הפיקוח ינצח תמיד
איך זה שכל בר דעת ידע שידו של המפקח תהיה על העליונה? זה כבר קרה בפרשת הקרטלים בענף הביטוח, שבה נשלחו הביתה לפני 15 שנים כל מנהלי חברות הביטוח. זה גם קרה בפרשת תיאום הריביות בבנקים וזה קורה גם בפרשה הנוכחית עם בנק הפועלים
בלעדי: דנקנר יודיע - אני פורש
מדוע צריך היה להיות ברור לכל בר דעת שידו של המפקח תהיה על העליונה? כי רשויות הפיקוח - ובהן הממונה על ההגבלים, המפקח על הביטוח ובוודאי המפקח על הבנקים - תמיד מנצחות. זה כבר קרה בפרשת הקרטלים בענף הביטוח, שבה נשלחו הביתה לפני 15 שנים כל מנהלי חברות הביטוח. זה גם קרה בפרשת תיאום הריביות בבנקים וזה קורה גם בפרשה הנוכחית.
דרישה להחלפת יו”ר דירקטוריון של בנק אינה דבר שבשגרה ונחשבת למיני רעידת אדמה פיננסית. אלא שבדרך כלל מהלך כזה עובר בשקט. בבנקים, כל ידיעה על זעזוע ניהולי עלולה לסכן את יציבותם - ולכן מרבית הבנקאים מעדיפים לספוג את הבושה וללכת.
הטעות הגדולה של הפועלים הייתה שהוא ויועציו לא התחשבו מספיק בכוחו של המפקח. רוני חזקיהו לא היה מרוצה במשך תקופה ארוכה מהנעשה בפועלים, אך בבנק הימרו יותר מדי זמן על השאלה מתי סבלנותו תפקע.
עוד בתחילת המאבק, אי שם בסוף ,2008 הבהיר חזקיהו לדנקנר שהוא לא יסכים להחלפתו של זיו בקינן. כשדנקנר ניסה להתנגד התריס חזקיהו בפניו: "אז מה אתה תעשה?"
ודנקנר השיב ללא היסוס: "אלחם בכך". טעות! אי אפשר להילחם במפקח. ניתן היה להתכופף, להודות בשגיאה ולסגור את העניין בשקט. לא היה צריך להזדרז עם שום החלטה, ושום דבר, כולל החלפת המנכ”ל, לא בער.
היבטיה השונים של פרשת הפועלים עוד ינותחו וייבחנו לעומק. מה שמפתיע בפרשה היא התייצבותה הנחרצת וחסרת התקדים של שרי אריסון לימינו של דנקנר. אריסון מבחינתה הייתה צודקת שכן לא היה ברור לה מדוע מתערבים בענייניה ומדוע צריך לשגר הביתה את היו”ר. זה לא היה בחדרי חדרים. אריסון זעקה את עמדתה. אבל גם לה צריך היה להיות ברור שמדובר במלחמת דון קישוט. לא היה לה שום סיכוי לניצחון במאבק מול הבנק המרכזי.
בנק הפועלים עוד יפיק לקח מהפרשה הכאובה הזאת. גם הבנקאים האחרים והדירקטוריונים שלהם כבר החלו לנתח את הפרשה על כל היבטיה. הם ישננו היטב לעצמם לאן יכול להגיע כוחו של הרגולטור. עוצמתו כלפי הבנקים היא חזקה בימים כתיקונם, ועל אחת כמה וכמה בימים טרופים אלה שבהם עדיין עולים במקומותינו ספקות לגבי יציבות המערכת הבנקאית.