המאבק על דמי הקישוריות לא פותר את הבעיה האמיתית בענף התקשורת
על אף שהמלחמה שמנהל משרד התקשורת נגד חברות הסלולר מבורכת ופופולרית, מתעלם המשרד מהבעיות האמיתיות בענף: חוסר תחרות, התחייבויות ארוכות של הלקוחות וקנסות דרקוניים
בשיטת שהיתה נהוגה בעבר היתה הפחתת דמי הקישוריות יכולה לחולל מהפכה של ממש. אבל מאז ההפחתה הקודמת, שעלתה לחברות יותר ממיליארד שקל, השתנתה התמונה: חברות הסלולר חדלו כמעט לגמרי לגבות דמי קישוריות מלקוחותיהן, החתימו אותם על התחייבויות ארוכות טווח שבצידן קנסות יציאה דרקוניים ומנעו תחרות. הצרכנים לא ירוויחו כמעט כלום מההפחתה הצפויה, וכדי להקל עליהם צריך משרד התקשורת לטפל בבעיות האמיתיות בשוק.
תעריף הקישוריות הוא המחיר שחברת תקשורת גובה בכל פעם שהיא מעבירה לאחד ממנוייה שיחה המגיעה מרשת אחרת. כאשר לקוח סלקום, לדוגמה, מתקשר ללקוח של חברת פרטנר, סלקום גובה ממנו את מחיר השיחה היוצאת, בעוד שפרטנר דורשת מחיר קישור עבור השלמת השיחה והעברתה למנוי שלה.
הלקוח שמשלם עבור השיחה אינו לקוח של פרטנר - ולכן, בהיעדר פיקוח, היא יכולה לדרוש ממנו איזה מחיר שהיא רוצה. אם הלקוח ירצה להגיע לחברו ברשת פרטנר, הוא ייאלץ לשלם, שכן לא יוכל לעשות זאת בדרך אחרת.
מי שכן צפוי להרוויח הם המתקשרים מטלפון נייח לטלפון נייד - מחירן של שיחות אלה עשוי לרדת בעשרות אחוזים ולהתקרב מאוד למחירה של שיחה סלולרית בתוך הרשת. לקוח ממוצע של בזק, למשל, משלם היום כ-32 שקל לחודש כדמי קישוריות לחברות הסלולר (כולל מע"מ).
היעדר התחרות בתחום תעריפי הקישוריות איפשר לחברות הסלולר לקבוע תעריפים גבוהים מאוד ולעוות את השוק. חברות חדשות שניסו להיכנס לשוק נאלצו לשלם מחיר גבוה - דמי הקישוריות הרתיעו מנויים מלעבור לרשת חדשה. מרבית השיחות של מנויי רשת קטנה וחדשה הן עם מנויי רשתות אחרות, ולכן עליהם לשלם דמי קישוריות המייקרים מאוד את השירות.
בעקבות זאת, בהחלטה נועזת יחסית החליט משרד התקשורת להתערב בשוק ולהסדיר דמי קישוריות אחידים ונמוכים יותר. בשנת 2004 החל שר התקשורת דאז, אהוד אולמרט, להפחית את דמי הקישוריות ונהנה מאהדה רבה - על חשבון חברות הסלולר.
למרות זאת, לא הרבה השתנה מאז: חברות הסלולר כמעט שאינן מתחרות זו בזו, וכמעט כל האנליסטים מסכימים שהן פועלות כאוליגופול - כשאחת מהן מחליטה להעלות מחיר, החברות האחרות ממהרות ליישר קו, במקום לנצל את ההתייקרות אצל המתחרה כדי למשוך אליהן לקוחות. לקוח שימאס בחברת סלולר וינסה לעבור לחברה
לכן לא פלא שכל שר תקשורת המתכנן מהלך שעשוי לפגוע בהכנסות של חברות הסלולר ולהיטיב עם לקוחותיהן, זוכה לתמיכה רחבה בציבור ובתקשורת. אבל השר לא יכול להתערב ישירות בשוק ובמחירים הנקבעים בו. משרד התקשורת והרשות להגבלים עסקיים מעדיפים להתעלם מהמציאות הקשה בשוק הסלולר ולראות בו "ענף תחרותי", שאין לכפות עליו מגבלות החלות על מונופולים.
