תעשיית הבגידות: "החיים קצרים. תנהלו רומן"
פרויקט מיוחד: לנואל בידרמן אין בעיה שתקראו לו מפרק משפחות. האתר שהקים אמנם משדך בין מיליוני נשים וגברים נשואים למטרות בגידה בלבד - אבל בעיניו הוא פשוט "עוזר להם לפתור בעיות בחיי המין". אחרי שכבש את שלטי החוצות בניו יורק וכמעט הגיע לסופרבול, נראה שההתחסדות האמריקאית נשארה הרחק מאחור
◄ תעשיית הבגידות בישראל: משתלם יותר להיות נאמנים
◄ תעשיית הבגידות בישראל: הניאוף הפך לנורמטיבי
◄ תעשיית הבגידות בישראל: כך תטשטשו את העקבות שלכם
טוב שם משמן טוב? דווקא שמן, כפי שהוא מתרברב, יש לו בשפע: 9 מיליון חברים רשומים באתר השידוכים שהקים - כולם, הוא מדגיש, בני המעמד הבינוני-גבוה בארה"ב, בקנדה ובלא מעט מדינות באירופה. אבל אולי, כפי שטוענים רבים, ההגדרה "אתר שידוכים" לא ממש מתאימה למיזם שמשדך בין גברים ונשים נשואים למטרות בגידה בלבד.
"איך אתה יכול לחיות עם עצמך?", הטיח בו רק לפני חצי שנה מייק גלאנוס, מנחה תוכנית אירוח ב-CNN. "מעודד בגידות, הורס משפחות, פוגע בחייהם של ילדים קטנים - והכל רק כדי להרוויח כסף". בידרמן ישב מולו בפנים קפואות, מסרב להתרגש נוכח ההאשמות שהטיח בו המנחה. כפתורה העליון של חולצתו הלבנה פתוח, מתחתיה מבצבצות השיערות שעל חזהו; זיפי פניו משורטטים בקפידה; כתפיו רחבות. הוא תואם באופן כמעט מושלם את התיאור של השוביניסט המסוקס - דימוי שגם אם הוא לא בחר בו, נדמה שהוא די נהנה ממנו.
"איך אתה לא מתבייש?!", המשיך גלאנוס. בפניו של בידרמן לא זז שריר. ככל הנראה הוא כבר התרגל. בשנה וחצי האחרונות לא היתה תוכנית שהוא לא התארח בה, לא היה אולפן שלא תקף אותו - כולל The View של ABC ותוכניתה היומית של טיירה בנקס, שניים ממעוזי הפמיניזם המובהקים בטלוויזיה האמריקאית.
"מה יגידו הילדים שלך כשילכו לבית הספר וישאלו אותם מה אבא שלהם עושה?", תקפה אותו אייקון התקשורת ברברה וולטרס, אחת מ-4 המנחות של התוכנית The View, שהזמינה את בידרמן למשפט ראווה פמיניסטי בן 8 דקות. "אני אהיה כן", הוא השיב, "אני חושב שכולנו צריכים להיות כנים עם הילדים שלנו". "אז מה תגיד להם?! שאתה מפרק משפחות?", סנטה וולטרס. "אגיד להם שאני עוזר לאנשים שרוצים להכיר בני זוג מחוץ לנישואים".
לא נמאס לך ללכת לתוכניות שמציגות אותך כ"הורס משפחות" וכ"אויב החברה"? אתה לא חושב שזה יצטבר ובסוף יפגע בך?
"מבחינתי, אין דבר כזה פרסום רע. בנוסף, ברור לי לגמרי שפרס נובל כבר לא אקבל. מצד שני, לפני 30-40 שנה אנשים התייחסו ליו הפנר בדיוק כפי שהם מתייחסים אליי, והיום מקבלים אותו בטבעיות. בסופו של דבר ההצלחה הגדולה שלי נובעת קודם כל מכך שיש לבגידות שוק גדול, שהיה קיים גם הרבה לפני - שוק ששווה מיליארדי דולרים, שמגיעים לידי יועצי נישואים ופסיכולוגים. אני לא היחיד שמרוויח מהתעשייה הזאת".
כנראה ששם טוב בכל זאת חשוב לבידרמן. זה יכול להסביר מדוע שם האתר שלו הוא שילוב של שניים מהשמות הפופולריים ביותר לתינוקות בארה"ב, "אשלי מדיסון" - שם טהור ונשי, עם נינוח הוליוודי. "כשהחלטתי להקים את האתר, התלבטתי בעיקר איך להביא אליו כמה שיותר נשים", הוא מסביר, "עד היום נשים הכירו את הפרטנרים שלהן בעבודה או דרך היכרות אישית - חבר של הבעל, שכן וכדומה. פה רצינו למשוך נשים שיצטרפו לאתר ויודו בפעם הראשונה: 'אנחנו נשואות ורוצות לבגוד'".
וזה הצליח?
"נשים הן ההפתעה הגדולה ביותר שלנו. אחרי הכל, כולם יודעים שגברים בוגדים. אמנם גם נשים מנהלות רומנים, אבל הגברים הם אלה שתמיד נרשמו לאתרי היכרויות כ'רווקים', גם כשהם נשואים; הם אלה שהולכים לנערות ליווי. לשמחתי, כעת מיליוני נשים נשואות רשומות באתר. עם זאת, 70% מהחברים הם עדיין גברים. למעשה, באף עיר עדיין לא התקרבנו ל-50% נשים. המטרה שלנו היא להבהיר להן שבסופו של דבר אם הן יבגדו עם קולגה או עם החבר של הבעל, קרוב לוודאי שזה ייגמר ברע".
בידרמן יכול להיחשב לפורץ דרך עסקי גם בשל המודל השיווקי שאימץ. בניגוד לאתרים של קבוצות תמיכה למיניהן, הקוראות תיגר על ערכי המשפחה האמריקאית המסורתיים, האתר של בידרמן לא מסתתר ברשת: הוא מסרב לנהל את האתר במחתרת או במודעות מרומזות בעמודים האחוריים של העיתון.
במקום זאת, הוא מתעקש לקדם את העסק בהתאם לכללי השיווק הידועים, כאילו היה רשת מזון מהיר או יצרן מכוניות יפני: על שלטי חוצות גדולים ברחובות בוסטון, במודעות המתפרסות על עמוד שלם בעיתוני ניו יורק, בשעות צפיית השיא בטלוויזיה, וכפי שביקש לעשות בשנה שעברה - בהפסקת משחק הסופרבול, אירוע הטלוויזיה הנצפה ביותר בארה"ב, שצופים בו יותר מ-100 מיליון איש ועלותה של חצי
הניסיון לקדם את אתר הבגידות במהלך האירוע, שנחשב לחג לאומי של ממש שמאחד 2 ולפעמים 3 דורות של אמריקאים לבילוי משפחתי, עורר הדים רבים. הפרסומת עצמה הציגה זוג נשוי נאה למראה, המציין את יום השנה לנישואיו במסעדת יוקרה; היא מצפה לו בכיליון עיניים, אבל הוא לא מפסיק לדבר בטלפון, בוחן את הישבן של המלצרית ולסיום מקנח את האף בקולניות - שום דבר פרובוקטיבי שצריך להפוך את הבטן של הצופה האמריקאי.
"תדמייני שהדייט הזה נמשך כמה שנים", אומר הקול הנשי ברקע, "אשלי מדיסון - כשגירושים הם לא אופציה", נכתב על המסך. בשלטי החוצות בבוסטון בחר בידרמן בסיסמה אחרת: "החיים קצרים. תנהל רומן".
אתה יכול להבין את ההתנגדות הגדולה שעוררה הפרסומת?
"אין לי ספק שבעוד 10-20 שנה אנשים יביטו אחורה ויבינו שטעו לגבינו בגדול. אני חושב שיש צביעות רבה מאוד ביחס אלינו: אם תלך בניו יורק ותשאל אנשים מה דעתם על בגידות, אני חושב ש-99% יגידו לך שהם נגד - אבל לכולם ברור שלפחות 50% מהם בוגדים".
השאלה היא אם מקומה של הפרסומת באירוע השיא של השנה, שנערך בשעות הצהריים וצופות בו עשרות מיליוני משפחות.
"לסופרבול אין בעיה לשדר פרסומות לסיגריות, אף שידוע לנו מעל לכל ספק שהעישון הורג עשרות אלפי אמריקאים מדי שנה. אני גם לא חושב שהבעיה היא בסקס, כי לערוצים השונים אין בעיה עם פרסומות לוויאגרה. מבחינתי, זהו סוג של מקארתיזם - שמרנות חברתית שיום אחד נביט בה ולא נאמין שהסכמנו לקבל אותה. בסופו של דבר, למרות ש-NBC (ששידרה את הסופרבול - צ.י) אישרה את הפרסומת, הנהלת הליגה הביעה התנגדות ונאלצנו לשדר אותה בטקסס בלבד".
לבידרמן, כפי שאפשר להבין עד מהרה, אין כוונה להתנצל - לא על האתר וגם לא על השיווק האגרסיבי, שמתייחס לבגידות כחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. יתר על כן, לא פעם במהלך השיחה הוא מדבר על עצמו במונחים של מהפכן חברתי; גרסה מודרנית של הארווי מילק, שהיה אחד מנבחרי הציבור ההומוסקסואלים הראשונים בארה"ב.
אלא שלצד המילים הגבוהות והביקורת החברתית, בידרמן הוא קודם כל איש עסקים - ואם לשפוט לפי המספרים, איש עסקים לא רע בכלל. "בשבילי ההחלטה להקים את האתר היתה עסקית בלבד", הוא מדגיש, "אין פה שום אידיאולוגיה של גבר שבוגד או שמחפש לבגוד. אני נשוי באושר ואב לשני ילדים קטנים. השורה התחתונה היא שמדובר בעסק שיש לו שוק המורכב מ-50% מהציבור - ולא משנה באיזו מדינה אתה נמצא, לאן אתה נוסע ובאיזו תקופה מדובר".
עד כמה השפיע האינטרנט על גודלו של השוק הזה?
"לאינטרנט היתה חשיבות משתי בחינות עיקריות: הראשונה היא שעד הופעת האינטרנט אנשים שרצו לבגוד פרסמו את המודעות שלהם בעמודים האחוריים של העיתון, פרסום שטמן בחובו סטיגמה חברתית שלילית. אני חושב שהמעבר לרשת צמצם באופן ניכר את הסטיגמה והפך את החיפוש אחר רומנים מהצד להרבה יותר לגיטימי.
שנית, לפי ההערכות, 30% מהבוגדים מכירים את הפרטנרים שלהם באתרים רגילים, שבהם הם מציגים את עצמם כרווקים. מבחינתנו, זוהי ההזדמנות העסקית הגדולה ביותר: לאותם מיליונים שצריכים לשקר כדי להכיר מישהי יש עכשיו אתר, שמאפשר להם להודות שהם נשואים ורוצים לבגוד".
מה עם פייסבוק?
"יש מחקרים שמצביעים על כך שפייסבוק אחראי ל-10% מהבגידות בארה"ב. אך אני חושב שלהאשים את פייסבוק תהיה טעות, ושבסופו של דבר מי שלא מאושר ורוצה לבגוד ימצא את הדרך לעשות את זה עם או בלי פייסבוק. עם זאת, אין ספק שפייסבוק מקל על אנשים לחדש קשרים עם האקסים שלהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם