התבזות המיניסטרים: משרד הביטחון יקבל מה שהוא מבקש
משרד הביטחון יקבל את הכסף שהוא דורש, באישור מראש או בדיעבד, בסעיפים שנבין אותם או שלא. כי ככה זה תמיד
ואז , בימים האחרונים של שנת 2002, קרא לו ראש הממשלה אריאל שרון. בפגישה בארבע עיניים, ללא תיעוד, אמר שרון לבוגי שהוא מאשר לצה"ל להוציא ברבעון הראשון של 2003 סכום השווה לתקציב של השנה שעברה, בלי קיצוץ כלל. הדברים התגלו בדיעבד, הרבה אחרי שהכסף הוצא.
אם קצרה רוחכם לדעת איך ייגמר המאבק הנוכחי על תקציב הביטחון, אחרי שהרמטכ"ל יגמור את סיבוב הראיונות שלו וקציני הצבא יגמרו לתדרך שכלו כל הקצין ושר האוצר יגמור לזעוק שבדמוקרטיה זה לא ככה, לכו אל תקדים 2003: מה שהיה הוא שיהיה. נדע על זה או לא נדע, זה יהיה באישור מראש או בדיעבד או בפתק מראש הממשלה, בסעיפים שנבין אותם או שלא. מערכת הביטחון תקבל את הכסף שלה. איך אני יודע? כי ככה זה תמיד.
אף אחד לא עושה פה הצגות. קציני צה"ל מודאגים באמת, בעיקר מכך שהם נדרשים לקצץ מעכשיו לעכשיו. צה"ל הוא מכונה גדולה, הוא קשור בפרויקטים ארוכי טווח, היכולת שלו לחסוך מהיום למחר היא קטנה יחסית. שינויים מבניים משמעותיים, גם כאלה שיחסכו בסופו של דבר כסף, דווקא עלולים לעלות כסף בטווח הקצר, למשל ביטול מסגרות ופיטורי אנשים.
אבל מכאן ועד למסכת האיומים של אנשי הצבא יש מרחק רב. היא מתאפשרת משום שממשלת ישראל לא מקיימת את אחריותה המינימלית, כפי שזה מתבטא בדוח של ועדת ברודט. "בעת הדיונים על תקציב הביטחון", כתבה הוועדה,
שכולם נשבעים בשמה אבל לוקחים ממנה רק את מה שנוח להם, "חייב הדרג המדיני לדעת שידו של התקציב קצרה מלתת מענה מלא לאיומים, ועל כן הוא נקרא להחליט החלטות מפורשות לא רק על ה' יש' אלא גם על ה' אין'".
במערכת הביטחון אומרים שזו בדיוק הבעיה: הם מקבלים כסף, אבל נדרשים לתת מענה לדברים שלא היו בבסיס התקציב קודם - למשל גדר בגבול מצרים - בלי לקבל תוספת תקציב מיוחדת. באוצר אומרים שהצבא מבקש תוספת בכל פעם שהוא עושה משהו, אבל בבסיס עומד סירובו של הדרג המדיני לממש אחריות: לומר מה ישראל כבר לא צריכה או נמצא בעדיפות נמוכה, במסגרת צורכיה הביטחוניים האמיתיים. את זה שום ראש ממשלה לא עשה בישראל מאז דוד בן-גוריון.
ולכן הצבא יקבל. אף אחד לא רוצה לעמוד מול מבקר המדינה העתידי ולחטוף על הראש "אחריות מיוחדת" בגלל צורך ביטחוני שלא קיבל מימון הולם. אף אחד גם לא מוכן להכיר בכך שמיום ליום הקשר בין צה"ל לבין הגנה על אזרחי ישראל הולך ומתרופף: אם העורף הוא שעומד בסכנה, אזי "כיפת ברזל" קודמת גם לאימוני אוגדה מסתערת, ובוודאי להצטיידות בנגמ"שים כבדים. ואם זה כך, תחליט הממשלה - ובמקביל ייענש בחומרה כל קצין שמנופף בביטול הזמנות ל"כיפת ברזל" אם לא יהיה מספיק כסף.
להלן תחזית: בתחילת שנת 2013 נשמע נתון מפתיע על ההוצאה האמיתית לביטחון, שהיתה גדולה בכמה מיליארדים מהמספרים המופיעים בתקציב המדינה. איך אני יודע? בכל שנה זה ככה. רק לאחרונה אושרה תוספת של יותר ממיליארד וחצי שקל, והמדינה עוד לא גמרה לתת לצבא את התוספת (כמעט 2.5 מיליארד) עבור "עופרת יצוקה", מבצע תת-אוגדתי. ככה זה היה, ככה זה יהיה עד שהממשלה תחליט למשול, וכל השאר צעקות בתקשורת והתבזות רבתי של מיניסטרים ולובשי מדים.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם