיש לה מגזר פיננסי מעבר לכל פרופורציה לגודלה, כולם ריחמו עליה נורא. אז שתיהן הגיעו לבסוף לוושינגטון, והתחושה היתה שלא הוגן שמי שהיה בוושינגטון לא יוזמן למסיבה בלונדון.
זו באמת היתה מסיבה נהדרת בלונדון. פתיחה של עידן חדש, הצהירו מנהיגי המדינות ובעיקר ברק אובמה. אבל ביום שני השבוע נפתח המסחר בוול סטריט בירידות שערים - לא דרמטיות, אבל בהחלט כאלה שמסמנות כי הראלי הנוכחי עשוי להסתיים בקרוב. אגב, מניית ג'נרל מוטורס דווקא עלתה ביום שני. המצב של מגזר הרכב בארה"ב כה חמור, שכאשר מנכ"ל מוטורוס נותן ראיון ומודה שאינו מוציא מכלל אפשרות פשיטת רגל - המניה עולה. עידן חדש, אמרנו.
התחושה היא שהאופטימיות בשבוע שעבר התחלפה בספקות. מלונדון, בעצם, יצאו שני צעדים מעשיים מרכזיים: החלטות על רגולציה פיננסית בינלאומית, ואותם טריליון דולר לקרן המטבע הבינלאומית לטובת מענקי חירום למדינות במצוקה, הלוואות איזון וכו'.
לגבי הצעד הראשון,
אמנם יש משמעות אדירה ליצירת כללי חשבונאות בינלאומיים מחייבים למוסדות פיננסיים (ובפרט לקרנות גידור מסתוריות), אבל זו רגולציה שאולי יכולה למנוע את המשבר הבא - אך ודאי שלא לסיים את הנוכחי.
לגבי טריליון הדולר: ספק רב אם מדינות מערביות יעשו שימוש בכספים האלה. הם מגיעים מהן, ברובם. אלה תקציבים שילכו למדינות בקריסה כלכלית - הונגריה, לדוגמה, ואולי אירלנד בהמשך - ולכן אפשר להניח שהם לא ייצרו מומנטום של שינוי בבעיות הבסיסיות של הכלכלה הגלובלית.
במילים אחרות: אותם טריליון דולר לא יגרמו לגרמנים ולסינים לצרוך יותר ולאמריקנים לחסוך יותר, לדוגמה, וספק אם הם יבצעו החייאה לאשראי לעסקים קטנים. אה, והיה עוד צעד. הוא דווקא יצליח: הנחישות של המדינות החזקות בעולם לחסל את תרבות מקלטי המס. ככה זה: כשלחזקים קשה להחליט, הם קודם כל מסכימים לדפוק את החלשים. אפשר להניח שאיי קיימן יתקשו להגיב.
יש עוד סיבות לפסימיות, בעיקר החששות שתוכנית התמרוץ האמריקאית תיכשל. תקציב המדינה האמריקני מתבסס על לקיחת הלוואות, רק השנה, בסך 2.5 טריליון דולר. 18% מהתמ"ג. לארי לינדסי, לשעבר הנגיד של הפדרל ריזרב ומנכ"ל קבוצת לינדסי, העריך בניוזוויק כי המשמעות תהיה מעמסה אדירה על שוקי הכספים בעולם.
פול קרוגמן - שהבחין כבר באוקטובר 2005 ששוק הנדל"ן בארה"ב חווה "בועה קודחת" - אומר שצעדיו של שר האוצר גייטנר "יותר ממאכזבים. למען האמת, הם ממלאים אותי תחושת ייאוש". גורדון בראון, האבא הרוחני של ועידת לונדון, הבטיח שבשבוע שעבר חזינו בתחילת הסוף (של המשבר, של המשבר). אולי הוא צודק - אך זו עומדת להיות התחלה ארוכה מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
