ג'וב חייו: האיש שששינה את חיינו ממשיך הלאה
מה לא אמרו על סטיב ג'ובס. נביא טכנולוגי, גאון שיווקי, מהפכן, פרפקציוניסט קיצוני, נואם מבריק ומעורר השראה. כולם כנראה צודקים. רגע אחרי שמייסד אפל נפטר והלך לעולם שכולו אייפונים, פרידה אחרונה מאייקון ומאיש ששינה את העולם
את רשימת המוצרים מהעידן הנוכחי של אפל אשר ג'ובס חתום עליהם - כל אחד מכיר: אייפוד, איימק, אייפון, אייפד והאייטיונס. אבל ההשפעה של ג'ובס לא מסתכמת באיי־מוצרים. ג'ובס הוא אחד מאנשי דור המייסדים של המחשוב, לצד ביל גייטס. הוא הקים חברה במוסך של הוריו והפך אותה לא רק לתאגיד עצום המגלגל מיליארדים, אלא גם למשהו קרוב לדת, שאנשים מגדירים את עצמם באמצעות שייכות אליו. ג'ובס לא היה רק נביא טכנולוגי, הוא היה גם, ובעיקר, אחד מאנשי השיווק הגדולים ביותר מאי פעם, שהשכיל להפוך גם את עצמו לאחד מהסמלים המסחריים של החברה שלו.
בסיפור חייו של ג'ובס שלובים פרטים יוצאי דופן מההתחלה. הוא גדל במשפחה מאמצת; הוריו הביולוגים היו צעירים ולא נשואים (אביו הביולוגי הוא מוסלמי ממוצא סורי), הם מסרו אותו לאימוץ שבוע לאחר לידתו והוא לא פגש בהם טרם מלאו לו 27. את רוב נעוריו בילה ג'ובס בעיירה מאונטיין ויו, שהיתה עיירה כפרית וציורית בפאתי סן פרנסיסקו ומצאה עצמה לב העולם הטכנולוגי כשעמק הסיליקון צמח סביבה. שכנים וחברים שעסקו באלקטרוניקה קירבו אותו לעולם הטכנולוגי. הוא נחשב לתלמיד בעייתי ושרד את בית הספר בקושי.
לפני שמסרה אותו לאימוץ הציבה אמו הביולוגית של ג'ובס תנאים למשפחה המאמצת. היא רצתה להבטיח לבנה עתיד טוב יותר מזה שהיה צפוי לו איתה,
ג'ובס היה בודהיסט מגיל צעיר; את המשרה הראשונה שלו בתחום המחשבים - טכנאי בחברת המשחקים אטארי - קיבל כדי לחסוך כסף לנסיעה להודו. מהטיול הזה הוא חזר גלוח ראש ולבוש כנזיר. עד סוף חייו היה ג'ובס טבעוני אדוק, ובמהלך לימודיו בקולג' אף ניסה להיות "פרוטיסט" ולאכול אך ורק פירות.
בשנת 1976, לאחר שחזר לקליפורניה, התחיל הפרק המוכר היטב בחייו של ג'ובס: חברת אפל. הוא עצמו לא ידע לבנות מחשבים, אבל חברו סטיב ווזניאק ידע. הוא שכנע את ווזניאק לבנות כ־200 יחידות של לוח האם שבאפל מכנים I. ווזניאק בנה את המחשבים וג'ובס שיווק אותם. בסידור העבודה הזה לא היתה שום מקריות, כפי שהתברר בהמשך פעמים רבות.
ג'ובס ככל הנראה לא היה גאון טכנולוגי, אבל היתה לו הבנה יוצאת מגדר הרגיל בשימושיות ובשיווק. הוא ידע לקחת טכנולוגיה חדשנית ולהשתמש בה כך שתיראה מגניבה, סקסית, שימושית וקורצת לקהל הרחב. ג'ובס לא המציא את העכבר, את הממשק הגרפי, את נגן המדיה, את מסך המגע או את מחשב הלוח - אבל הוא הסיבה שכולם משתמשים בהם היום; הוא זה שיצר מהם מוצרים שהפכו ללהיטי ענק וגרם לכל יתר עולם הטכנולוגיה לרוץ בעקבותיו.
הפרויקט הזעיר שהוקם במוסך בית הוריו של ג'ובס הפך כמעט מיד לחברת ענק. המוצר השני של החברה, מחשב האפל II, הוכתר כהצלחה מיידית. 4 שנים בלבד אחרי הקמת החברה היא שברה שיאים בהנפקה בבורסה, וג'ובס הפך למיליונר בגיל 25. היום קוראים לזה "אקזיט"; בשנות ה־70 לא היה לזה שם כי דברים כאלה לא קרו.
בשנים הבאות הפכה אפל את ה־II לאחד המחשבים הנפוצים בעולם והביאה לעולם גם את המקינטוש המהפכני, המחשב הפופולרי הראשון שהתבסס על ממשק גרפי ועכבר. אבל החיים באפל לא תמיד היו קלים. מנכ"ל החברה דאז ג'ון סקולי טען שג'ובס מבזבז זמן וכסף רב בפרויקטים ניסיוניים וחדשניים שאין סיכוי להחזיר את ההשקעה בהם ודרש ממנו לשבת בשורה עם הילדים האחרים ולהתנהג יפה. ג'ובס לא היה הטיפוס שיושב בשורה ומתנהג יפה. העימות עם סקולי הפך לסכסוך שבסופו נאלץ ג'ובס להתפטר בזעם מהחברה שהוא עצמו הקים.
ההשפעה של ג'ובס על עולם הטכנולוגיה לא נפסקה גם בשנים שבילה מחוץ לאפל. הוא הקים חברה חדשה, NeXT, ורכש מהונו האישי את מחלקת האנימציה הממוחשבת של חברת לוקאספילם, שהפכה לחברה עצמאית בשם פיקסאר. עם השנים הפכה פיקסאר מיצרנית של תוכנות אנימציה לאולפן האנימציה המצליח בעולם וליצרנית סדרתית של להיטים הוליוודיים; באשר ל־NeXT, היא התבררה כדלת האחורית שדרכה ג'ובס יחזור לאפל, לאחר שאפל רכשה אותה ב־1996.
מצבה של אפל היה רע בשנים ללא ג'ובס. חזרתו לחברה סימנה את תחילת תור הזהב השני שלה, שנמשך עד היום. ג'ובס הבוגר יותר, המנוסה יותר והפרפקציוניסט לא פחות, הפך את אפל ואת עצמו לתופעה חד־פעמית בעולם המחשבים, האלקטרוניקה והשיווק: בתוך פחות מעשור הפכה אפל מחברת מחשבים כושלת למובילה הבלתי מעורערת של עולם הטכנולגיה המסחרית בכלל. זה התחיל עם מחשבי איימק, שלא היו חידוש טכנולוגי אלא עיצובי: בניגוד בולט לקופסאות האפורות והמשעממות ששכנו על כל שולחן עבודה, המחשבים האלה היו עגלגלים, שקופים וסקסיים - והפכו ללהיט ענק. בעקבותיהם החלה אפל לייצר לראשונה מוצרים שאינם מחשבים, וגם כאן העיצוב היה חשוב לא פחות מהטכנולוגיה שבפנים.
ג'ובס כמעט ומוטט את תעשיית המוזיקה כשהוציא ב־2001 את נגן ה־MP3 של אפל, האייפוד, שבתוך זמן כמעט אפסי השתלט לחלוטין על שוק הנגנים והפך את הדיסק לנחלת העבר; שנתיים לאחר מכן הוא הציל את אותה תעשייה כשהקים את חנות המוזיקה של אייטיונס, אשר הוכיחה שגם בעידן הפיראטיות ניתן לעשות כסף ממכירת מוזיקה ברשת.
האייפון, שהוצג ב־2007, יצר מהפכה שהגדירה מחדש את המושג "טלפון" ואת האופן שבו נראים ופועלים טלפונים סלולריים עד היום; האייפד, שהוצג ב־2010, ברא קטגוריה חדשה של מחשבים, הטאבלטים, שהיא השוק הרותח ביותר כיום. הדגש על התדמית והעיצוב לא מסתכם במוצרים: גם החנויות של אפל עוצבו בייחודיות, כמשהו שבין מקדש למוזאון. רווחי החברה זינקו מחדש בכל רבעון, וג'ובס נדמה כמשיח שלא יכול להיכשל.
אחד הסמלים העיקריים של חברת אפל היה ג'ובס עצמו. הוא היה מזוהה עם החברה באופן מוחלט, והיה לו מראה מובהק ומוכר בדיוק כמו לוגו התפוח. ג'ובס הופיע בציבור תמיד עם אותם בגדים: ג'ינס של ליווי'ס, חולצה שחורה עם צווארון גולף ונעלי ספורט מתוצרת ניו באלנס. המראה הקבוע הזה הפך אותו לנושא קל מאוד לבדיחות ולפארודיות, אבל גם לדמות אייקונית שאי אפשר שלא להכיר.
מוצרי החברה החדשים נשמרו תמיד בסודיות צבאית ונחשפו בפני הציבור בזמן ובמקום הנכונים: במצגות מתוכננות בדקדוק שהעביר ג'ובס עצמו בסגנון שהפך גם הוא לאגדה ולמושא לחיקויים רבים - ולא באיזו הודעה לקונית לעיתונות.
שום פרט במצגות של ג'ובס לא היה מקרי: לא התזמון של הצגת התכונות השונות של המוצרים, שנבנה כסרט מתח באופן שהשאיר את הקהל מרותק; לא הדקלום החוזר ונשנה של מסר מרכזי אחד ושל תארים שניתנו למוצרים - "קסום", "מדהים", "מושלם"; ולא ה"עוד דבר אחד", הפאנץ' ליין של המצגת, שהגיע תמיד לקראת סופה והבטיח הקשבה מלאה עד לרגע האחרון. בבתי ספר לשיווק נלמדות המצגות של ג'ובס: כך צריך למכור כל דבר - מקוטג' ועד רפורמה בכלכלה.
לא כולם אהבו את השיטה של ג'ובס. אפל בהנהגתו היתה גוף טוטליטרי ששלט לא רק בטכנולוגיה של משתמשיו אלא גם באופן שהשתמשו בה. היא לא ערכה סקרי שוק ולא ביררה במה הקהל מעוניין, אלא הכתיבה לציבור את הרצון שלו. אימרה מפורסמת המיוחסת לו היא "זו לא העבודה של הצרכן לדעת מה הוא רוצה". אפל נתפסת לעתים קרובות כחברה חמדנית וגרגרנית.
מפתחי אפליקציות לאייפון ולאייפד מתלוננים על יחס קר וקפריזי מצד החברה, שעשויה לפסול אפליקציה שהושקעו בה חודשי עבודה רבים בגחמה פתאומית ובלתי מנומקת, אבל לא מהססת לגזור קופון מכל שירות שנמכר דרכה. החברה עוסקת בימים אלה ממש בתביעה משפטית קנטרנית נגד סמסונג, בטענה שמוצריה הם העתקה של מוצרי אפל.
כמנהל נחשב ג'ובס לרודן שמתערב בפרטים הזעירים ביותר, ואפילו נהג לקבל דיווחים על התוכנות השוליות ביותר. הוא היה מעורב לא רק בטכנולוגיה ובמבנה המוצרים, אלא גם בעיצוב ובאריזות המוצר: חוויית הפתיחה של האריזה, לטענתו, היא חלק חשוב ביצירת היחס של המשתמש אל המוצר, ומחשבה רבה הושקעה בהפיכתה לנעימה ולמרשימה ככל האפשר.
עובדים באפל סיפרו שהוא היה מסוגל לפסול פרויקטים שלמים בלי לבחון אותם רק בגלל כפתור שלא עוצב כמו שצריך או שימוש בגופן לא מתאים. למרות זאת, גם השונאים הגדולים ביותר שלו הודו שהפרפקציוניזם חסר הפשרות שלו הוא חלק מהסיבה להצלחתו.
ג'ובס לא אהב את המדיה ומיעט להתראיין. כתובת המייל שלו היתה ידועה לכל, אבל הוא כמעט ולא הגיב למיילים שנשלחו אליו. לעתים נדירות היה שולח תשובה קצרצרה ולקונית, לפעמים מעליבה, לפנייה. לתלונה של משתמש שטען שמחירו של האייפד מנופח הוא ענה בשורה אחת: "אתה לא יודע על מה אתה מדבר".
ג'ובס נפטר לאחר שנים ארוכות של מאבק במחלת הסרטן, שלאורך רובן המשיך לעבוד כמנכ"ל אפל והוביל אותה לשיאים חדשים של הצלחה. הידיעה שזמנו קצר שיחקה תפקיד בפילוסופיית החיים שלו ובפעולות שביצע בהמשך. בשנת 2005 נשא ג'ובס נאום אישי נדיר בטקס הסיום של אוניברסיטת סטנפורד, שבו חלק פרטים מחייו האישיים ומהקריירה שלו. בנאום ג'ובס, שכבר אז ידע על מחלתו הקשה, התייחס להתמודדות איתה.
זהו קטע מדבריו: "כשהייתי בן 17 קראתי ציטוט כמו 'אם תחיה כל יום כאילו הוא היה יומך האחרון, אין ספק שיום אחד זה יהיה נכון'. זה השפיע עליי, ומאז, ב־33 השנים האחרונות, הסתכלתי במראה בכל יום ושאלתי את עצמי: 'אם היום היה היום האחרון בחיי, הייתי רוצה לעשות את מה שאני עומד לעשות היום?' ואם התשובה היתה 'לא' במשך ימים רבים ברציפות, ידעתי שאני צריך לשנות משהו בחיי.
"הידיעה שאמות בקרוב שימשה עבורי ככלי החשוב ביותר לקבלת ההחלטות הגדולות בחיים, משום שכמעט הכל - הציפיות החיצוניות, הגאווה, פחד מפני בושה או כישלון - נושר ונעלם בפני המוות ומשאיר רק את מה שבאמת חשוב. לזכור שאתה עומד למות היא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר להימנע מהמלכודת שהיא המחשבה שיש לך משהו להפסיד. אתה כבר חסר כל. אין סיבה שלא ללכת אחרי ליבך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם