על הקטסטרופה ביוון
כבר לפני שנה וחצי ניתן היה להריח את המשבר ברחובות אתונה, גם מבלי לפתוח את מדורי הכלכלה בעיתונות העולמית
והשוק לא לבד. רחוב צימיסקי ההדור, מעוז ההלבשה וההנעלה, כבר דליל בבתי עסק חיים ונושמים. ספירה אקראית של מספר חנויות הנעליים ברחוב העלתה כי נותרו רק 8 חנויות פעילות; לפני כמה שנים היו ברחוב לפחות 80. באמת , העסקים בסלוניקי לא משהו, והדבר צף ועולה בחנות הדיסקים הוותיקה ברחוב מיטרופולאוס, זו המתמחה במוזיקת רבטיקו, שבקופתה הושארו בעבר סכומים לא נמוכים שהושקעו ברכישת מוזיקה. כעת החנות היא בבחינת מקום מת. שומם. מחוסל.
קפיצה למדרכה שממול, אל המגה-סטור, שבה ניתן למצוא דיסקים של כל סוגי המוזיקה, מעלה אף היא ממצא מוזר. אמנם החנות פתוחה, אבל מדפיה מרוקנים, כאילו היא ממשיכת את דרכן של חנויות הכלבו במוסקבה של העידן הסובייטי, שהתהדרו בעיקר בריקנותן. לשאלה "מה קרה" משיבה הקופאית הבטלה ממעש שאין יותר דיסקים חדשים והחנות מוכרת רק את הסטוק הישן - ובהנחות גדולות.
כבר לפני שנה וחצי ניתן היה להריח את המשבר ברחובות אתונה, גם מבלי לפתוח את מדורי הכלכלה בעיתונות העולמית. די היה בקפיצה למסעדה של טנסיס. זו מסעדה עממית עמוסה בלקוחות, המשתרעת על בלוק שלם בכיכר מונוסטרקי. מבט אחד על המקום גילה את הברוך הגדול. ביום שישי ב-19:00 נצפו במרכז ההסעדה הנרחב הזה 8 סועדים. לא יותר.
אבל האסון הגדול, מנקודת מבט תיירותית כמובן, הוא מועדוני המוזיקה שכיווצו את פעילותם עד למינימום ואף פחות מזה. במקום 6 לילות של פעילות שוצפת ורותחת צומצמו ההופעות של ענקי הזמר מהליגה
של יורגוס דלארס, חאריס אלקסיו ואלפטריה ארבניטקי לשישי ושבת בלבד. פשוט נגמר הקהל.
ברובע הפלאקה הנושן נחנך לפני שנה ומשהו מועדון חדש המסוגל להכיל כ-400 חוגגים, אוכלים ושותים וצוהלים. כבר אז, בנובמבר 2010, בשבוע הפתיחה של המקום, ניתן היה לחוש בנוכחותה של הקטסטרופה. מריו, אחרונת זמרות הרבטיקו מדור הנפילים, התכבדה לפתוח את המועדון. מריו, לא פחות. באותו הערב התקבצו במקום 23 מאזינים, כולל שני זוגות מישראל. וזו מלכת הז' אנר. למחרת, במועדון סמוך, בהופעה של באביס צרטוס, לשעבר שותפה המוזיקלי של מריו, נכחו 16 איש, כולל הרביעייה מישראל.
הדבר ניכר בכל אגפי תעשיית התיירות. המחירים בבתי המלון צנחו עד למינימום - אטרקטיבי עבור התייר - וכך גם מחיר האספרסו. עד לפני שנתיים דרשו בבתי הקפה בסלוניקי מחיר מופקע של לא פחות מ-6 יורו לספל. לפני 3 חודשים, באותו בית קפה בדיוק, תומחר ספל האספרסו ב-2.1 יורו.
גאוותה של העיר סלוניקי היא בשל קו החוף המקסים שלה והשרשרת האינסופית של בתי הקפה - לפחות 150 מקומות מרבץ - הגודשים את הטיילת. בנובמבר האחרון, בצעדת לילה לאורכה של כל הטיילת הנעימה הזאת, ניכר היה שחזית בתי הקפה מחציפה פנים כלפי המשבר ומשיבה לו מלחמה שערה. מרביתם היו פתוחים, וזה בוודאי סימן מעודד. פחות מעודדת היתה העובדה שכולם, אבל ממש כולם, היו ריקים מלקוחות.
ואומרים שבאתונה המצב כעת גרוע הרבה יותר. המשטרה פרסמה הודעת אזהרה לכל מי שמעלה בדעתו לשוטט בלילה באזור כיכר אומוניה, שהיא הגדולה בכיכרות הכרך. טיול לילי שכזה, לדעת שלטונות השיטור העירוני, יסתיים קרוב לוודאי במעשה שוד.
ביום שישי האחרון, בתוכנית הרדיו השבועית שלו, מסר ירון אנוש, שבילה את השבוע הקודם בעיר הבירה היוונית, כי "המועדונים נטושים" וכי "נגני הטברנות מנגנים לעצמם בלבד". הוא מדווח מהאולפן, ואני בבית אוחז בכרטיסי הטיסה לסיור החצי שנתי הקבוע באתונה ובסלוניקי, סיבוב שגרתי שנועד לשבוע הבא. לטוס או לא לטוס? עד יום שני יש זמן להודיע למשרד הנסיעות מה היא ההחלטה הסופית.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם