מלחמות ירושלים: הר הבית בידם
המשטרה, העירייה, רשות הגנים וגם בג"ץ לא נספרים כאן. בקרן העופל, לצד החומה המזרחית של הר הבית הנחשבת לאחד האתרים הארכאולוגיים החשובים ליהדות, המוסלמים ממשיכים לחפור קברים, ושכולם יתפוצצו
הדו שיח המנומס שהתנהל בין הצדדים מסביר את האבסורד והבלבול החוקתי בהר הבית ובסביבה. השוטרים שאלו מה אנחנו עושים במקום. הסברנו שבאנו לבדוק מדוע מפרים בקרן העופל את החוק והופכים את המקום לבית קברות.
השוטרים אמרו "מה פתאום, בגלל זה אנחנו פה כל הזמן, כדי לשמור על המקום". אמרנו שרק לפני כמה ימים התקיימה במקום לוויה. "אין מצב, אסור לקבור פה", הגיבו השוטרים בכעס. "הנה הקבר, עדיין יש עליו ענפי דקלים", הראינו לשוטרים. "זה לא יכול להיות", הם מלמלו. "צריך לבדוק".
המחדל של קרן העופל לא חדש, והוא מצטרף לשורת מחדלים של המדינה בכל הנוגע לשמירה על האוצר הארכאולוגי שעל הר הבית וסביבתו. ב3- השנים האחרונות שקד מבקר המדינה על דוח בנושא חפירת העתיקות בהר. במאי האחרון הוגש הדוח לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. לפני 10 ימים דנה ועדת המשנה לביטחון וליחסי חוץ בדוח והחליטה להטיל עליו חיסיון מוחלט. בדיון השתתפו מבקר המדינה עצמו, מזכיר הממשלה, נציגי השב"כ, מפקד מחוז ירושלים של המשטרה וגורמים אחרים.
הטיפול של מבקר המדינה התחיל בעקבות תלונה על עבודות שביצע הווקף המוסלמי בהר הבית, בעיקר חפירת תעלה מצפון ההר עד למסגד אל אקצא, עבודות שבכללן היתה שפיכת 400 טונות עפר שמחקה לפי טענת הארכאולוגים מאות שנות היסטוריה יהודית. השאלה היא מדוע הוטל השבוע החיסיון על הדוח. האם כדי להסתיר את הטיפול הכושל של הרשויות לאורך השנים? ח"כ רוני בראון, יו"ר הוועדה מכחיש. "עצם הפרסום לעת הזאת הוא נפיץ ביותר. הפרסום לא משרת את האינטרסים של הגופים העוסקים בשטחי הר הבית", הוא אומר.
אנחנו מדברים הפעם על החומה המזרחית של הר הבית, הנדירה ביופיה, שאורכה 800 מטר. על הדרך מצויים שער האריות ושער הרחמים. לאורך הדרך נמצאים בתי קברות מוסלמיים עתיקים, שאין לנגוע בהם והם מתוחמים בגדר. מכאן ועד לקצה החומה יש שטח של 80 מ"ר, שנקרא קרן העופל. השטח הוא חלק מהגן הלאומי שסובב את חומת העיר העתיקה ואסור לבנות שם דבר, בטח לא בית קברות נוסף. בדיוק כפי שאסור לבנות במערת צדקיהו, ביד אבשלום או בקבר זכריה, אתרים שנראים היטב מקרן העופל.
לקרן העופל יש חשיבות ארכאולוגית יוצאת דופן בפני עצמה. הפינה הדרומית-מזרחית היא הקטע הגבוה ביותר בחומת הר הבית. זוהי גם הפינה השמורה ביותר שנותרה מימי בית שני. מדובר בזווית מדהימה, בגובה 20 מטר. מתחת לאדמה מונחים לפחות 20 מטרים נוספים שמיועדים להיחשף בחפירה ארכאולוגית. על החומה רואים את השפעותיהן של כל התקופות, ההרודיאנית, הביזנטית והחשמונאית. לא מזמן נפתחה בקרבת מקום טיילת עמוקה מסביב לחומה שבנה שלמה המלך, לפי הערכות ארכאולוגים.
"קרן העופל היא אתר מפתח להכרת שרידיו הקדומים של הר הבית", אומרת פרופ' אילת מזר מהמכון הארכאולוגי באוניברסיטה העברית. "ניתן ללמוד כאן על ההיסטוריה, על האדריכלות, על הטופוגרפיה. אין כמעט מקומות כאלה סביב ההר. יש כאן בנייה חשמונאית אופיינית מימי בית שני שאין כמוה בשום מקום. מבחינתי, זהו אחד משבעת פלאי עולם. אסור
ואכן, את קרן העופל הולכים וחוסמים קברים שהולכים ונבנים במקום במהירות. האתר, אולי אחד היפים בעולם, הפך בעצם בית קברות מוסלמי שנבנה לפי הטענות שלא כחוק. עשרות פיסטוקיות (כינוי לתאי קבורה ריקים) הונחו שם, מחכים להלוויות שבדרך. מסביב זרוקים צינורות, ברזלים, גדרות תיל, בקבוקים ושיירי אשפה בין עצי האילנטוסים שמתקרבים לחומה. מטיילים שמגיעים למקום ממהרים לברוח ממנו, מפאת הריחות והזוהמה מסביב.
ב4- החודשים האחרונים, אחרי תקופה ארוכה, התחדשו גם מסעות ההלוויה במקום. המקום השנוי במחלוקת הפך לאתר התלקחות חדש, בין המוסלמים שמבקשים לקבור את מתיהם קרוב ככל האפשר למסגד אל אקצא, ובין היהודים שרואים בקרן העופל אתר חשוב בקרבת בית המקדש, שיש לו גם חשיבות מדעית עצומה. "קרן העופל הוא עוד כותל של הר הבית. הוא מקום קדוש בדיוק כמו הכותל המערבי והכותל הקטן", אומר אריה קינג, תושב השכונה היהודית בראס אל עמוד ואחד המעורבים במלחמה על קרן העופל.
קינג מתכוון לקיים בזמן הקרוב הפגנה גדולה באתר. "אני הולך להביא לגן מאות מתנחלים ממגרון, משכונת האולפנא בבית אל, מגבעת אסף ומשאר המקומות שמיועדים לפינוי. אצלם יש תאריך יעד להריסה. כאן אין תאריך יעד להרס הקברים. אנחנו דורשים שיפנו אותם, בדיוק כמו שפינו את הקברים בגוש קטיף".
את השטח של דרך העופל הפקיעה לצורכי ציבור עיריית ירושלים ב.1995- השטח הוגדר גם כחלק מהגן הלאומי מסביב לחומת העיר העתיקה. "כל פעולות החפירה, הבנייה והקבורה בשטח הן עבירה פלילית, כי הן בוצעו בניגוד להוראות והן מסכלות כל חפירה ארכאולוגית במקום", אומר עו"ד שמואל ברקוביץ', מומחה לענייני ירושלים והמקומות הקדושים. "אין היתר בנייה של העירייה במקום, אין אישור של שר הבריאות להרחיב בית קברות קיים. מדובר בשטח ציבורי פתוח, ולא בשום דבר אחר".
באפריל 2004 הוציא ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי צו הריסה מנהלי לשני מבני קבורה בדרך העופל. הצו לא בוצע. עו"ד ברקוביץ' טוען בספרו "מה נורא המקום הזה" כי המשטרה חששה להגיע למקום עם פקחי העירייה. גם מנהל הגן הלאומי באותם ימים, אביתר כהן, ביקש להפסיק את הקבורה המוסלמית בקרן העופל, אבל פקחי רשות הגנים הלאומיים שהגיעו למקום סולקו עלידי המשטרה, שאפשרה את המשך מסעי הלוויה והקבורה.
העתירות לבג"ץ התחילו לרוץ. ראשון היה אריה קינג שעתר ב.2004- במהלך הדיונים התברר כי לוטפי סיאם (אבו ג'מיל), מי שהיה המוכתר של כפר סילואן הסמוך, מנהל מסחר משגשג בחלקות הקבר בדרך העופל. קינג טען כי הוא עצמו רכש מסיאם, שהיה גם בורר מטעם המשטרה בסכסוכים פנימיים, 3 חלקות קבר במקום באמצעות איש קש ערבי, ב2,500- שקל (כל אחת). את העיסקה הוא תיעד, לדבריו, והציג את החומר בפני רשויות החוק שלא הגיבו.
פרקליטות המדינה טענה לאורך השנים בתשובותיה לבג"ץ כי "אכיפת החוק בהר הבית ובדרך העופל אינה בגדר מקרה רגיל. מדובר במקום שבו הרשויות נדרשות למידת זהירות רבה במיוחד, פועל יוצא של המטען הרגשי, הדתי והפוליטי הטמון בהר הבית". בדצמבר 2004 קבעה הפרקליטות עם זאת ש"אין לפנות ממקומם קברים קיימים, ואין למנוע לעת הזאת הלוויות". גם רשות העתיקות טענה ש"אין בקבורה משום פגיעה של ממש בעתיקות".
הוויכוח התלהט. "קשה לקבל את עמדת המדינה שמסכימה להפרות הרבות של חוקי המדינה בקרן העופל". הגיב בזעם עו"ד ברקוביץ' נוכח "ההחלטה הפוליטית" שקיבל בג"ץ. "המדינה מסכימה לקבורה בלתי חוקית ומעודדת הפרות חוק בכל מקום אחר בעיר. האם לא ברור שכיסוי קרן העופל בקברים ימנע לחלוטין את האפשרות לערוך שם חפירה ארכאולוגית לצורך חקר החומה ההרודיאנית, שעדיין 26 מטרים מתוכה קבורים מתחת לפני האדמה?".
גורמים ביטחוניים אחרים הגישו בעצמם חוות דעת מנוגדות להחלטות הבג"ץ. יעקב יניב, שהיה ראש האגף לענייני ערבים בשב"כ כתב כי "גורמי השלטון שוגים לחלוטין, אם הם מאפשרים לערבים להמשיך ולהשתלט על קרן העופל באמצעות קבורה בלתי חוקית. בהיעדר אכיפה של חוקי ישראל במקום עלולים העבריינים למכור לציבור הערבי חלקות קבורה גם בקטעים אחרים. באמצעות קבורה כזו עלולות כל דרך העופל והטיילת המזרחית לאבד את מעמדן כגן לאומי ואתר עתיקות ולהפוך לבית קברות מוסלמי גרידא".
"המדינה מצליחה בשעת הצורך להשליט סדר על הר הבית, גם אם זה כרוך בשלילת זכויות דתיות. באותה המידה אפשר לשמור על החוק והסדר בקרן העופל", הוסיף אריה ליבנה, שהיה ראש אגף האבטחה בשב"כ.
הבלבול סביב קרן העופל הלך והחריף, הרשויות המשיכו להתכתש, והמוסלמים המשיכו לכסות בשקט את המקום בפיסטוקיות. אם רשות העתיקות אומרת שאין פגיעה בעתיקות, הארכאולוג של מחוז ירושלים ג'ון זליגמן קובע כי לקרן העופל יש "חשיבות ארכאולוגית עליונה", וכי הקבורה במקום "מכסה עתיקות". בג"ץ מצדו סירב לתת צו ביניים לעתירה שהגיש קינג ולאסור את הקבורה הבלתי חוקית במקום.
באוגוסט 2005 הגיש "הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית" עתירה נוספת לבג"ץ נוכח המתרחש בקרן העופל. בין העותרים היו הסופרים א.ב יהושע ויזהר סמילנסקי, פרופ' אבי רביצקי, הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון, ראשי המוסד לשעבר צבי זמיר ויצחק חופי, וארכאולוגים בכירים.
הדיון התחדש, ואולי בגלל רשימת העותרים המכובדת גם ההחלטות היו קונקרטיות יותר, אבל לא נחרצות. המדינה הודיעה כי בקברים שנבנו שלא כחוק אפשר לקבור, אבל לא במקומות אחרים. הטענה היתה שמניעת קבורה תגרום להפרות סדר. בג"ץ מצדו הוציא צו על תנאי נגד השלטונות. הכל נשאר פתוח.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות שונים למצוא פתרון בשטח. רשות הגנים ביצעה מדידות במקום והניחה סבכת ברזל על האדמה כדי למנוע קבורה בה. ביוני 2009 אטמה הרשות 13 קברים. המשטרה מצדה עצרה ניסיונות קבורה במקום, אחרי הוראה מפורשת שקיבלה מהשר לביטחון פנים לשעבר אבי דיכטר. עכשיו שוב עוברים במקום מסעות הלוויה המוניים ונחפרים קברים. המשטרה, לפחות בשני המקרים האחרונים, אבטחה את המקום והתירה את טקסי הקבורה.
הבלגן התחדש, הרוחות סוערות, וכל רשות מפילה את האשמה על השנייה. המשטרה בירושלים טוענת כי הקבורה נעשתה במקום מותר וכי רשות הגנים לא העבירה מידות מדויקות של השטח האסור. רשות הגנים מגיבה ב"אין תגובה". הארכאולוגים משתוללים, והמדינה מפסידה בשלומיאליות את קרן העופל למרגלות הזווית הדרום מזרחית היפה של הר הבית.
shalom.red@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם