ילדים זה נזק?
על רשלנות רפואית צריך לשלם את מלוא המחיר ולא "פיצוי על הדרך", כזה ששולם לאישה שעברה עיקור וילדה תינוק בריא
אמנם בפסק הדין אושר פיצוי נמוך וחדפעמי להורים, אבל לא הוחלט על תשלום הוצאות עבור גידול הילד. הסיבה לכך נובעת מעמדת בית המשפט ש"ילד אינו נזק". הבעיה היא שפסיקות כאלה מבוססות על הערכה שרירותית של שופט. מעבר לכך, אף שלידתו של ילד איננה נזק, היא יכולה לגרום להוצאות ניכרות להורים, שבהחלטה חוקית בחרו לא לשאת בהן.
שיטת ה"פיצוי על דרך" היא מדרון חלקלק. רשלנות של רופא גוררת פיצויים גבוהים שמוכרים כפיצויים עונשיים ושמה את המזיק במרכז. שיטה זו נוגדת את דיני הנזיקין בישראל, שלפיהם יש לשים את הניזוק במרכז ולפסוק בהתאם לנזקיו ולא בהתאם לגודל הרשלנות. נקודת המוצא של בתי המשפט בתיקי היריון בעוולה איננה פשוטה. ישנן נשים שעוברות הליכי עיקור כי הן סובלות ממחלה תורשתית וחוששות להוליד ילד מוגבל. לגבי אלה, אם העיקור נכשל אך נולד ילד בריא, מדובר בשמחה רבה. לכן אין זה הגיוני שהן יקבלו פיצוי כספי. לעומת זאת, יש נשים שבוחרות לעבור עיקור כי לידה - גם של ילד בריא - תשבש את תוכניותיהן ותפגום באיכות חייהן. אם מישהו שאינו רופא היה פוגע באותן נשים בצורה כזו, הוא היה משלם להן סכומי עתק כפיצויים. לכן לא ברור מדוע כשמדובר ברופא שהתרשל הפיצוי איננו הולם. פסק דין כזה יכול להחטיא את המטרה ולפגוע באוטונומיה של ההורים.
הטיעון בפסק הדין ש"ילד אינו נזק" הוא בעייתי כשנשמע מפי הרופא הרשלן. אם רופא חושב שילד אינו נזק, הוא יכול לסרב לבצע ניתוחי עיקור. ואולם, לאחר שקיבל תשלום ונכשל במשימתו, מוטב שלא ישמיע טענה כזו.
הכותב הוא מומחה ברשלנות רפואית ושותף במשרד עורכי הדין כהן וילצ'יק קמחי ושות'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם