אמנות יחסי הציבור
בוועד העובדים של תנובה יודעים שברגע שמישהו לוחץ על כפתור השנאה, אף אחד לא שואל שאלות. רוצים תנאים? דברו על קוטג'
קוטג'. ועד תנובה מגייס את העם ברוך נאה
זה בדיוק מה שהוועד עשה: הוא פתח אתמול במיני חרם קוטג' והפסיק לספק את הגבינה לנקודות המכירה. מדובר במהלך סימבולי שנועד להעלות את הנושא לכותרות ולהשיג תמיכה ציבורית כדי להפעיל לחץ על ההנהלה. הוועד מסתמך על ההנחה שהצרכן הישראלי הממוצע לא באמת מתעניין בעובדות, אלא מונע מאמוציות.
האם הוא בדק את דרישות הוועד ואת הלגיטימיות שלהן? האם הוא התעניין מה תהיה עלות הדרישות אם תנובה תיכנע לכולן ואיך היא תשפיע על מחירי המוצרים? לא.
הציבור דורש מתנובה גם מחירים נמוכים וגם הטבות לעובדים, ובתנובה מעריכים את היקף הדרישה ב-50 מיליון שקל בשנה. האם אפשר לעשות זאת ועדיין לפעול בהיגיון עסקי? האם מישהו סיפק תחזיות וניתוחי רגישות אשר נותנים תוקף הגיוני לדרישות? האם מישהו הביא בחשבון שלוועד יש אינטרסים משלו? ולגיטימיים ככל שיהיו, הם לא תמיד יתאימו לאינטרסים של הצרכנים. אם לוועד תהיה זכות וטו על פיטורי כל עובד, כולל זה שאינו מוכיח את עצמו, זה ייטיב בסופו של דבר עם הצרכן הסופי? אני בספק גדול אם חברה שתגלוש למחוזות מסואבים תוכל להיות יעילה מספיק להוריד את המחיר הסופי לצרכן ועדיין לשרוד מבחינה עסקית?
אבל בוועד העובדים של תנובה יודעים שלא כך עובדת דעת הקהל. ברגע שמישהו לוחץ על כפתור השנאה, אף אחד לא שואל שאלות. האם זה עובד כטקטיקה של משא ומתן? אם תשאלו אותי, זה עובד נפלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם