סטטוס אחרון ופרידה: עוזבים את הפייסבוק
הכינו את הדיסלייק, השחיזו את האיגנור: מגמת נטישה קלה עד בינונית מסתמנת בקרב ותיקי הפייסבוק, שקצים בשעבוד, באובדן הפרטיות, בהשוואות הבלתי פוסקות וביחסים השטחיים. שפרה קורנפלד, מושיק גלאמין ואחרים כבר בפנים (כלומר, בחוץ). לא תהפכו למעריצים?
בשנים האחרונות, סחף הפייסבוק יותר מחצי מיליארד מאמינים אדוקים, העובדים אותו בדבקות מדי יום. על סדר יומו של המאמין הממוצע: 55 דקות פייסבוק ביום, 130 חברים ו-12 קבוצות שבהן הוא חבר. בכל חודש: לחיצת "לייק" תשע פעמים בממוצע, כתיבת 25 תגובות והזמנה לשלושה אירועים.
אלא שבאחרונה נגלים סדקים באותה אמונה עיוורת: תנועה של עוזבים, פורקי עול, סוגרי פרופילים, שהשכילו להבין כי מידת השכר אינה עולה על העונש. הגל התחיל לפני שלושה חודשים, כשהתארגנה קבוצת מחאה גדולה בעקבות שינויים ברמת הפרטיות שמאפשרת הפלטפורמה, ומובילים בתעשיית הווב הודיעו על עזיבת הפייסבוק.
בלוגר הטכנולוגיה המשפיע פיטר רוג'רס עזב את הפייסבוק בטענה כי למשתמש יש שליטה מוגבלת על רמת השיתוף, והבלוגר הניו יורקי ליאו לפורט הציג פודקאסט המפרט את שלבי ההתנתקות המסורבלים, שהדגימו עד כמה קשה להיפטר מפרופיל לא רצוי. הצירוף "איך להתנתק מפייסבוק" הפך לאחד הערכים הפופולריים לחיפוש.
כצפוי, לא חלף זמן רב והתופעה התחילה להתפשט גם בארץ, בעיקר בחודש האחרון. "הצטרפתי לפייסבוק לפני ארבע שנים, כשהייתי דיילת אוויר", אומרת שפרה קורנפלד, מראשונות העוזבים, שהצליחה להקדים את הגל הנוכחי.
"אז זאת הייתה דרך נוחה לשמור על קשר עם אנשים לרוחב, במיוחד בתקופה שנעדרתי מהארץ הרבה וכשסוף סוף הייתי בבית - לא תמיד הספקתי להתעדכן. בכלל, תמיד הייתי גרועה בכל העניין הזה של לשמור על קשר. איכשהו נדמה לי שקשר טוב שומר על עצמו, ושברגע שהוא דורש שמירה - אולי פג תוקפו.
בכל אופן, נכנסתי לבית האח הגדול עם משהו כמו מאה חברים, מספר שתפח למשהו כמו 3,000 אחרי התוכנית - ואז פרשתי בשיא. למרות שתמיד כיף לדעת שיש לך 3,000 חברי אמת שיעמדו לצדך בכל דיסלייק ואיגנור. אני חיה את חיי מחוץ למארג החברתי המרתק שנקרא פייסבוק, ואם אני מפסידה משהו - אין לי דרך לדעת את זה".
מושיק גלאמין, 31, שחקן ושדרן רדיו, היה מראשוני הישראלים המצטרפים לפייסבוק - ומראשוני העוזבים. "לפני ארבע שנים, הייתי אצל חברים בניו יורק והם הפצירו בי לפתוח פרופיל, בטענה שגם לטכנופוב כמוני זה יהיה קל וידידותי. מהר מאוד פתחתי גם לכל החברים הקרובים פרופילים, ותוך שלושה שבועות כבר היו לי אלף בקשות חברות.
עם הזמן הגעתי ל-5,000 חברים, כשכל הזמן אני מסיר אנשים שאני לא באמת מכיר, ומאשר חדשים. המון שמבקשים עצות מקצועיות לגבי משחק או סטיילינג, אנשים שמתעניינים בכיוון הרומנטי, למרות שהבנתי שאת האהבה שלי אמצא במקום אחר.
אבל אז, לפני כמה חודשים, כשהתחלתי להתעסק בזה גם דרך הטלפון הנייד, הבנתי שאני מכור ממש. בכל רגע הייתי בודק תגובות על סטטוסים, והחטטנות הפכה לאובססיה. ריבונו של עולם! דווקא אני, שאוהב את הפרטיות שלי, ונמנע מאירועים יחצניים וגר במושב מחוץ לעיר?
הגעתי פשוט לרמות של גועל מעצמי ומאחרים, נמאס לי לראות את כולם כל הזמן, נמאס לי לשמוע על כמה הם רזים, ועל האוטו החדש והעבודה חדשה. אנשים רעים פותחים פרופילים פיקטיביים ומלכלכים ומכפישים על הקיר, הכול פרוץ, אין טיפת כבוד. חוץ מזה, פתאום גם לאמא ולדודה יש פרופיל, ולא מתאים לי שהן ידעו מה קורה בחיי הפרטיים.
הפכתי ממש לעבד של הפייסבוק: כל היום מוחק, מעדכן ועונה. אחד הדברים ששברו אותי היה לראות חבר שכותב סטטוס המביע צער על מותו של אמן מסוים, ואנשים עשו לזה'לייק'. כשהחלטתי להתנתק, פרסמתי סטטוס של'שבת שלום אחרונה', ואנשים לא האמינו. אחרי שבוע סגרתי את הפרופיל, וכדי שלא אתפתה להפעיל אותו שוב, שיניתי את הסיסמה לסיסמה שלא אזכור".
רשמים ראשונים מהגמילה?
"ההתנתקות היא ממש התנקות, טיהור. אני גם נגמל מסיגריות. זה לא חסר לי בכלל, כי תכל'ס את האנשים שכן רציתי למצוא בפייסבוק, כמו אסתי הררי שעבדה איתי בצוות בידור באילת, או סרג'יו שהכרתי בלונדון ואיבדתי את מספר הטלפון שלו, מעולם לא מצאתי. אני עושה ספורט, נפגש יותר עם חברים, ושותל צמחים בחצר ביתי, במקום בחווה הווירטואלית".
מיכל לוי, 34, אם טרייה בחופשת לידה, סגרה את הפרופיל לפני שבועיים. "לקראת סוף ההיריון, חברה שידעה שאני מתכננת לקרוא לבתי אחינועם, הדביקה לי על הוול את השיר המקסים 'אחינועם לא יודעת' של אריק איינשטיין. הדבר החל לעורר דיון בנוגע לשם, בעד ונגד, וגם השם נעה עלה בדיון.
היו תגובות על כך שהשם אחינועם ארוך מדי, כבד מדי ומזוהה מדי עם הזמרת. שעתיים לפני הבריתה הדיון עוד תסס, כמו איזה מכרז המוני, כשאני עדיין בהתלבטות הרת גורל. במסיבת הבריתה, החלטנו, בעלי ואני, לקרוא לו נעה, ולא הייתי שלמה עם זה.
הדיונים הווירטואליים נמשכו גם לאחר הבריתה, ואז הבנתי שהרצונות שלי מתנהלים על ידי אנשים אחרים. אחרי כמה ימים החלפנו את השם לאחינועם, רשמנו אותה במשרד הפנים וסגרתי את הפרופיל.
אנשים שואלים אותי לאן נעלמתי, אבל יש לי
פזית נאורי, 26, מעצבת גרפית במשרד פררסום גדול, מצהירה שלא זו בלבד שהיא מאוד מחבבת רשתות חברתיות - זה גם כלי עבודה יעיל מאוד. ובכל זאת, בחודש האחרון החליטה שהנזק כבד מהתועלת.
"מה שהיה כיף גדול הפך לכלי היחיד שדרכו אני מתנהלת", היא אומרת. "זה השתלט לי על החיים, ביליתי שם בכל רגע פנוי. מצאתי את עצמי עסוקה כל הזמן בהשוואות לחברים: אלה שכבר הספיקו להתחתן, בעוד שאני לא, אלה שמצליחים בעבודה יותר ממני.
כבר הרגשתי כאילו אנשים מתארסים ומתחתנים רק כדי לשנות את הסטטוס הזוגי שלהם בפייסבוק, ולראות את העדכון הזה עם הלב הוורוד. ממש לא חששתי לפרטיותי, אבל הרגשתי שאני יודעת יותר מדי על אחרים.
הגעתי לרמות מטורפות של חיטוט גם אצל אנשים זרים לגמרי, כשלפתע הגעתי לפרופיל של האקס המיתולוגי. גיליתי שהוא התחתן עם בחורה שאני מכירה, ומצאתי את עצמי מחטטת להם בתמונות החתונה. זה כבר הכאיב יותר מדי, והחלטתי להתנתק. אני מתגעגעת, אבל שמחה על זה שהתפנה לי זמן לגלוש באתרים, שתורמים להתפתחות המקצועית שלי".
"הפייסבוק הוא טכנולוגיה שבאה לענות על צורך", אומר רביב שגיא, פסיכולוג קליני בכיר ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון.
"הצורך לראות ולהראות, להשתייך לקהילה, לשבט. ובאמת קשה להיות חלק משבט, לשתף ולהשתתף בעולם קפיטליסטי לא שיתופי בעליל. הבעיה מתחילה כשהטכנולוגיה משתלטת והופכת לעיקר, כשהיא הופכת מאפיק תקשורת לקשר העיקרי עם העולם.
יש בזה מרכיב התמכרותי, ומאז האפליקציה הסלולרית אפילו יותר. אם אין לי פרופיל, אין לי זהות, וכל חוויה שאינה מתועדת בפייסבוק מאבדת מערכה. המהות מיטשטשת ובמקום זה משתלטת הכמות - מספר חברים, תגובות וכולי.
העניין הוא שלכל צורך ישנו הצורך המנוגד לו. כמו הצורך בחשיפה יש גם צורך בפרטיות, ואנחנו כל הזמן מזגזגים ומנסים לקבוע את הגבולות. אנשים מתחילים להרגיש עכשיו בהשלכות, מגלים את מחיר הטכנולוגיה, נוחלים אכזבות ומפחי נפש, ומבינים שזו לא תרופה לפצע הנרקיסיסטי. יש דברים שאנחנו לא צריכים לדעת, שחשוב להשאיר בגדר הפנטזיה, כשמימושה הוא כבר על גבול הפרוורסיה".
ד "ר יניב לויתן מאוניברסיטת חיפה, מומחה לשיווק באינטרנט, מציע סיבות קצת יותר קונקרטיות. "גולשים מתחילים להבין שזהו בזבוז זמן, ואף קרקע לפשע וירטואלי ופיזי: בתים שנפרצים בעקבות סטטוסים המודיעים על נסיעה לחו"ל, למשל, התפרצויות של וירוסים והאקרים, גניבות זהות וסייבר טרוריזם.
גם חיבור הפייסבוק לגופי שיווק פוגע במידת האטרקטיביות. כל אתר שמשתמש עשה לו'לייק' יכול ליצור קשר עם אותו הפרופיל, וזה תהליך מסוכן. ועדיין, 150 אלף פרופילים נפתחים בכל יום. תנועת העזיבה התחילה מעצומה וירטואלית של קנאי פרטיות, שבעקבותיה עזבו 30 אלף איש, אבל זו עדיין תנועה קטנה ואטית, חסרת משמעות, שבסך הכול מספקת לפייסבוק פרסום נוסף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם