די לייבוש פירות ארצנו
ט"ו בשבט הוא חגם של האילנות ומוכרי הפירות היבשים, אך מרבית הפירות הללו מקורם אינו בישראל. אולי במקום לייבש את המדינה, נעמיס על סלסלות החג פירות ישראלים אמיתיים?
ט"ו בשבט, שמוזכר לראשונה במשנה כראש השנה לאילנות, קיבל עם השנים ועם התארכות הגלות, תוכן של זיקה לארץ ולפירותיה. זיקה שהתעצמה לאחר קביעת סדר ט"ו בשבט על ידי חכמי צפת. מאוחר יותר קיבל החג את הגוון הציוני בדמות הנטיעות ובימינו, כשהאלמנט הסביבתי שולט בתודעה, זה הפך לחג אקולוגי.
אך מילא שבפולין הרחוקה, שהתברכה בתפוחי אדמה, סלק (כמובן גם בפולניות), וקצת פחות בתמרים ותאנים, היהודים אכלו פירות יבשים כדי להיזכר ולהזכיר את ארץ הקודש, אך מה לנו כאן היושבים בציון להמשיך במנהג גלותי זה כששפע פירות ארצנו הטריים, המזמינים והתזונתיים גודשים את השווקים?
"כל שקל שהולך לתורכיה הולך לטרור", כך מחו צעירים במיצג מחאה נגד קניית תאנים מיובשות מארצו של ארדוואן. ואולם גם בלי אזכורי המרמרה, זועק העיוות שבקניית דבלי איזמיר לכבוד חגו הישראלי
של האילן. וכל זה בלי להזכיר את המחיר הגבוה של הפירות היבשים ואת החומרים האחראים לייבוש ושימור הפירות, שספק אם בריאותם מתחרה בזו של פירות טריים.
החיבור בין הפירות לארץ איננו מקרי. "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרב לבוא", אומר הנביא יחזקאל בפסוק שבהקשרו מפרש רש"י על דברי התלמוד: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה - אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה". האומה המאותגרת חקלאית הפכה למובילה טכנולוגית עולמית בתחום ומציון יוצאים לא רק תורה אלא גם ידע חקלאי לרחבי העולם.
לכן במקום לייבש את הארץ ואת פירותיה, נעמיס בסלסלת ט"ו בשבט פירות ישראל טריים, מי שרוצה להיצמד לשבעת המינים ימצא תמרים לחים מהערבה וזיתים גליליים משובחים ותמיד אפשר ליהנות גם מפירות הדר – אלו שפעם, לפני שארצנו כוסתה בשלמת בטון ומלט, היו סמל ישראלי. אלו המחפשים להוקיר את החדשנות הישראלית מוזמנים לזרוק לסלסלה גם אחד ממיני זנים רבים שפותחו בארץ, עגבניית שרי למשל.
חג טרי ושמח. בתיאבון!
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם