"אלי לא לבד": מניוטה ומרק רייפמן יעשו הכל בשביל הבן שלהם
אמו של אלי רייפמן הצליחה להציל אותו מבריוני בית הספר אבל לא מהכלא. אביו נאלץ למכור את המרצדס שבנו קנה לו, אבל מבטיח לא להפקיר את אלי ("אם נצטרך לעזוב את הדירה - נעזוב"). הוריו של מייסד אמבלייז מדברים על הבן שהסתבך - ולא מבינים למה זה מגיע להם ("הוא לא רצח ולא אנס. אפילו יגאל עמיר מקבל ספרים")
מניוטה רייפמן, אמו של אלי רייפמן, היא אישה מזרח-אירופית נמוכת קומה ועזת מבט. לא מזמן היא פגשה בבית המשפט את עורך הדין איתן ארז, המנהל המיוחד של נכסיו של בנה.
ארז ביקש להטיל עונש מאסר על רייפמן, לאחר שזה לא העביר לכונס הנכסים את מניותיו באמבלייז. "הוא אמר לי: 'אני אקבור את הבן שלך בבית כלא. אני אשבור אותו'", מספרת מניוטה (ארז בתגובה: "אמרתי לה 'הבן שלך יגמור בבית הכלא'").
"אף פעם לא שמעתי על אכזריות כזאת", היא ממשיכה, "לא ככה. מה זה, אינקוויזיציה? אני אמרתי לאיתן ארז: 'אתה לא מכיר את הבן שלי'. גם כשאלי דיבר בבית המשפט, השופטת ורדה אלשייך אמרה לו: 'סליחה, אתה מרצה פה?'" מניוטה נסערת, "מאיפה זה בא?"
מניוטה אוהבת את אלי. מאוד אוהבת אותו. מאוד-מאוד אוהבת. כמו לביאה, כמו שרק אמא יכולה. ביום הראיון נמצא בנה, איש העסקים אלי רייפמן, כבר 16 יום בכלא, מתוכם 12 יום בתא לו היא קוראת צינוק, ומניוטה לא יכולה לחשוב או לדבר על שום דבר אחר.
רייפמן הבן, 39, הוא אחד מאנשי העסקים הצבעוניים, ולתקופה מסוימת גם המצליחים, בתעשיית ההיי-טק הישראלית. משנת 1993 חלש אלי על הפיכת גאו אינטראקטיב, לימים אמבלייז, לאחת מחברות ההיי-טק הגדולות במשק, אף שבמהלך תקופה זו הצליחה החברה לרשום רווח ברבעון אחד בלבד.
אבל אז הוא הסתבך. ב-2007 הוא ביקש לבצר את שליטתו בחברה ורכש 7% ממניותיה בכספים שלא היו לו. את עשרות מיליוני הדולרים הנדרשים הוא השיג מכל מיני גורמים אחרי שהבנקים סירבו לעשות כן, בין השאר משלי נרקיס ומהוריו.
ההיכרות הראשונה של רייפמן ונרקיס הייתה ב-2006, אז העניק לו מי שמכונה "מלך השוק האפור" הלוואה של 6 מיליון דולר בתמורה לשעבוד מניות אמבלייז. רייפמן התחייב לריבית של 40% בשנה, והחוב תפח כבר לכ-20 מיליון דולר.
לאחר שלא הצליח להחזיר את עשרות מיליוני הדולרים אותם הוא חייב לנרקיס ולשאר הגורמים מהם הלווה, ולאחר שחלקם ביקשו להכריז עליו כעל פושט רגל, הוציאה במרץ השופטת אלשייך צו כינוס נכסים לרייפמן.
ביוני ביקש המנהל המיוחד להורות למייסד אמבלייז להעביר אליו את מניותיו בחברה. אולם רייפמן, שערער על כך לעליון ונדחה, לא עשה זאת, הורשע בביזיון בית המשפט ונשפט למאסר של 45 יום.
בנוסף, פסקה לו אלשייך יומיים נוספים על כל יום שבו לא יעביר את המניות. על פי גרסת ארז ואלשייך, העברת המניות היא פעולה פשוטה, ורייפמן אינו מעביר את המניות כיוון שאינו רוצה. אך על-פי רייפמן, מדובר בפרוצדורה מורכבת, שהוא איננו מסוגל לנהל מתאו בכלא ולפיכך בית המשפט, שדן אותו לימי מאסר מצטברים, פסק לו למעשה מאסר עולם.
ראיון עם הוריו, שטוענים בכל תוקף כי לבנם יש מפעל בפולין, "שרק המכירה שלו יכולה לסגור את כל החובות שלו", שופך מעט אור על הדרך שעשה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
דרך ארוכה ומפותלת עשה רייפמן עד שהגיע לחדרו הנוכחי בכלא גבעון. ב-1975 עלתה המשפחה לישראל מאוקראינה, ואחרי שנה במרכז קליטה בנצרת עילית עברה לראשון לציון. "כשהגענו לפה חיינו באוהל", מספר מרק רייפמן, אביו של אלי. מרק היה אז כבר בן 33 ורופא שיניים, אך נאלץ להתגייס לשירות חובה של שנה וחצי בצה"ל, במהלכו ראה את מניוטה ואת אלי בן ה-6 רק בסופי שבוע.
בשנים הראשונות של בית הספר רייפמן לא תמיד הסתדר. בשל העברית הלקויה שבפיו התקשה להשתלב מבחינה חברתית, אך עם הזמן התאקלם, וכפי שמציין מרק, אף הפך לראש מועצת התלמידים.
"הוא לא אהב מקצועות כמו היסטוריה ותושב"ע", אומרת מניוטה ונזכרת, "הו, תושב"ע. הייתי באה לאסיפת הורים והמורה הייתה אומרת כמה מילים על ההתנהגות שלו ואז מתחילה להגיד כמה הוא תופס מהר, איזה חכם הוא, איזה הערות יש לו".
"זה לא טוב לתת יותר מדי מחמאות ליד הילד. הוא היה יושב ושומע ואחרי זה כשהייתי מעירה לו על משהו הוא היה אומר לי 'את רואה, אני בסדר'".
עם השנים צמח רייפמן חברתית ולימודית. "בתיכון הוא רצה לעשות הכל", היא נזכרת, "הוא היה במכון ויצמן יותר משהיה בבית; לקח חוגים בביולוגיה, מחשבים, מתמטיקה וגנטיקה".
"אנחנו לא היינו עשירים, אבל קנינו לו ספרים ואלי למד מהם
בצבא המשיך רייפמן להבריק והפך במהירות ממאגיסט לאיש מחשבים. שם הוא גם הכיר את שותפיו העסקיים לעתיד, כרמל שרון וצורי דבוש. אחרי שחרורו מצה"ל, הוא הקים עימם בגיל 23 את גאו אינטראקטיב.
"הם היו חבר'ה צעירים בלי כסף לחשמל", מספר מרק, "אבל הם עבדו קשה. הייתה להם ישיבת פתיחת יום בשעה 5 בבוקר כל יום. אתה יודע מה עשתה גאו? האינטרנט היה אז רק תמונה, קול וטקסט. הם פיתחו טכנולוגיה להעברת וידאו ברשת, והיו הראשונים בפלנטה".
גאו הונפקה ב-1995 בבורסת לונדון והפכה את מייסדיה למיליונרים בן לילה. אחרי כמה שנים קשות, הצליחה החברה למלא את קופתה במיליונים מהנפקות נוספות ולגרוף הון עצום של 400 מיליון דולר בשיא הטירוף של הבועה, בשנת 2000, הנפקה המפרנסת אותה בכבוד עד היום.
ב-2003 קנה רייפמן את חלקם של שניים משותפיו ב-45 מיליון דולר. ברשותו כאמור לא היו סכומים כאלו, ולכן הוא נאלץ לקחת הלוואה, אותה הוא גלגל ב-2005 על-ידי הנפקת איגרת חוב אישית בשווי 63 מיליון דולר, הראשונה שהונפקה אי-פעם בישראל.
רייפמן, שנקלע לקשיים בפדיון האיגרת, נאלץ בסופו של דבר למכור נתח ממניותיו, אך חזר שוב לרכוש מניות ב-2007. אלא שהפעם כבר היה מדובר בעיסקה מסוכנת במיוחד, בה רכש רייפמן את המניות על-פי שווי הגבוה כמעט פי 3 מערכן בשוק, ומאידך התחייב לתשלום ריביות של עשרות אחוזים בשנה. האיש שמכר הון מניות לבנקי ההשקעות הגדולים בעולם, נאלץ לבקש אשראי בשוק האפור.
"לא כל מה שהוא עשה נכון, אבל במקרה הזה היה הרבה חוסר מזל. המשבר הזה, נפילות הבנקים, הפסיקו אשראי, פתאום ליהמן נפל בבת אחת", אומרת מניוטה.
היא ומרק לוו באותה תקופה מיליון דולר מהבנק והעבירו אותם לאלי. כעת מצויים גם הם ברשימת הנושים המצפים לכספם. עתידו של אלי מוטל על הכף, אך כך גם הונם הצנוע, ובתוכו דירת הגג בה אנו יושבים.
אבל את הרייפמנים מה שמטריד הוא גורל הבן. "אתה צריך להבין את ההבדל בין מנטליות אמריקאית למנטליות רוסית", אומר מרק, "באמריקה, בגיל 18 אומרים לעוף מהבית ולשבור את הראש לבד; אצל הרוסים זה אחרת".
"המשפחה מוכנה לעמוד מאחורי אלי עד טיפת הדם האחרונה. לא ידענו הכל, כמה חובות יש, אבל בכל זאת היינו נותנים הכל. אני לא אמצמץ אם אצטרך לצאת מפה". את המרצדס שבנו קנה לו הוא כבר נאלץ למכור. "אני נוסע היום בסוברו 90' שנסעה 500 אלף קילומטר. אני קורא לה למבורגיני", הוא מחייך.
"נפגשתי עם אישה שאמרה לי 'לילד שלי אין כלום, אין לו כסף לרכב', והיא תיכף טסה לספרד. שאלתי אותה 'למה את טסה? למה את לא לוקחת את הכסף של הטיסה ועוזרת לו?'", אומרת מיונטה פוערת עיניים ומשרבבת את שפתיה, "היא הסתכלה עליי ככה. היא לא הבינה בכלל על מה אני מדברת". "אם נצטרך לעזוב את הדירה - נעזוב. אני אקח ביד אחת מחשב וביד שנייה מניוטה", פוסק מרק.
לא רק הוריו של רייפמן הלוו לו כסף. קרובי משפחה נוספים משכנו דירות, מכרו נכסים ונכנסו לחובות כדי לממן את קרבותיו העסקיים.
"הוא תמיד היה בטוח שיהיה לו כסף להחזיר", אומרת מניוטה, "כל חודש הוא בא אליי ואמר לי 'אמא אני אחזיר לך'; הוא לא חשב שהוא לא יחזיר. אתה צריך להבין מי זה אלי בתוך המשפחה. אף אחד לא חשב אפילו לרגע שלא יהיה לו את הכסף".
מהשב"ס נמסר בתגובה לנאמר בכתבה: "האסיר אלי רייפמן שוהה בבית הסוהר גבעון בתא המשמש להפרדה מאחרים, ושימש לצורך כך בעבר. ודאי שהוא אינו מוחזק בצינוק. לאסיר ניתנה אפשרות לעבור לתא גדול ומרווח יותר, אך לבקשתו נשאר בתא בו הוא שוהה".
"החזקתו בתנאי הפרדה הנה בהתאם לצורכי הביטחון אשר נקבעו בעניינו. יש לציין כי האסיר עצמו אינו מלין בפני גורמי שב"ס על תנאי החזקתו".
מאיתן ארז נמסר בתגובה לטענות שהועלו כלפיו בכתבה: "אינני מגיב להשמצות של מקורבי רייפמן. אני פועל על-פי הוראת בית המשפט המחוזי והעליון. מר רייפמן חייב לנושיו, לפי הודאתו, 250 מיליון שקל. רייפמן מסרב להעביר לנושיו זה 3 חודשים מניות בבעלותו בשווי 100 מיליון שקל, כפי שנצטווה. הן המחוזי והן העליון קבעו שרייפמן אינו דובר אמת. מעבר לכך אתייחס לדברים בבית המשפט".
נא להמתין לטעינת התגובות
