פסילת מינוי חנוך מרמרי לנשיא בצלאל היא צדקנות
סטיב ג'ובס וביל גייטס לא יכלו לכהן כנשיאי בצלאל, גם חנוך מרמרי לא. באקדמיה ובעיתון הארץ מפחדים מיצירתיות
העניין הוא שהזויה ככל שתהיה, ל-1 באפריל לא היה שום קשר לידיעה הזאת. מתברר שיש אנשים, חלקם בתפקידים מסוימים במל"ג וחלקם בתקשורת, שהתאהבו כל כך בצדקנות של עצמם ושל המוסד שהם עובדים בו עד שפשוט חדלו להשתמש בהיגיון. ובאמת, מי צריך היגיון כשיש כללים, שאם אדם דבק בהם מספיק יש לו סיכוי להרגיש מתוחכם מאוד?
העולם האקדמי תמיד חי בסכנה - הוא מהלך על חבל דק שתלוי מעל קו התפר בין מגדל השן שלו לבין העולם האמיתי. כשנותנים את המושכות בידי פחדנים, הם תמיד יסטו לכיוון מגדל השן. האמיצים ופורצי הדרך, לעומת זאת, יסטו דווקא לכיוון השני. מי יצליח יותר?
מוסד להשכלה גבוהה הוא בסופו של דבר גם מוצר שצריך להקנות ערך לתלמידים שלו. ככל שהמוצר יהיה מושך יותר, כך יתחזק המותג האקדמי וימשוך אליו יותר תלמידים. המוסד בישראל שהשכיל להבין זאת על הצד הטוב ביותר הוא המרכז הבינתחומי הרצליה. בזמן קצר יחסית הוא טיפס למקום הראשון במקצועות מסוימים והוא קוצר פירות תהילה וביקוש עצום מצד התלמידים. איך הוא עשה את זה? דווקא בגלל היציאה שלו מהגבולות האקדמיים הקלאסיים והיכולת שלו להתחבר לעולם האמיתי הוא מצליח למשוך אליו מספיק מרצים, קבועים או אורחים, שעשו לעצמם שם באוקיינוס הגדול ולא רק בבריכת הדגים הסגורה של האקדמיה.
אם המטרה היא לשמר איזו אליטה שמחפשת הכרה אבל מפחדת להתמודד, כדאי לה להישאר נעולה בבריכת הדגים שלה ולדבוק בכללים שלא ברור את מי הם משרתים, חוץ מאלה שמפחדים מתחרות אמיתית.
חנוך מרמרי. בלי תואר ראשון אין תפקיד
אריק סולטן
אבל אם המטרה היא להתפתח, לשלב את התאוריה עם המעשה ולחבר בין החיים לבין חממת הלימודים, עדיף מדי פעם להפעיל קצת שיקול דעת ולהגמיש את הכללים הפוריטנים. כך עשה המרכז הבינתחומי, והעובדות מדברות בעד עצמן: הוא מצליח, ובגדול.
האם יש אוניברסיטה בעולם שלא היתה מקבלת אליה בזרועות פתוחות נשיאים כמו סטיב ג'ובס או ביל גייטס, אשר מעולם לא סיימו לימודים לתואר ראשון? מעניין מה היה המל"ג אומר על זה. מי שמעדיף לדבוק ב"כללים" ולא לתת את הדעת על מה שהם צריכים לשרת, הוא צר אופקים. צרות אופקים וצדקנות הם לא ערכים שמדברים אל הסטודנטים של היום, הם ערכים של גישה נפסדת ולא מנצחת. הכללים הרי נועדו לשרת
אותנו - ואם פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו כמשרתיהם של הכללים, סימן שמשהו קצת התבלבל.
הצדקנות היא תכונה מצרה. היא משתמשת בכל מיני חוקים כדי לכסות על פחד מהתמודדות. גם יאיר לפיד הוכיח את כישרונו בעולם האמיתי, ואם יש או אין לו תואר ראשון, זה באמת לא רלוונטי. אותו הדבר אפש ר לומר על חנוך מרמרי. האיש הוכיח את עצמו במגוון תחומים, ובצלאל יכול להתהדר בשמו. אך במקום זה יש מי שמעדיף לדבוק בכללים המיושנים והצדקניים, כי אם חס וחלילה יימצא כלי תקשורת שיבקר אותו, מה הוא יאמר אז? ובאמת, מי שדבק בכללים בלי לחשוב תמיד יוכל להתחבא מאחוריהם, אם חס וחלילה צדקן אחר יבקר אותו על התעוזה שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם