מי לא רוצה חופש?
האם סוף השבוע הארוך הוא הצעה מפתה עבור כלל האוכלוסייה? לא בטוח; שאלות ותשובות
התועלת המרכזית, לטענת המצדדים ביוזמה, היא שיפור דרמטי של איכות החיים בישראל. הרחבה משמעותית של תרבות הפנאי והשפעה חיובית על הזוגיות ועל חיי המשפחה
לכאורה, כולנו - נרוויח עוד יום חופש ויותר זמן פנוי. אולם סביר להניח שתהיה זו דווקא האוכלוסיה המסורתית והדתית, שתוכל לנצל יום זה כיום קניות וטיולים - בדומה לחול המועד בפסח ובסוכות.
מול התומכים במהלך, ישנם המתנגדים לו, שגם בפיהם טענות לא מבוטלות: יום שישי, לטענתם, אינו יום עבודה פרודוקטיבי - עם זאת יש לציין כי זהו יום עבודה כמעט בכל העולם המערבי. בנוסף, השינוי המוצע יחייב את הסכמת העובדים ופתיחת ההסכמים הקיבוציים בענפים השונים ויחייב מעבר ליום לימודים ארוך במערכת החינוך. בשעות הפנאי החדשות, לעומת זאת, עלולים בני הנוער להידרדר לתופעות בלתי רצויות, כמו עלייה בעבריינות הנובעת משיעמום ושתיית אלכוהול.
עסקים שצריכים לעבוד בסינכרון עם שווקים במערב, השובתים ביום ראשון ועובדים בימי שישי, סוחרים הסבורים שהשבתון ביום ראשון יאריך את שעות הבילוי והקניה.
תעשיינים וכלכלנים הסבורים שהמעבר יקטין את התפוקה ופיריון העבודה, שגם כך הם מהנמוכים במערב. הכלכלנים מניחים שפריון העובד במונחים של תפוקה לשעה יורד ככל שיום העבודה מתארך, ולכן מוטב לעבוד יותר ימים ופחות שעות ביום. הארכת שעות העבודה תעיק יותר על הורים עובדים שגם כך מתקשים להתמודד עם עלויות יום העבודה הרגיל. יישום ההצעה עלול להגדיל עוד יותר את פערי ההכנסה בין גברים ונשים בישראל.
אין ספק שהכלכלנים שיבחנו את ההצעה ינסו לספק מספר כלשהו אבל קשה יהיה להאמין לו. ההשפעה על התפוקה קשה מאד למדידה. יש להביא בחשבון גם את הבעיה העלולה להיווצר בחברות המעסיקות עובדים מוסלמים שיום השבתון הדתי שלהם הופך ליום עבודה.
המניעים להעלאת ההצעה וההכרעה הם פוליטיים לחלוטין. מבחינת הכלכלה הלאומית ההשפעה של המעבר שולית, אם היא בכלל קיימת. מבחינה חברתית נראה שההצעה קוסמת לרבים אבל לא לכולם. ההצעה משווקת כ"חופש ביום ראשון" ולא בשמה השני, "הארכת יום העבודה". ספק אם שומרי שבת, המנצלים את יום שישי להיערכות לקראת השבת, ומוסלמים העובדים במגזר היהודי, יאהבו את ההצעה. החלטתו של ראש הממשלה להעביר את השאלה לבדיקת יועצו הכלכלי, עשויה לרמז שהוא אינו מתלהב ממנה.