מחירי הקישוריות הם הסעיף היחיד שבו משרד התקשורת מרשה לעצמו להתערב באופן ישיר ולהכתיב הפחתת מחירים. לכן לא פלא שהפחתת דמי הקישוריות הפכה לאחד היעדים המרכזיים של שר התקשורת משה כחלון, אבל כלל לא בטוח שלהפחתה תהיה השפעה על הצרכנים.
דמי הקישוריות הנהוגים היום, 25 אגורות לפני מע"מ, גבוהים ב-40% מהמלצות שקיבל משרד התקשורת מחברת הייעוץ הבינלאומית אנליסיס, שעימה התקשר לצורך ההחלטה בדבר ההפחתה. חברת היעוץ NERA אמורה לקבוע מהו "המחיר הנכון" לדמי הקישוריות.
"המחיר הנכון" הוא לא בדיוק מונח מדעי. ל-NERA יש נוסחה להערכה, אבל סביר להניח שאפשר להציע נוסחה אחרת שתניב תוצאות שונות. בכמה מקומות בעולם כבר בוצעו הערכות כאלה, שאינן בהכרח תקפות לישראל. דמי הקישוריות הנמוכים ביותר הידועים נקבעו לאחרונה בטורקיה ועומדים על כ-5 אגורות לדקה - תעריך הנמוך ב-80% מהתעריף הישראלי, והסיכוי שנגיע אליו בקרוב נמוך מאוד.
התעריף שנגבה כיום נולד כפשרה בין התעריף של כלכלני אנליסיס, שעמד על 18 אגורות, לבין דרישת חברות הסלולר, שתבעו להימנע מהפחתה משמעותית של דמי הקישוריות, שעמדו על כ-50 אגורות. דמי הקישוריות היוו יותר מ-20% מהכנסותיהן של חברות הסלולר, והן ניהלו מאבק עיקש נגד ההפחתה.
קולות תקיפים יותר תבעו להפחית את המחיר ל-8 אגורות ואפילו פחות, אך חברות הסלולר לא בחלו בשום אמצעי חוקי כדי להיאבק ברוע הגזירה. הן הזהירו מפני הידרדרות השירות, העלאת תעריפי השיחות היוצאות, פיטורי אלפי עובדים, עיכוב מעבר הענף לדור השלישי, ובשיא המאבק הן אף החרימו כנס בינלאומי שיזם משרד התקשורת.
האיומים עשו את שלהם, וחלק מהתחזיות אף התגשמו. משרד התקשורת אמנם החליט להפחית את התעריפים, אך ההפחתה נפרסה על פני 4 שנים. ההפחתה המדורגת איפשרה לחברות הסלולר לפצות את עצמן בשלל דרכים על אובדן ההכנסות, ואחת הדרכים היתה העלאת תעריפי השיחות היוצאות.
בצד השני של המשוואה ניצב הלקוח, שכמעט לא חש הקלה כתוצאה מהפחתת תעריפי הקישוריות. אבל אין זה נכון לטעון שההפחתה לא הורגשה כלל בשוק: הנהנים העיקריים היו אלה שנוהגים להתקשר מהבית או מהמשרד לטלפונים סלולריים. מדובר בעיקר בלקוחות עסקיים, המקיימים תקשורת בין המשרד לעובדים וללקוחות הנמצאים מחוץ למשרד, וגם במי שמרבה להתקשר מהטלפון הביתי הנייח לטלפונים סלולריים.
הפחתת דמי הקישוריות גרמה לחברות הסלולר לחייב את מרבית המנויים בתעריפי שיחה קבועים לכל הרשתות. אמנם דמי הקישוריות עדיין בתוקף - אך חברות הסלולר מבצעות את החישוב בינן לבין עצמן, בלי שהדבר ישפיע על החשבון של הלקוח. המשמעות היא שהמרוויחות הגדולות מהפחתת דמי הקישוריות תהיינה חברות הסלולר עצמן, שיספגו את ההפחתה בסכום שהן מקבלות זו מזו.
מבחינה תיאורטית ייתכן שהפחתת דמי הקישוריות תאפשר לחברות הסלולר להפחית את המחיר ללקוחות המשלמים מחיר קבוע - מעשית קשה להאמין שזה יקרה. חברות הסלולר יטענו שהן נפגעות מההפחתה, ולכן יעדיפו להותיר את המחירים הקבועים ברמתם. הירידה בהכנסות של חברות הסלולר מדמי הקישוריות צפויה להיות גדולה מהירידה בדמי הקישוריות שהן משלמות, בעיקר בגלל הירידה בתשלומים שהן יקבלו מבזק ומהוט.
פתרון אחר שמצאו חברות הסלולר להפחתת דמי הקישוריות היה הנהגת תעריף חודשי קבוע, שאותו המנוי משלם גם אם לא השתמש כלל בטלפון. כך ייקרו החברות את השימוש במכשיר ללקוחות קטנים, אשר ממעטים בשיחות יוצאות ועיקר ההכנסה מהם היו דמי הקישוריות עבור השיחות שקיבלו. כיום החברות טוענות כי הפחתה נוספת של דמי הקישוריות תגרום לייקור נוסף של השירות ללקוחות הקטנים ולהגדלת הפער בין המחיר לדקה ללקוח גדול לבין המחיר הגבוה יותר שמשלם לקוח קטן.
טענת משרד התקשורת כי הפחתת דמי הקישוריות תעודד את כניסתם של מתחרים חדשים לשוק לא עמדה במבחן של ממש. שוק התקשורת הסלולרית המשיך לסבול מתחרותיות נמוכה מאוד, ואף מתחרה חדש לא הצטרף. בשנה האחרונה החל משרד התקשורת לקדם את כניסתם של "מפעילים וירטואליים" על בסיס הרשתות הקיימות, ומתחרים חדשים שירכשו תדרים.
אפילו חברת מירס, שאפשר היה לצפות כי תפעיל לחץ על משרד התקשורת להפחתת דמי הקישוריות, סירבה השבוע להתייחס לנושא. גורמים בענף הסלולר טוענים כי אם מירס מבקשת לפנות לשוק הפרטי, אין לה סיבה לתמוך בהפחתת דמי הקישוריות. ניסיון העבר מלמד כי הפחתת דמי הקישוריות צפויה להוביל להעלאת דמי השימוש הקבועים ולייקור השירות ללקוחות פרטיים בעלי הכנסה נמוכה. בשוק שבו הלקוח אינו "רואה" את דמי הקישוריות - החדירה של מירס עלולה להיות קשה.
לשתיקתה של מירס עשויה להיות סיבה נוספת, שאינה קשורה ישירות במחלוקת. משרד התקשורת מעכב בימים אלה את חילופי הבעלות בחברה, כיוון שהבעלים החדשים, פטריק דרהי, מנהל משא ומתן עם המשרד על תנאי האישור. ייתכן שבחברה מנסים שלא לפתוח בתקופה זו חזית חדשה נגד המשרד.
לכאורה בזק והוט אמורות להיות המרוויחות הגדולות מהמהלך: הפחתת דמי הקישוריות תוזיל את השיחות מטלפון נייח לטלפון נייד ותהווה תמריץ ללקוחות רבים להתקשר לסלולרי מהטלפון הנייח. אבל גם הן מעדיפות לשמור על פרופיל נמוך. בזק היא חלק מקבוצה הכוללת את פלאפון, ובעל המניות הגדול בהוט הוא רוכש השליטה במירס. אליהן מצטרפת פרטנר, שנכנסה לאחרונה גם לשוק הטלפון הנייח, והיא בעיקר חברת סלולר הנאבקת במרץ נגד הפחתת תעריפי הקישוריות.
חברות הסלולר הגדולות מגייסות כמעט כל נימוק אפשרי נגד הפחתת התעריפים, שתפגע בהכנסותיהן משיחות נכנסות מטלפונים נייחים ומשיחות מחו"ל. כל אחת מהן גייסה חברת ייעוץ משלה, שתתמוך מבחינה מקצועית בטיעוניה.
חברות הסלולר יטענו שלאחר ההפחתה הקודמת והשינויים שהיא יצרה בשוק, לא צפוי כל שיפור בעקבות הפחתה נוספת. האיום החדש יהיה בייקור נוסף של השירות והתשלום עבור השיחות היוצאות ללקוחות קטנים, שכוח המיקוח שלהם קטן יותר. בכל הנוגע לאיומים בהעלאת תעריפים, כדאי מאוד להאמין לחברות הסלולר - יש להן רקורד מצוין בתחום.
אבל גם אם יש ממש בטענות האחרות, אין סיבה שלא להפחית את דמי הקישוריות לרמה קרובה מאוד לעלותם הריאלית, ולו רק משום שמחיר השיחה בין טלפון נייח לסלולרי נראה היום גבוה בשיעור ניכר מהמחיר הראוי. אבל גם אם יצליח משרד התקשורת להפחית את התעריפים בשיעור משמעותי ובמהירות הנדרשת, לא יהפוך ענף הסלולר לתחרותי וליעיל יותר.
האמצעי היעיל ביותר אולי של חברות הסלולר למנוע תחרות כזו - שתאלץ אותן להוריד מחירים ולשפר את השירות - הוא החתמת הלקוח על התחייבות ל-18 חודשים. כמעט כל לקוח נאלץ לחתום על חוזה התקשרות ארוך טווח. אמנם לכאורה החברות מציעות מסלולי שירות "ללא התחייבות", אך המסלול לא מוצע ללקוח שלא מתעניין באפשרות, וגם כשהמסלול ללא התחייבות מוצע - הלקוח מגלה שמחירי השיחות במסלול זה גבוהים בעשרות ולעתים במאות אחוזים מהמחירים המוצעים במסלולים הכוללים התחייבות.
לקוח שמעוניין להפר את ההתחייבות מגלה במהרה שעליו לשלם לחברת הסלולר "קנס" גבוה במיוחד. אותו "קנס יציאה" לא משקף כלל את הנזק שנגרם לחברת הסלולר מהפרת החוזה, אלא משקף בעיקר את מצבו הנחות של הלקוח מול החברה - מול האוליגופול שהוא אולי הדורסני ביותר במשק.
שיטת מסלולי ההתחייבות מצמצמת מאוד את יכולתו של לקוח שאינו מרוצה לאיים במעבר לחברה אחרת, ומאפשר לחברות הסלולר להתקיים תוך תחרות מינימלית. לקוח שסיים את תקופת ההתחייבות ימצא, ברוב המקרים, שכל החברות מציעות לו הצעות דומות - כאלה שלא ניתן להשוות ביניהן ללא סיוע של צוות אנליסטים. בסופו של דבר הלקוח עושה את מה שהחברות מצפות ממנו ומחדש את ההתחייבות לעוד 18 חודשים.
למרות שבשיחה עם מעריב עסקים שר התקשורת כחלון אומר כי הוא מודע לבעיות בענף, כמו בעיית ההתחייבות (שקודמו בתפקיד, אריאל אטיאס, קיצר מ-36 חודשים ל-18 חודשים), משרדו לא עשה עד כה דבר כדי לטפל בתופעה. משרדי התקשורת והאוצר מנסים לקדם את כניסתם של מפעילים וירטואליים, שישתמשו בתשתיות החברות הקיימות. הניסיון העולמי מראה שמפעילים כאלה לא מצליחים לשנות את תמונת התחרות, גם במקרים הנדירים יחסית שבהם הם מצליחים לשרוד. מפעילים וירטואליים מצליחים לפעול רק בשולי השוק, בקרב לקוחות קטנים יחסית.
מירס אמנם מעוררת תקווה שאולי תביא את השינוי, אבל קשה להמר עליה. עיסקת העברת הבעלות בה לידי הוט טרם זכתה לאישור משרד התקשורת, העומד על הכנסת שותפים מקומיים לחברה. גם אם יושלמו מהלכי הרכישה, אין ודאות שמירס תנסה לחדור לשוק הפרטי באמצעות תחרות ישירה - ומסוכנת מבחינה עסקית - מול החברות הגדולות. היא עשויה לבחור בחדירה איטית ושקטה, בלי לזעזע את הענף בהפחתות מחירים ובשיפורים דרמטיים בשירות.
תחרות של ממש יכולה להתפתח רק אם תיכנס לענף חברה חדשה, או אם מירס הקטנה תשנה פניה ותפנה לקהל הרחב. הסיכוי שחברה חדשה תיכנס לשוק ותשרוד אינו גבוה. כבר יותר מעשור משרד התקשורת מציע תדרים סלולריים לכל יזם שיבקש להצטרף לענף, והעובדה היא שאיש עדיין לא הגיש בקשה. מה שלקוחות הסלולר צריכים אולי יותר מכל הוא תחרות על כיסם ועל אמונם - אך הפחתת דמי הקישוריות לא תוכל לסייע בכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם