צריך להשקיע כדי לא לשקוע
המשקיעים מצביעים על רגולציית היתר כסיבה המרכזית לצניחת הפעילות בבורסה. צוותי עבודה ברשות ני"ע בוחנים דרכים להחייאת השוק הגווע ולהשבת אמון המגזר העסקי
שוויד צדק. עסקיו ממשיכים לשגשג. הבורסה אצלנו ממשיכה לשקוע והכלכלה הישראלית עלולה ללכת בדרכה. על הקשר בין ייבוש הבורסה לבין מצב ההשקעות בישראל למדתי השבוע מאחד ממנהלי ההשקעות המצליחים במקומותינו. “מזמן לא חשתי מחוזר כל כך. הow-ֳ Deal שלי )פוטנציאל העיסקאות העומדות על הפרק( מעולם לא היה גבוה כל כך. זה שוק של מוכרים. תשאל את עידן עופר, צדיק בינו, שרי אריסון, אליעזר פישמן או עפרה שטראוס אם הם מוכנים לעשות כאן עסקים. הם יצחקו לך בפנים,“ סיפר המשקיע.
אם כך, זה לא הזמן לקנות?
"יש לי סבלנות ופריבילגיה לבחור את העיסקאות בפינצטה. אני מחפש את החברה בעלת פוטנציאל ההשבחה הרב ביותר. קשה למכור היום חברות דרך הבורסה המיובשת, ואין לי הרבה מתחרים. הבנקים ממילא אינם מעניקים אשראי כמעט".
מחזורי המסחר בבורסה צונחים ואיתם גם שערי המניות, חברות אינן מסוגלות לגייס הון באקוויטי, ואפשרות הנפקת איגרות חוב מוגבלת. התוצאות ניכרות בירידה בהיקפי הגבייה של מסי הבורסה: בפברואר 2012 הסתכמה הגבייה ב122- מיליון שקל בהשוואה ל277- מיליון שקל בפברואר .2011 צניחה של 56% בגבייה מעידה יותר מכל על חומרת הבעיה.
מרוב שעמום הסוחרים והברוקרים נוטשים את זירת המסחר לטובת זירת ימי העיון. השבוע התקיימו 6 כאלה בנושאי שוק ההון, הפיננסים והאנרגיה. חלקם עסקו בלעיסת הוראות הרגולציה ובהשפעתן על שוק ההון ואחרים דנו במצב הבורסה. בוועידת תל-אביב להשקעה מוסדית של DC פייננס פגשתי מכר ותיק, דירקטור בגופים מוסדיים. "מילא אני כאן, אבל מה אתה עושה כאן"? תמהתי. "הבורסה הפסיקה לעניין אותי. כולם מדברים על השקעות אבל לא משקיעים", הוא השיב. שום ועידה לא עסקה עד כה בנושא המאתגר ביותר: איך מחזירים את אמון המשקיעים במערכת הפיננסית ובשוק ההון.
הבורסה היא הברומטר למצב המשק. בניגוד לדברי השופטת ורדה אלשיך, הבורסה אינה רק קזינו, היא גם זירה לגיוס הכסף להשקעות ולצמיחה. בפורום על שם אלי הורביץ בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב הסביר השבוע יו“ר בנק הפועלים יאיר סרוסי: “ללא בורסה וללא שוק הון מפותח טבע ומכתשים-אגן לא היו מסוגלות להגיע למעמדן הגלובלי. צריך להמשיך לעודד את המשקיעים המוסדיים ואת שוק ההון,“ הפציר סרוסי.
זה לא מקרי שהיעד העיקרי של האוצר לשנת 2012 הוא המשך הצמיחה וההשקעות. החוכמה הגדולה היא להשקיע מבלי לשקוע. בנק ישראל הצטרף השבוע לניסיון האנליסטים לפענח את סודות הבורסה השוקעת. בשלב זה מסתפקים אנשי הבנק המרכזי באנליזות (בדומה לדוח על שחיקת מעמד הביניים) ולא בפתרונות. חכמי הבנק הסבירו את דעיכת הבורסה בהעלאת המס על רווחי ההון מ20%- ל-25%; במחאה החברתית ובהסדרי החוב. מה הקשר בין הסדרי חוב של 4-3 אילי הון לבין בריחת המשקיעים? גם נימוק המיסוי תמוה: הבורסה עלתה בעבר כשהוחלט למסות את השוק.
בבנק ישראל התעלמו מהעצירה של הפחתת מס החברות בעידודו של הנגיד ומהעלאתו ל-25%. גם הפגיעה של רגולציית היתר, שהבריחה את המשקיעים, לא זכתה להתייחסותם. יו“ר מגדל אהרון פוגל גילה השבוע שראש הממשלה בנימין נתניהו מסתייג מעריצות הרגולציה ומחלק מהמלצות ועדת התחרותיות. מה הקשר בין שלטון הרגולציה
ועדת התחרותיות שיגרה את הרגולטורים לסבב הנחיות נוסף: הממונה על שוק ההון באוצר חתך את דמי הניהול הנגבים בגין חיסכון; המוסדיים יחויבו בנוהל לווה בודד גם לגבי ההשקעות בבנקים; ותעודות הסל המחוללות חלק ניכר מנפח המסחר חטפו מהלומה לאחר שעל המוסדיים נאסר לגבות דמי ניהול.
רשות ני“ע מצדה יישמה את חוק האכיפה המנהלית, ובקרוב היא תקדם בשיתוף משרד המשפטים את התוכנית לקיפול הפירמידות. משרד המשפטים החל ביישום מסקנות ועדת נאמן בנוגע לשכר הבכירים. בקרוב יאושר חוק שיאלץ בעלי הון להפריד בין אחזקותיהם הריאליות לבין אלה הפיננסיות, והמפקח על הבנקים יפרסם את מסקנות הוועדה להגברת התחרותיות בנוגע למערכת הבנקאית.
אם לא די בכל אלה, המשקיעים הזרים מתקפלים בגלל שינוי סיווג ההשקעה של מדינת ישראל ממתפתחת למפותחת. גם המצב הביטחוני והמשבר העולמי לא עושים להם טוב. בחסות המחאה החברתית הושתו צעדי רגולציה נוספים שפגעו ברווחיות המגזר העסקי: בענף התקשורת והסלולר(הפחתת דמי הקישוריות), במגזר האנרגיה (הפחתת מרווחי השיווק של חברות הדלק) במגזר הביטוח ובתי ההשקעות (הפחתת דמי הניהול) ובמערכת הבנקאית.
אמנם חיסכון של עשרות שקלים בחודש מאוורר את כיסו של הצרכן הישראלי, אבל למטבע צד נוסף מואר פחות: שחיקת רווחיות החברות פוגעת בתיק הנכסים של קרנות הפנסיה והגמל ובחוסכים. פגיעה זו מהותית הרבה יותר מכל השפעה אחרת של הסדרי החוב ושל התספורות על הפנסיה.
רשות ני“ע ערה למצב וקשובה לטענות, ויו“ר הרשות פרופ‘ שמואל האוזר עושה את מרב הניסיונות להחיות את שוק ההון. צוותים פנימיים של הרשות בחנו באחרונה את הסיבות לירידה בפעילות בבורסה ואת הצעדים שיש לנקוט לשיפור מצב בתי ההשקעות הפרטיים. בתחום הרגולציה נשקלות הקלות בדרישות הדיווח הכספי והבחנה בין חברות גדולות לבין חברות קטנות. במישור המעשי החליט האוזר להפחית את עמלות ההפצה שהבנקים גובים בקרנות הנאמנות הנמצאות בתחום אחריותו. ראשי איגוד הברוקרים מודים שברשות ני“ע מנשבת רוח חדשה ומרעננת ומקווים שהמגמה תימשך.
גם הנהלת הבורסה לני“ע מתרוצצת, והמנכ“לית אסתר לבנון מתייחסת לעניין כאל מצב חירום. דיונים בנושא החלו עם הנהלת משרד האוצר ועם רשות ני“ע. "אנחנו נלחמים בכל החזיתות ונפגשים עם כל הגופים כדי לשמוע רעיונות חדשים. אנו גם מגלגלים רעיון לשיתוף פעולה עם שני גופים זרים גדולים )בורסה זרה וגוף ענק שעוסק במסחר( שיכולים להגדיל את היקפי הפעילות,“ סיפרה לי השבוע.
אך עם כל הכבוד לרשות ני“ע ולבורסה, הן רק טיפה בים. זרימת הכספים מישראל לחו“ל נמשכת במלוא עוזה. שינוי אמיתי של המצב ייעשה רק באמצעות המערכת השלטונית - ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל.
אצל שר האוצר האסימון כבר נפל. בימים הקרובים יקיים יובל שטייניץ ישיבת עבודה עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, וגם נתניהו קרוב להפנמת המצב. מנגד, בעוד אנשיו עסוקים באנליזות, הנגיד פרופ‘ סטנלי פישר ממשיך להתבצר בטריטוריית הבנק המרכזי ולהתמקד בתפקיד שר החוץ הפיננסי של ישראל.
הילה אלוני, יועצת התקשורת של הפורום לקידום השירות הלאומי, התקשרה אליי השבוע והציעה להיפגש לכוס קפה. לפגישה זומנו גם מנהלת הפורום קרני ברק ורכז המדיה איל בר סלע. שלושתם צעירים בסוף שנות ה-20 לחייהם ששירתו בצה“ל ורוצים שגם צעירים אחרים ייהנו מהחוויה הזאת. היוזמה לפגישה יצאה לדרך כשהתברר שהמשך קיומו של חוק טל עומד בסימן שאלה. השירות האזרחי-לאומי עשוי להוות תחליף ריאלי לגיוס חרדים לצה“ל.
בכל שנה מקצים משרדי הממשלה מספר קבוע של תקנים לשירות הלאומי. בשנה האחרונה הוא היה ,14,235 אולם חלק הארי של התקנים (84%) מוקצה לבנות המסורתיות שהשירות הלאומי הוא תחליף עבורם. מספר התקנים לאוכלוסיות המוחלשות, שצה“ל מסרב לגייס, הוא אפסי. 350 מתוכם מיועדים לצעירים עם מוגבלויות, 250 לצעירים בסיכון, 120 לעולות מאתיופיה ו1,550- לערבים, שאינם חייבים בגיוס על-פי חוק.
הפורום מאגד 6 עמותות המסייעות לצעירים המוחלשים. מרבית המימון ניתן באמצעות קרן גנדיר, שאת הקמתה יזמה אשת העסקים יהודית רקנאטי. משרדי הממשלה אינם נלהבים להקצות תקנים, שכל אחד מהם כרוך בהוצאה של 30 אלף שקל. צעיר שסיים שירות לאומי זכאי להטבות שמשוחררי צה“ל זכאים להן. אך מחקר שערכה חברת עדליא מוכיח שבמונחי עלותתועלת השירות הלאומי הוא ההשקעה הטובה ביותר: פוטנציאל הרווח של המדינה על השקעה של 43 אלף שקל (כולל מימון נלווה) בכל מתנדב לשירות הלאומי הוא 500-200 אלף שקל. מקומות עבודה המשוועים למתנדבים לא חסרים. אלה כוללים בתי חולים, בתי ספר וגופי ביטחון )מכבי אש ומשטרה .) אז מדוע מדינת חלם לא מוכנה להקצות תקנים לקליטת צעירים שיועילו לחברה ויחסכו לה כסף בעתיד?
ראשי הפורום מסבירים: “במשרדי הממשלה נאמר שהתקנים עולים כסף, אבל המדינה חייבת להציע אלטרנטיבה לצעירים שרוצים לתרום וצה“ל מסרב לגייס. השירות הלאומי הוא השקעה מצוינת גם עבור המדינה, ולמרות כל המאמצים הוחלט להוסיף 300 תקנים בלבד. זאת טיפה בים".
נוכח חשיבות הנושא הוחלט בעבר (בוועדת עברי) להקים מנהלת שירות לאומי-אזרחי. גם כאן הפוליטיקה שיחקה תפקיד מכריע. בתחילת הדרך היתה האחריות במשרד רה“מ, לאחר מכן היא הועברה למשרד העבודה והרווחה, ובהסכם הקואליציוני האחרון הוחלט, משיקולים פוליטיים, להעביר את הטיפול למשרד המדע שבאחריות השר דניאל הרשקוביץ. בתגובה התפטר ד“ר ראובן גל, שעמד בראש המנהלת, והניהול הועבר לשר שלום ג‘רבי. הנה לכם דוגמה נוספת כיצד מיליוני שקלים בודדים שמחוללים נסים. כמה חבל שלשירות הלאומי אין לוביסטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם