לילה טוב אירופה: התפרקות היורו - היום שאחרי
מרקל וסרקוזי נלחמים להציל את היורו - אבל סיכוייהם למצוא פתרון קלושים; המשבר בגוש יוביל לאחת מ-4 אפשרויות : הנפקת אג"ח משותפות, הפיכת גרמניה לשליטה בפועל, גירוש המדינות הכושלות או קטסטרופה פיננסית
העיתון ולט אם סונטג דיווח כי בימים הקרובים ינסו השניים לגבש אמנה שתחייב את מדינות היורו לשמור על יעדי הגירעון שלהן. אם האמנה תקרום עור וגידים היא צפויה להיחתם כבר ב-2012, ועמה יגביר הבנק האירופי המרכזי את מעורבותו וירכוש אג"ח ממשלתיות בהיקפים גדולים.
במקביל הציפייה היא שגם קרן המטבע הבינלאומית תירתם לעזרת אירופה. העיתון האיטלקי לה סטמפה מדווח כי הקרן מגבשת תוכנית סיוע לאיטליה של 600 מיליארד יורו לכל היותר נוכח הידרדרות אפשרית של משבר החובות בה. ההלוואה הגדולה תעניק לאיטליה חלון של 18-12 חודשים לביצוע הרפורמות הכלכליות, אך תאלץ אותה לשלם ריבית של 4%-5% עבורה.
"נפילת איטליה תוביל לקצו של היורו", אמר ביום שישי ראש ממשלת איטליה מריו מונטי לשרי ממשלתו. במסיבת עיתונאים שנערכה בהלסינקי הדגיש אולי רהן הפיני, הנציב האירופי לענייני כלכלה ומטבע, את חומרת השעה בהטעימו כי "המחלה שהחלה ביוון התפשטה אל מדינות הליבה".
רהן ומונטי לא הצליחו הרגיע את ממשלת איטליה או את המשקיעים המבוהלים באג"ח שלה. רהן טען בשבוע שעבר כי "איטליה פוסעת בנתיב הנכון", אך בסוף השבוע כבר סתמו רוב המומחים והפרשנים את הגולל על סיכויי הישרדותה ושל המטבע האירופי.
"יום הדין של היורו" או "יורו-גדון" הם השמות הסנסציונים שהוענקו בכמה מעיתוני העולם להתמוטטות המטבע. בעיתונים הכלכליים המרכזיים נקטו לרוב לשון זהירה יותר והקפידו להוסיף סימן שאלה בסוף משפטים הנוגעים לגורל היורו, אבל אפילו האקונומיסט השקול קבע: "בלי שינוי מדיניות דרמטי של מנהיגי אירופה יתרסק המטבע בתוך שבועות".
יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד חוששת כי אירופה "תתנסה ב'עשור אבוד', בדומה לזה שיפן חוותה בשנות ה-90 עקב התנפצות בועת נדל"ן עצומה. כדי להתמודד עם השפל הכלכלי נקטו היפנים מדיניות קיצונית של הרחבה כלכלית. המדיניות לא הובילה להתאוששות אלא לעשור של הזדקנות, צמיחה אפסית, מחירים צונחים וחוב תופח - ממדינה מעוטת חובות למדינה בעלת החוב הגבוה במערב.
בעיית המפתח של אירופה דומה לזו של יפן. במעצמה הכלכלית של מזרח אסיה זרם כסף זול, כמעט ללא הגבלה, לכיסיהן של חברות ענק.
כשהבועה האופטימית פקעה, בשנת 2008, התברר כי מדובר בהמחאות ללא כיסוי וכי מדינות רבות לא יכולות לפרוע את החוב. באיחוד האירופי ביקשו למנוע את ההכרה ב"חובות האבודים" של המדינות שנהגו בחוסר אחריות, ולכן העניקו הלוואות וסיוע - מכיסן של גרמניה וצרפת בעיקר - לאירלנד פושטת הרגל, להונגריה, ליוון, שוב לאירלנד, לפורטוגל ופעם נוספת ליוון. במונחים כלכליים דמו הלוואות אלה לאשראי שבנקים נושים מעניקים לבעל חוב פושט רגל - להלכה, כדי לאפשר לו להמשיך לנהל את ענייניו כרגיל; בפועל, פשוט כדי להימנע מפשיטת רגל סופית ומהכרה בחוב האבוד (חוב מסופק) במאזניהם.
תעלול מסוג זה פועל רק עד שהספקים ושאר הנושים מבינים כי בעל החוב נמצא במצב המוגדר בלשון חשבונאית "סכנה לקיומו כעסק חי". זה מה שקורה באירופה: המשקיעים באג"ח של מדינות אירופה נמלטים לחופי מבטחים, והאשראי הבנקאי מתייבש. איטליה וספרד מצאו כי משקיעים מוכנים לקנות את האג"ח שלהן רק בשיעורי ריבית ההולמים מדינות פושטות רגל; הונגריה חוותה הורדה של האג"ח שלה לדרגה שוות ערך ל"מניית זבל" ; ויוון ופורטוגל נחשבות חדלות פירעון בפועל.
התסריטים הפופולרי ביותר ליום שאחרי - גם בין מנהיגי אירופה, שכן הוא אינו תובע שינויים מבניים של ממש - הוא הנפקת אג"ח אירופיות משותפות מטעם הבנק המרכזי. איגרות אלו, המכונות "יורו-בונד", ידמו בפועל למניות הסאב-פריים של בועת הנדל"ן: הן יקשרו באגודה אחת מדינות פושטות רגל עם מדינות אמינות, בתקווה שהמשקיעים יסכימו לקנות איגרות כאלו בהנחה שגרמניה וצרפת יפרעו אותן. המתנגדת העיקרית למהלך כזה היא גרמניה. ממשאלי דעת קהל עולה כי קרוב ל-80% מהציבור במדינה מתנגד להושעתן של המדינות פושטות הרגל על חשבון משלם המסים הגרמני.
יצירת סוג של איחוד בניהול הכספי של גוש היורו יהפוך את גרמניה לשליטה בפועל, גם אם לא בתואר, של אירופה. את המדיניות הכלכלית שהיא תכתיב - בשיתוף מסוים עם צרפת - ייאלצו שאר מדינות אירופה לאמץ. חולשתו העיקרית של פתרון זה טמונה בקושי של המדינות חדלות הפירעון להתמודד עם הציבור במדינותיהן ועם החוב שצברו.
הפתרון שכולם מבקשים לממש בסתר ליבם הוא "גירוש" המדינות הסוררות מגוש היורו. החלוקה תהיה למדינות צפוניות (במצב כלכלי שפיר) ודרומיות (חדלות פרעון) עם יורו צפוני ויורו דרומי, כך שמדינות הדרום יוכלו להשתקם בהדרגה. אפשרות אחרת עשויה להיות פירוק רשמי של גוש היורו, כך שחלק מהמדינות יוכרזו חדלות פירעון.
הפתרון הרביעי הוא, כמובן, קטסטרופה כללית. בהיעדר הסדר ברור תופקר כל מדינה לניהול ענייניה כראות עיניה. במקרה כזה נחזה בוודאות בפשיטת רגל ובמחיקת חובות של יוון, פורטוגל, הונגריה, איטליה, אירלנד וספרד שתוביל - כמעט בוודאות - לפשיטת רגל של רוב הבנקים בדרום אירופה ושל חלק חשוב מהמערכת הבנקאית בצפונה. אירופה תצטרך לרשום במאזניה כי מחציתה חדלת פירעון. "יום הדין של היורו" יהיה יום קשה וכואב לעולם כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם