"אני בטוח שלקטרפילר יש מה שצריך כדי לנצח פה"
ריצ'רד קופר, סגן נשיא החברה, ביקר בישראל במסגרת ההכנות למכרז המנהרות שייחפרו מתחת לרחובות תל אביב: "מבחינתי זה קרב. אנחנו רוצים להיכנס לשוק הישראלי, וזו בדיוק העבודה בשבילנו"
- חברות מסין ומארה"ב מתמודדות על כריית מנהרות הרכבת הקלה בת"א
מלווה בארבעה מבכירי החטיבה שלו נפגש קופר במהלך ביקורו עם יו"ר נת"ע מיכאל רצון, עם הנספח הכלכלי בשגרירות ארה"ב ועם נציגי כל חברות התשתיות הגדולות בישראל. כל זאת על מנת לנצח במה שהוא מכנה "אחד הקרבות האחרונים" בקריירה בת 40 שנה: השתלבות במכרז המנהרות החדש של הפרויקט, שיוצא לדרך בימים אלה.
המשימה, שנשמעת צנועה למדי עבור חברה שמחזור ההכנסות שלה עמד בשנת 2011 על כ-60 מיליארד דולר, כוללת כרייה של צמד מנהרות שאורכן כ-30 ק"מ מתחת לערים הצפופות של גוש דן בשנים הקרובות.
אם תקבל לידיה את העבודות תזכה קטרפילר להזמנתן של 8-4 מכונות כרייה, שהיקף כל אחת מהן 25-10 מיליון יורו. "מבחינתי זה קרב, ואני בטוח שיש לקטרפילר מה שצריך כדי לנצח פה", אומר קופר בראיון מיוחד למעריב עסקים, "אנחנו רוצים להיכנס לשוק הישראלי, ואני מאמין שהפרויקט הזה יסלול את הדרך לפרויקטים נוספים בתחום המנהור בישראל".
שוק מכונות הכרייה העולמי נחשב לצפוף ולתחרותי: מעט שחקנים, תחרות אגרסיבית וקרב ענקים על כל מכרז גדול. בדרך כלל ניתן למצוא בזירה את שני השחקנים המרכזיים בתחום - חברת הרקנכט הגרמנית, שנחשבת לחברת מכונות הכרייה המובילה בעולם, וחטיבת המנהור של קטרפילר, שרכש התאגיד האמריקאי ב-2008. " בכל מקום שאנחנו הולכים אנחנו פוגשים את הרקנכט", אומר קופר, "ואני מעריך שניפגש גם במכרז הזה. מדובר בחבר'ה קשוחים, אבל אני מתכוון לנצח".
כריית המנהרות מתחת לרחובות תל אביב נחשבת למשימה רגישה. בניגוד לכרייה בצלע ההר של פרויקט הרכבת לירושלים (שזכתה בו הרקנכט), האזור בפרויקט הרכבת הקלה מיושב, מתגוררים בו יותר ממיליון תושבים ותת-הקרקע שלו רכה וקרובה מאוד למפלס מי התהום. "על המכרז של הפרויקט בירושלים לא התמודדנו כי עדיין לא ביססנו את פעילותנו בתחום בתקופה זו, אבל הפרויקט הזה - קרקע רכה - הוא המומחיות שלנו", אומר קופר, "אמנם עוד לא ראינו סקרים גאולוגיים, אבל אנחנו יודעים פחות או יותר איזו קרקע יש מתחת לתל-אביב. זו בדיוק העבודה בשבילנו".
קטרפילר,
מכונות הכרייה שיידרשו לפרויקט נקראות Tunnel Boring Machine) TBM), וייחודן הוא היכולת שלהן לבצע בו זמנית גם כרייה וגם בנייה - לחפור לבטן האדמה ובמקביל לבנות את שלד המנהרה. בעבר שימשו המכונות לכרייה של תעלת למאנש בין בריטניה לבין צרפת. "קצב העבודה של כל מכונת כרייה הוא 4-3 ק"מ בשנה, וכל חברה בדרך כלל מתמחה בסוג של קרקע. יש חברות שמתמחות בקרקע סלעית קשה, ויש אותנו, שמתמחים בקרקע רכה", מסביר קופר. והרקנכט? "הם יודעים לעבוד בשני סוגי הקרקע", הוא משיב.
בין חברות התשתיות הישראליות שמביעות התעניינות במכרז ניתן לציין את מנרב, שיכון ובינוי, אלקטרה, שפיר ודניה סיבוס. גם כמה חברות סיניות צפויות לגשת למכרז, וביניהן China Railway Tunnel Group) CRTG).
קופר, יליד מיניאפוליס, החל את דרכו בהיותו בן 22 כפועל במפעל ייצור קטן בחוף המערבי וטיפס עד שהגיע לדרגת מנהל מכירות. לאחר מכן מונה למנהל מפעל במיניאפוליס, שפעל כקבלן עבור קטרפילר. כשהיה בן 38 איתרע מזלו וענקית הציוד הכבד החליטה לרכוש את המפעל: "מצאתי את עצמי כמנכ"ל חטיבת המכבשים של קטרפילר. לחטיבה הזאת צורפו בהמשך פעילויות נוספות וב-1993 היא הפכה לחטיבה לסלילת הכבישים, שגם בראשה עמדתי".
ב-2000 מונה קופר למנהל מפעל המשאיות המפרקיות של החברה, ו-5 שנים לאחר מכן נשלח לאנגליה כדי לעמוד בראש מפעל המחפרונים של קטרפילר באירופה. עמיתיו מספרים שבכל התחנות שעבר בהן נתפס כאסטרטג - "בקטרפילר קוראים לי' המתקן' (The Fixer)", הוא מספר בחיוך כשנשאל על כך - אך יותר מכל תהיה זכורה לו התקופה באנגליה, שבה הצליח לשנות מהיסוד את אופן הייצור של מחפרונים בחברה.
"זה היה מפעל ענק, מפעל רציני מאוד, אבל היתה לנו מתחרה קשה - שהיתה מספר אחת", הוא נזכר, "החלטתי לקחת מחפר שלנו ומחפר של המתחרה - ולפרק אותם לגורמים. גיליתי שבמכונות של המתחרים כמות החלקים קטנה ב-30%. כלומר, פס הייצור שלנו עולה לנו הרבה יותר כסף".
קופר שינה את פס הייצור, הקטין משמעותית את העלויות והגדיל את מחזור המכירות של המפעל, עד שלבסוף החליטה קטרפילר למקד את רוב הייצור העולמי שלה בתחום במפעל באנגליה. "אני אוהב לאתר מי מספר אחת בשוק ולנצח אותו", הוא מחייך. בהמשך ניהל את אזור אפריקה והמזרח התיכון בחברה, וב-2009 שב לארה"ב והפך למנהל חטיבת המנהור בה. בעוד 3 שנים הוא צפוי לפרוש, "ואולי אפילו מוקדם יותר", כדבריו . "מבחינתי זו המשימה האחרונה - לבסס את עסקי הכרייה בחברה. עסקי המנהרות הם התחנה האחרונה עבורי".
קטרפילר נוסדה בקליפורניה ב-1925 וזכתה לפרסום רב בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשסייעה לחטיבות ההנדסה של הצי האמריקאי בסלילת מסלולי נחיתה. בשנות ה-50 פתחה החברה את מפעל הייצור הראשון שלה מחוץ לגבולות ארה"ב, וכיום היא מעסיקה יותר מ-94 אלף איש ברחבי העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם