למען דור הולך ונעלם
למצוקת הדיור לקשישים אין מענה. העמותות לא עומדות בפרץ, ולכן למדינה אין ברירה, היא חייבת לסבסד מגורים לניצולי שואה
בשנים האחרונות גדל מאוד היקף הבקשות לסיוע עבור דיור לקשישים ניצולי שואה. מצוקת הדיור לקשישים החמירה, ואין לה מענה הולם. לעת זקנה יורדת רמת ההכנסה והיכולת הכלכלית הולכת ופוחתת. לצד זאת נותנים החיים את אותותיהם באדם, והקשיים הפיזיים והמנטליים מונעים ממנו עוד יותר לדרוש את אשר מגיע לו. העלייה הניכרת במחירי הדיור והמחיה במדינת ישראל של 2012 מחמירה אף היא את מצבם של הקשישים. אנו דואגים לקורת גג בשבילם, לתמיכה ולסיוע בפעילויות היומיומיות, עוזרים להם בהתמודדות עם הרשויות ומנסים לסייע להם לקבל את אשר מגיע להם.
למרות מאמצינו הרבים, הסיוע בדיור הולם, בעזרים רפואיים ובתמיכה יומיומית אינו מגיע או אינו מגיע בזמן, והם הולכים לעולמם, לדאבוננו הרב, בדלות ובחוסר כל. אני בושה ונכלמת כי מדי שבוע בשבוע עליי לסרב לעשרות פניות של ניצולי שואה חסרי דיור המתדפקים על דלתנו.
הקשיבו לניצולי השואה, לא רק ביום השואה עצמו, אלא בכל יום. עכשיו הם עדיין איתנו. עוד מעט כבר לא יהיו. זכותנו וחובתנו להיות שם בשבילם. מדינת ישראל חייבת לסבסד סביבת מגורים איכותית, בטוחה ומוגנת לניצולי השואה חסרי הדיור. יש לסייע להם לגור בדירות בנות חדר אחד לכל הפחות בערוב ימיהם ולעזור בטיפולים רפואיים ובמענה לצורכי מחיה בסיסיים. כל אדם זקוק לבית.
הכותבת היא יו"ר עמותת רעות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם