ביה"מ בחיפה: דין קב' רכישת נדל"ן לא כדין רוכשים
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה של 2.6 מיליון שקל שהגישה קבוצת רכישה נגד בנק דיסקונט למשכנתאות; הקבוצה תבעה את הבנק לאחר שנטלה משכנתא מתוך הנחה שהיא תהיה צמודת דולר; השופט: "יש מקום לראותם כלקוחות עסקיים. אין דינם כדין לקוח צרכני"
חברי הקבוצה טענו כי בשנת 2003 התגבשה קבוצת משקיעים לרכוש דירות בבניין בחיפה. לצורך כך נטלו חברי הקבוצה משכנתא צמודת דולר מבנק דיסקונט למשכנתאות, לפי שער של 4.61 שקלים לדולר. במשך השנים, מיולי 2008 ועד מועד הגשת התביעה, ירד שער הדולר בכ-25% לרמה של 3.37 שקלים לדולר בלבד.
התובעים טענו כי היות ונטלו משכנתא דולרית, ההחזר החודשי אמור היה לרדת במהלך השנים, בהתאם לירידה בשער הדולר. אולם מתברר כי ההלוואה שנטלו חברי הקבוצה לא הייתה הלוואה דולרית, אלא הלוואה צמודת דולר עם שער בסיס, כלומר, הלוואה שבה שער הבסיס המינימלי של ההלוואה בשקלים, נקבע על פי מחירו של הדולר ביום לקיחת ההלוואה.
על פי מתווה ההלווואה, אם שער הדולר עולה, נוטל ההלוואה משלם יותר, ואם הוא יורד, הוא ישלם פחות. אולם, בכל מקרה, ההחזר החודשי לא ירד משער הדולר שנקבע ביום נטילת ההלוואה (שער הבסיס). זאת בניגוד להלוואה דולרית בה אין שער בסיס וההחזר הוא בהתאם לגובה שער הדולר ביום ההחזר החודשי של המשכנתא.
הרוכשים טענו כי מטרת רכישת הדירות הייתה להשקעה, והיות ושכר הדירה נקבע (בזמנו) בדולרים, הגיוני שההלוואה תהיה גם היא דולרית. חברי הקבוצה טענו כי הבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ולא גילה
להם, במעמד החתימה על הסכם ההלוואה, כי ההלוואה שהם נוטלים היא הלוואה צמודת דולר, דהיינו הלוואה שלא תרד אם שער הדולר יירד משער הבסיסי ביום החתימה על ההלוואה. זאת למרות שבהסכם היה סעיף מפורש שדיבר על כך. חברי הקבוצה טענו עוד כי מרביתם לא קראו את הסכם ההלוואה, אלא הסתמכו על ההסכם אליו הגיע מארגן קבוצת הרכישה עם הבנק.
בית המשפט קיבל את עמדת בנק דיסקונט שיוצג על ידי עו"ד ניר קהת ממשרד פרופ' יובל לוי ושות', ודחה את התביעה, בין השאר בטענה שנוטלי משכנתא לרכישת דירה להשקעה נחשבים לקוח עסקי, ולא לקוח פרטי-צרכני, עליו החוק מגן יותר.
"התובעים העידו על עצמם שהתקשרו בהסכם ההלוואה על מנת לממן את השקעתם בפרויקט שנועדה להביא להם רווחים. ככאלה, יש מקום לראותם כלקוחות עסקיים. אין דינם כדין לקוח צרכני", קבע השופט קיסרי. עוד צוין בפסק הדין כי קיים הבדל בחובת הגילוי של הבנק כאשר נוטל ההלוואה הוא לקוח פרטי (צרכני) לבין חובת הגילוי ללקוח מסחרי: "לקוחות צרכניים נבדלים בדרך כלל מלקוחות מסחריים בידע, בנסיון, ובכח המיקוח שלהם. לקוחות מסחריים הם סוחרים מנוסים אשר עיניהם פקוחות לכל מה שכתוב בחוזים עליהם הם חותמים". לכן קבע בית המשפט, "כאשר סעיף ההצמדה נכלל בהסכם ההלוואה, לא מתעוררת כלל חובת הגילוי, או הפרתה, על ידי הבנק, מפני שהתובעים מוחזקים כיודעים את דבר קיומו של הסעיף וכי הוא משקף את כוונתם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם