להרשעה לחץ לייק: פייסבוק במקום משטרה
בזמן שבמערב הפרוע היו תולים מודעות "מבוקש", בחודשים האחרונים מוותרים יותר ויותר ישראלים על פנייה למשטרה ומפרסמים בפייסבוק תמונות של עבריינים לכאורה. מה המחיר של המציאות החדשה, שבה המצלמה הסלולרית היא גם התליינית?
אלא שגם אחרי שתגיעו לעצירה מלאה ותצאו מהרכב, עדיין יש מי שמפקח עליכם. העולם היום מצולם יותר מאי פעם. אל מצלמות האבטחה שמותקנות בפינות בניינים, והלוויינים שמשגיחים עלינו מהשמים, נוספו בשנים הארונות הטלפונים הסלולריים בעלי המצלמה, שהופכים נפוצים יותר ויותר, והיד של בעליהם קלה מאוד על ההדק. כולנו לוקחים איתנו מצלמות לכל מקום ומתעדים הכל, ואותו תיעוד עשוי להגיע, בעזרת האינטרנט ופייסבוק, לעיניהם של אלפי אם לא מאות אלפי בני אדם. אנחנו האח הגדול של עצמנו, ועינו של האח הגדול פקוחה בכל מקום.
בזמן שבמערב הפרוע היו תולים על קירות מודעות "מבוקש" עם תמונתו של פושע, בחודשים האחרונים הגרסה המודרנית של מודעות אלה הפכה לנפוצה יותר ויותר, בעיקר בפייסבוק: תמונותיהם של פושעים לכאורה, גנבים לכאורה ואנשים לא נחמדים לכאורה מופצות ברשת החברתית וזוכות למספר עצום של שיתופים.
הסטטוס "הנה התמונה של הגנב, ששדד ממני את מכוניתי ביום שבת ה-29.1.12" קיבל (נכון לרגע זה) 1,891 שיתופים. "גניבת אייפון מהמכללה למנהל בראשל"צ" - 3,157 שיתופים. אלבום המתעד זיהום שהושאר ביערות קק"ל בעקבות הצעת נישואין רומנטית שותף 2,049 פעמים, ו"אזהרה לנשים בתל אביב, והמלצה לטובת כולנו" - תמונתו של אדם שעל פי הטענה הטריד מינית ברחוב - שותפה לא פחות מ-5,291 פעמים.
מספר השיתופים, חשוב לציין, הוא מספר האנשים שפרסמו את התמונה מחדש, וכך חשפו אותה לעיני כל חברי הפייסבוק שלהם; מספר האנשים הכולל שנחשפו לכל תמונה גדול בהרבה, הרבה יותר. רק משתמשי פייסבוק שלא טרחו להיכנס לרשת החברתית בשבועות האחרונים לא נתקלו ב"אזהרה לנשים בתל אביב".
הסיבה לפופולריות של שיתופים כאלה ברורה: יותר מהחתול החמוד היומי או בדיחה אקטואלית שנונה, הם לא סתם "נחמדים", אלא "חשובים". לכל משתמש יש הרגשה שהוא עושה משהו טוב למען הקהילה, הארץ והעולם. וכן, גם לזעם ולתחושת הנקמה באנשים רעים יש פה חלק. אם ניתן באמצעים כאלה לתפוס גנב רכב או למנוע הטרדה מינית, מובן שמדובר בהשפעה מבורכת, אבל לתפוצת הצילומים האלה יש גם היבט מטריד: זהו משפט ציבורי בלי ראיות ובלי אפשרות הגנה, שעשוי להרוס את שמו של "המבוקש" - בין אם הוא אכן אשם או לא.
"אנשים יקרים, הבחור בתמונה גנב את רכבי ביום שבת ה-29.1.12, הרכב פולקסווגן קורדו בצבע לבן. אנא פקחו עיניכם וצרו עימי קשר במידה והנכם רואים משהו, ברק". את הטקסט, המלוות בתמונות שנלקחו מתוך מצלמת אבטחה ומספר טלפון, שיתף ברק מלמד מרמת גן אחרי שמכוניתו הנדירה נגנבה. התמונה שותפה אלפי פעמים ובזכותה סיפור המכונית הגנובה הנדירה פורסם גם באחד האתרים הישראלים הגדולים.
"מיד כשגיליתי שהרכב נגנב ניגשתי למשטרה להגיש תלונה", מספר מלמד. "לפי הבנתי הם סגרו את התיק מיד. יומיים לאחר מכן השגתי את התמונות ממצלמת האבטחה והבאתי להם אותן, והם פתחו את התיק מחדש. רק אחרי שהסיפור פורסם בפייסבוק ולאחר מכן ברשת, המשטרה יצרה איתי קשר כדי לומר שהם מתקשים לבחון את הוידאו ששלחתי להם".
האם הפרסום הביא לתפיסת החשוד?
"כמה ימים אחרי הפרסום קיבלתי טלפון ממישהו שהרכב שלו נגנב, והוא הצליח לאתר את הגנב, פוצץ אותו במכות והביא אותו למשטרה. הוא ראה את תמונת הגנב בפייסבוק ואמר שמאה אחוז שזה אותו אדם. ניגשתי לתחנת המשטרה, הם לקחו את העדות שלי, הכניסו אותה לתיק, וזהו. הגנב נעצר, ולפי מה ששמעתי מאוחר יותר שוחרר".
אז הפרסום למעשה לא הביא לך תועלת.
"בוודאי שזה הועיל לי, אני שמח לדעת שתפסו את הגנב ושהוא חטף מכות. את הרכב שלי אני כנראה כבר לא אראה, אבל כשהמשטרה תסגור את התיק אוכל גם לתבוע את הגנב אזרחית. במקרה הזה פייסבוק היה יעיל יותר מהמשטרה".
קיבלת עוד תגובות מעניינות כתוצאה מהפרסום בפייסבוק?
"תגובות רבות. חבר'ה בעלי קורדו התקשרו אלי רק כדי להביע השתתפות בצער. הרבה אנשים פירגנו על המבצע הנועז בפייסבוק. היו כל מיני טיפוסים שונים ומשונים שהתקשרו לבשר שהרכב שלי אצלם ולדרוש כסף. ילד אחד ניסה לעשות חיקוי של מבטא ערבי ובישר לי שהאוטו שלי אצלו. הערתי לו על כך שהוא מתקשר ממספר לא חסום".
בלי קשר למשפט השדה הבעייתי ולסגירת החשבון עם עבריינים לכאורה באמצעות מכות, ההצלחה של מבצעים כאלה, בסגנון "בשידור חוקר", לא מובטחת. משתמש בשם אופק כהן, למשל, השיב לעצמו את האייפון שנגנב לאחר שפרסם בפייסבוק תמונות של הגנב. הוא זוהה בחנות ירקות ביבנה, ובעזרת המשטרה הוא נתפס כשהמכשיר עדיין אצלו. במקרים רבים אחרים תיעודים של גניבת מכשירי אייפון ואופניים לא הביאו לשום תוצאות, גם אם פניהם של הגנבים נראים בבירור בסרטונים.
לא תמיד מדובר בגנבים. אחת הפרשיות שזכו לתהודה הרבה ביותר בפייסבוק הישראלי בשבועות האחרונים הייתה אלבום התמונות מיער הנשיא בשפלה שפרסם יבגני ויינשטוק. ויינשטוק כתב: "זהו סיפור של ישראלי מכוער. הוא רומנטי, אבל מכוער. אתמול או שלשום הוא קנה קצת זבל בצורה של בלונים, כוסות פלסטיק ובקבוקי
התמונה הופצה בפייסבוק במהירות אדירה, ואור ובן זוגה הרומנטי אך המזהם ספגו קיתונות של בוז וזעם. הלהט הקדוש שבו הופצה התמונה בלוויית דברי גנאי וזעם מעלה את השאלה איזה ישראלי באמת מכוער יותר - זה שלכלך, או אלה שכל כך שמחים להעלות אותו על המוקד.
בני הזוג עצמם, שגם אליהם הגיעה השמועה על הפרסום הלא מחמיא שלה זכתה הצעת הנישואין שלהם, טענו שהם התכוונו לנקות את המקום בבוקר שלמחרת (דבר שלא קרה). ויינשטוק עצמו הודה שהתגובה לפשע איבדה פרופורציה. "המעשה היה חמור. נקודה. הם טינפו פינת חמד מהיפות שיש במדינה הזו. מה שכן, זה הפך לסקילה פומבית ומרדף. לא כל כך נורא, כולה פייסבוק ואחרי סוף שבוע אחד כולם ישכחו, אבל לדאבוני חצינו גבולות. ואני בהחלט אחראי לזה. איך לתקן את זה? לא יודע. מה אעשה בפעם הבאה שאתקל בתופעה דומה? גם לא יודע".
מקרים כגון זה, בין אם הם מוצדקים או לא, הופכים את הציבור לשופט ותליין. בעוד אמצעי התקשורת הממוסדים נזהרים שלא לפרסם את זהותם או את פניהם של חשודים בטרם התבררה אשמתם, באינטרנט הפנים והשמות חשופים, ונראה שקל מאוד להרוס את שמו הטוב של אדם, בין אם הוא אשם או לאו. נשאלת השאלה: האם פרסום תמונות מכפישות הוא בכלל חוקי?
עו"ד יהונתן קלינגר, מומחה לדיני רשת, מסביר: "היבט ראשון הוא שאלת הפרטיות. פרסום תמונות כאלה בהכרח פוגע בפרטיות של המצולם, אבל לצלם יש הגנה. קיים סעיף בחוק הגנת הפרטיות שנקרא הגנת תום הלב, שמאפשר לך במקרה של הגנה על אינטרס אישי כשר לפגוע בפרטיות של אחר, כל עוד הפגיעה לא נעשית במידה שהיא גדולה מהדרוש. אם זה נועד לאתר אדם שביצע פשע זה דבר אחד; אם זה נועד להשפיל אותו סתם ככה זה משהו אחר".
ואם האדם בצילום טוען שהוא חף מפשע?
"זה כבר נכנס לתחום איסור לשון הרע. עקרונית, האדם המצולם יכול לטעון שהוא הקורבן, ואז הוא זכאי לעד 50 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, או אפילו מאה אלף אם הוכחה כוונה לפגוע. אבל ביהמ"ש לא ממהר לתת פיצוי לאנשים שביצעו פשעים; אותו גנב מכוניות, או זוג שזיהם את הסביבה, היו נראים רע מאוד אם היו מנסים לתבוע את האנשים שהפיצו את התמונות שלהם".
האם בכלל מותר, מבחינת החוק, לצלם עובר אורח ברחוב?
"צריך להבדיל בין שני מצבים. ברשות היחיד - למשל, בבית פרטי - אקט הצילום עצמו אסור בלי רשות המצולם. ברשות הרבים, כלומר כשאתה הולך ברחוב, הצילום עצמו תמיד מותר; אף אחד לא יכול לאסור את הצילום. פרסום הצילום מותר רק אם הוא אינו מביך משפיל או מבזה".
מניסיונך, האם העובדה שאנשים עשויים להיות מצולמים כל הזמן גורם לאנשים להתנהג יפה יותר בציבור?
"זה תלוי. חלק רק מתעצבנים ומאיימים, אבל יש כאלה שמהרגע שהם יודעים שמצלמים אותם מתחילים להתנהג כמו בני אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם