הבנק מיהר לממש ערבות לא תקפה ויפצה ב-300 אלף ש'
הבנק תבע 2 ערבויות מחברת מיראז'; בנק המזרחי, אשר טיפל ברישום שיעבוד הפרויקט, טיפל בכך באופן לקוי
המדובר היה בפרוייקט בנייה בפתח תקווה אשר בנתה חברת מיראז'. בנק המזרחי היה זה שליווה פיננסית את הפרוייקט והיה אמור להסתפק בשעבודה של הקרקע. אך מכיוון שהקרקע לא הייתה רשומה בטאבו, דרש הבנק כי שתיים מבעלות הקרקע יהיו ערבות עד שיוסדר רישומה של הקרקע.
סמוך לסיום הפרויקט, שהיה אמור להסתיים ברווח, התברר כי בנק המזרחי, אשר טיפל ברישום שיעבוד הפרויקט, טיפל בכך באופן לקוי שאפשר לבנק הפועלים לנקוט הליכים בגין חובות אחרים של חברת מירז' תוך הטלת עיקולים על הפרויקט בפ"ת.
משנקלעו הדברים לתסבוכת, הזדרז בנק המזרחי לתבוע גם את הערבות, לאחר שהסתבר כי חתימתן על הערבות כלל לא הייתה זמנית כפי שהובטח לערבות על ידי מנהל הסניף.
לתדהמת חברת מיראז', החליט הבנק להגיש תביעה בסך של 5.5 מיליון שקל כנגד 6 ערבים בחברה, בעלי המניות ונשותיהן, תוך שהוא מבסס את התביעה על כתב הערבות הגורף שבידו למרות שמנהליו הבכירים בבנק יודעים בוודאות שתוקף הערבות של חלק מהערבים היה זמני ותוקפו פג.
הנתבעים הגישו, באמצעות עו"ד יואב אלשיך, בקשת רשות להתגונן ובמקביל הגישו תביעה נפרדת נגד הבנק ומנהליו (ישראל מאור, שלמה זיו,ואבנר מימון) בטענה כי הבנק התרשל ברישום השעבודים וגרם להם הפסדים כבדים בפרויקט בפ"ת ולפיכך החברה אינה חייבת דבר לבנק.
במסגרת התביעה פנו התובעים לחברת "שגיא חישובי ריבית", המתמחה בבדיקת חשבונות בנקים וייעוץ כלכלי,
שקבעה כי בנוסף, הבנק חייב את החברה בריבית אסטרונומית שלא כדין בסך של 1.59 מיליון שקל. ביהמ"ש קיבל במלואה את חוות הדעת של שגיא והורה על הפחתת הריבית מהחוב לבנק.
התובעים טענו כי הבנק בחר לנצל את כוח השררה שלו והגיש נגדם תביעה חסרת בסיס תוך שהוא יודע שערבותם אינה תקפה, וזאת בניסיון להפעיל עליהם אמצעי לחץ וסחיטה.
עוד טענו התובעים כי הבנק פגע בשמם הטוב של התובעים תוך סימון שמותיהם במחשבי הבנק כלקוחות בעיתיים שיש להגביל את פעילותם בבנק ובכך הטביע בהם "אות קלון".
משהוגש כתב התביעה, הודיע הבנק כי הוא מוחק מתביעתו את הנשים הערבות.
ביהמ"ש לא נתן אמון בעמדת הבנק ומנהליו וקבע כי בעת הגשת התביעה הבנק ומנהליו היו מודעים לחלוטין שערבותן של חלק מהערבים הייתה זמנית ולא בת תוקף ובכל זאת הם בחרו להגיש את התביעה.
ביהמ"ש קבע כי אין בעובדה שבסופו של דבר מחק הבנק את התביעה נגד הנשים כדי לגרוע מהמסקנה שהבנק היה ער לחלוטין לערבות הזמנית של הנשים. ביהמ"ש קבע כי הוא מאמין לערבים שטענו שהסכימו לחתום רק על ערבות מוגבלת בזמן ופסק כי מנהל הסניף התכוון לעשות מעשה של הטעייה מלכתחילה וכי הוא אינו נותן אמון בעדותו.
לבסוף פסק בימ"ש פיצוי לערבות: לאחת 200 אלף שקל ולשניה 100 אלף שקל, בשל הגשת התביעה הבלתי מוצדקת נגדה וכן בשל פגיעה בשמה הטוב.
בנסיבות העניין, בית המשפט לא מצא לנכון לחייב את המנהלים שנתבעו באופן אישי, רק משום שהבנק הודיע כי הוא אחראי לכל פעולה שנעשתה על ידם וכי ישא בכל תשלום שיפסק ע"י ביהמ"ש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם