ממחזרים: ויתור מוצדק או כניעה לבעלי ההון?
בהסכם שחתם השר להגנת הסביבה יש כמה שיפורים משמעותיים לעומת המצב הקיים, אבל הוא לא שונה מאוד מההבנות שאליהן הגיע קודמו, גדעון עזרא. מהבטחה פוליטית כמו ארדן ניתן היה לצפות ליותר
עמדתו המסורתית של המשרד להגנת הסביבה, שאף מוצגת באתר המשרד, קובעת כי האינטרס הסביבתי מחייב את הרחבת חוק הפיקדון כך שיכלול את הבקבוקים המשפחתיים. בשנים האחרונות, בכל פעם שנעשה ניסיון לקדם את הנושא - הצליחו חברות המשקאות לרתום את הח"כים של ש"ס ולבלום את היוזמה.
מה הקשר בין ש"ס לחברות המשקאות? שאלה טובה. רשמית, אנשי ש"ס טוענים שהחלת הפיקדון על הבקבוקים הגדולים, כלומר ייקורם ב-30 אגורות, תטיל עול כבד על משפחות גדולות שרוכשות עשרות ומאות בקבוקים בחודש. זה, כמובן, עלבון לאינטליגנציה: הרי מי שמשלם את דמי הפיקדון יכול לקבל אותם בחזרה באמצעות השבת הבקבוקים לרשת השיווק.
להוט לקדם מהלך מהיר
השר להגנת הסביבה יכול היה להיכנס למסלול חקיקה תוך פתיחת מאבק חזיתי עם ש"ס וחברות המשקאות. הדעת נותנת שלארדן, בניגוד לקודמיו במשרד, יש מעמד פוליטי חזק מספיק ויחסים טובים מספיק עם ראש הממשלה כדי לנצח במאבק כזה.
ארדן כנראה היה פסימי יותר לגבי סיכוייו, ובעיקר להוט לקדם מהלך מהיר שיבוא לביטוי כמעט מיידי בשטח. בהסכם שחתם יש כמה שיפורים משמעותיים לעומת המצב הקיים, אבל הוא לא שונה מאוד מההבנות - שלא הבשילו לכלל הסכם - שאליהן הגיע קודמו, גדעון עזרא, עם חברות המשקאות. מהבטחה פוליטית כמו ארדן ניתן היה לצפות ליותר.
בטיוטת ההסכם בין ארדן לנשיא קוקה-קולה אין אזכור לכך, אבל יש סימנים המצביעים על עיסקת חליפין: השר יוותר
על חקיקה אגרסיבית בתחום הבקבוקים, ובתמורה חברות המשקאות והתאחדות התעשיינים יתמכו ויצטרפו אליו בקידום חוק אריזות לאומי.
חוק אריזות - שיחייב יצרני אריזות מכל הסוגים להקים מנגנונים לאיסופן, כמקובל במדינות המערב - הוא מהפכה אמיתית בטיפול בפסולת והוא החלום הרטוב של ארדן. המשרד להגנת הסביבה מתכוון להפיץ טיוטה של החוק כבר בתחילת 2010, בתקווה שיאושר בתוך כמה חודשים.
אם הדבר אכן יקרה, ארדן יוכל לומר שהוויתורים שעשה בתחום הבקבוקים הצדיקו את עצמם. אם לא - הסכם הבקבוקים יהפוך לדוגמה קלאסית למקרה שבו האינטרס הציבורי והסביבתי, והשר שאמור לייצג אותו, הניפו דגל לבן בפני עוצמתם הכלכלית והפוליטית של בעלי ההון.
נא להמתין לטעינת התגובות
