בקושי יש להם כסף לגרעינים
סנקציות בינלאומיות, מטבע מתרסק, אינפלציה דוהרת איראן היא חברה המזדקנת בקצב המהיר ביותר בהיסטוריה, ויש בה שיעור עצום של זנות והתמכרות לסמים האויבת הגדולה של ישראל מתפוררת, צעד אחד לפני האטום
לדברי ד"ר דיוויד גולדמן, בעבר ראש מחלקת מחקר האג"ח של בנק אוף אמריקה וכיום מנכ"ל MacroStrategy העוסקת בניתוחים גאופוליטיים ואסטרטגיים, לאיראני הממוצע יש עוד דברים רבים לדאוג בגינם. להערכתו, המדינה והחברה האיראניות חיות על זמן שאול. "איראן גוססת. הקריסה של שיעור הילודה באיראן ב-20 השנה האחרונות הוא המהיר ביותר שהתרחש אי פעם בעולם", אומר גולדמן. "הסיבה לקריסה במספר הילדים מ-6-5 למשפחה להרבה פחות מ-2.1 (המספר שתחתיו האוכלוסייה לא יכולה לשמור על גודלה - ר.ס) אינה מדיניות ממשלתית לצמצום הילודה או עלייה בהשכלת נשים, אלא התפוררות חברתית שהופכת הקמת משפחה לאופציה שכיחה פחות ופחות".
במאמר שפרסם בבלוג שלו סקר גולדמן שורה של אנומליות חברתיות המשמשות לדבריו עדות שאיראן אינה החברה הדתית והשמרנית שאחמדיניג'ד מנסה לצייר לנו, אלא גיהינום ניהיליסטי שכל הגבולות נפרצו בו. במאמרו "Worst Time for Iran" הוא מצטט מחקר מ-2008 של משטרת טהראן, שממנו עולה כי 90% מנערות הליווי בבירת איראן עברו את בחינת הכניסה לאוניברסיטה, ו-30% מהן הן אקדמאיות או סטודנטיות. גולדמן, שמצטט את העיתון האוסטרלי שפרסם את המחקר (שאין כלי תקשורת באיראן עצמה שהעז לפרסמו), מציין כי שכיחותו של משלח יד זה בקרב השכבה המשכילה מצביעה על שהחברה האיראנית איבדה כל רסן. "רק ברוסיה שלאחר נפילת ברית המועצות בחרו נשים משכילות לעסוק בזנות בהיקף כזה. עם זאת, ברוסיה הן נאלצו לעשות זאת בשל רעב ששרר במדינה, אך האיראניות עושות זאת מכיוון שזה נתפס שם כפרנסה לגיטימית", כותב גולדמן המביא מחקר נוסף שמשרד החינוך האיראני ערך וממנו עולה כי 36% מהצעירים בני 29-15 רוצים לעזוב את איראן.
כיצד האיראנים בורחים מהמציאות העגומה? להערכת האו"ם, כ-5% מהאיראנים הבוגרים, 1.7 מיליון איש, מכורים לאופיום. זהו השיעור הגבוה בעולם של צריכת סמים קשים. בארה"ב, לשם השוואה, מדובר בכ-100 אלף איש; פחות מ-0.1%. הבעיה הדוחקת ביותר המונחת כרגע בפניהם של האיראנים אינה הדרכים לברוח ממציאות חייהם הקשה, אלא המציאות עצמה. לדברי גולדמן, חסימת המערכת הפיננסית האיראנית באמצעות קטיעתה מהסוויפט, מערכת הסליקה הבינלאומית, פירושה מכה קשה ובטווח הארוך קטלנית לכלכלת המדינה. "המשמעות של צעד זה היא כי האיראנים מוגבלים מאוד בהעברות פיננסיות, מה שצפוי להקשות עליהם מאוד בניהול עיסקאות בינלאומיות. למעשה, בטווח הרחוק זה בלתי אפשרי לנהל כלכלה מודרנית בצורה כזאת", אומר גולדמן. "מדובר בדיקטטורה ש-80% מהכנסותיה מייצוא מבוססות על מכירת גז ונפט, ונוסף לכך תלויה בייבוא כדי לספק מזון לתושביה. השאלה אם וכמה זמן תשרוד הכלכלה האיראנית תלויה במידה רבה בבחירותיה של סין, שמייבאת נפט מאיראן. כעת, עם סגירת הסוויפט, ייתכן שהעיסקאות ימשיכו להתבצע על בסיס סחר חליפין-וסין תשלם בחלפים לכלי רכב, בחיטה או בדרכים אחרות".
תוצאה אחת של סגירת הסוויפט עשויה להיות דווקא התחזקות השלטון האיראני, וזאת כיוון שהוצאת איראן מהמערכת הפיננסית הבינלאומית צפויה לגרום להתרסקות נוספת של הריאל האיראני שאיבד מדצמבר האחרון כ-40% מערכו . התרסקות זו צפויה להימשך לנוכח הסנקציות החדשות. "בטווח הקצר הממשלה מתחזקת. אחרי הכל הם משלמים לאנשים בריאל, והריאל שווה פחות, כך שניתן להגיד כי עושר מועבר מהאנשים לממשלה באמצעות אינפלציה. לאף אחד אין כסף חוץ מלממשלה, כך שלממשלה יש יותר כוח".
על רקע הקשיים העצומים שאיראן עומדת בפניהם יש לציין כי מדובר עדיין בכלכלה בעלת סדר גודל לא מבוטל אשר התוצר השנתי שלה עומד על 929 מיליארד דולר, גבוה פי ארבעה מזה של ישראל, ומציב אותה במקום ה-18 בעולם .
עם זאת, גודל כלכלי לא מצביע דווקא על חוסן או על שגשוג; בתוצר לנפש איראן מפגרת
"הכלכלה האיראנית היא אחת מהכלכלות החופשיות פחות בעולם", מציין דוקטור אלדד פדרו ממכון טרומן באוניברסיטה העברית. פדרו, מומחה לאיראן, מצביע על שבמדדים הבינלאומיים היא מצויה רק פסיעות אחדות לפני צפון קוריאה. במדד החופש הכלכלי של מכון המחקר הריטג' איראן מגיעה למקום ה-171, ולמקום ה-16 מתוך 17 מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. למעשה, ישראל מנצחת את איראן בכל סעיף וסעיף-החל במדיניות מוניטרית ופיסקלית וכלה ביחסי עבודה ופתיחות לסחר חוץ, ובאופן מפתיע הפרמטר היחיד שבו האיראנים טובים יותר מהישראלים הוא האווירה הרגולטורית שהמדינה מעניקה לעסקים.
למילים הקשות ביותר איראן זוכה בכל הנוגע לזכויות קניין ושלטון החוק (10 נקודות מתוך 100 אפשריות), " השחיתות פושה בכל ענפי הממשל, כולל במערכת המשפט הנגועה בהעדפת מקורבים. מציאת גורם עסקי בעל קשרים בחלונות הגבוהים היא דרך טובה הרבה יותר להבטיח כי זכויותיך ייאכפו מאשר פנייה לרשויות החוק. החוקה מאפשרת לממשלה להלאים כל נכס אם הדבר מתיישב עם החוק האסלאמי".
עם זאת, על-פי נתוני האו"ם, אזרחיה של איראן נהנים משוויון רב יותר מאזרחי ישראל. בישראל הכנסתם של 4 העשירונים האחרונים היא כ-16% מהתוצר , אך באיראן שיעור ההכנסה שלהם עומד על 17%; גם המערכת החינוכית מקיפה יותר: בישראל 97% בלבד מהצעירים פוקדים את בית הספר היסודי, ואילו באיראן מדווחת נוכחות מושלמת של 100%.
הישראלים מחוברים הרבה יותר לטכנולוגיה מהאיראנים. מספר הטלפונים הניידים בישראל הוא 1.3 לתושב, ואילו באיראן הוא עומד על 0.9בלבד. על-פי הנתונים הרשמיים, שיעור החדירה של האינטרנט באיראן הוא 13% בלבד , לעומת 67% בישראל.
למרות כל זאת, פדרו לא סבור כי הלחצים, הסנקציות וחוסר שביעות הרצון יביאו למהפכה. "זה כמו משטר כיבוש: קבוצה קטנה שולטת בכל העם. האיראנים כבר עשו מהפכה אחת - אחת מנקודות הכוח של המהפכה האסלאמית היא הכישלון שלה. האנשים אפאתיים, הם בטראומה ומעדיפים שינוי אבולוציוני ולא מהפכה", אומר פדרו, אך מצביע על שפעמיים במאה ה-20 לא היו האיראנים מוכנים להתייצב מאחורי מדינתם במקרה של עימות, מה שעשוי להיות רלוונטי גם הפעם.
"הם שבריריים מאוד, יש להם צבא חלש ביותר", הוא אומר, ומציין כי האנומליות החברתיות והעליבות הצבאית, החברתית והכלכלית מרכיבות מציאות קשה של חיים מעוכים תחת מגף תאוקרטי. "עוד שנות דור איראן תהיה מדינה משגשגת. יש שם מעמד בינוני, אוניברסיטאות ופוטנציאל רב - הם מבזבזים את הזמן שלהם על חיזבאללה ועל המצאת אויבים. הם יכלו להיות היום במקום של דרום קוריאה ובמקום זה מתעסקים בניסיון להיות תאוקרטיה", אומר פדרו. מבחינתו הסיפור האיראני הוא טרגדיה של חברה בעלת פוטנציאל אדיר אשר כבולה על-ידי מערכת פוליטית שהורסת אותה. לדעת גולדמן, לעומת זאת, מדובר בטרגדיה שסופה כבר נכתב. בספרו ":And why Islam is Dying Too) How Civilizations Die)", גולדמן עוסק באופן נרחב במה שהוא רואה כגסיסתה של החברה האיראנית.
"איראן תהיה כלואה בעוני מחפיר עוד שנות דור. מדובר במדינה שמזדקנת במהירות הרבה ביותר בעולם, ולמעשה בהיסטוריה". ההידרדרות הכלכלית, החברתית והתרבותית שלה היא לדעתו אחד מהגורמים למדיניותה הקיצונית. אחמדיניג'אד, הוא טוען, יודע שזה הסיכוי האחרון שלו. במצב הנוכחי של איראן פשוט אין לו מה להפסיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם