המצנח בתא הכפפות: המכונית המעופפת של טרפוגיה
אחרי 100 שנים של מיזמים כושלים ושל התרסקויות קטלניות, הטרנזישן עשויה להפוך למכונית המעופפת הראשונה שתשווק לצרכנים. אך לפני כן עליה לעמוד בסטנדרט כפול - באוויר ועל הקרקע
בתערוכת הרכב הבינלאומית שהתקיימה החודש בניו-יורק חשפה טרפוגיה את הטרנזישן, כלי תעופה בעל שני מושבים וכנפיים מתקפלות. החברה עדיין ממתינה לאישורים רגולטוריים - שקבלתם אינה מובטחת לה בשום אופן - אך היא כבר מתכוננת לשיווק הכלי תמורת 279 אלף דולר החל מהשנה הבאה. "אפשר לצאת מהמוסך, למלא אוקטן 91 בתחנה, לנסוע לשדה התעופה הקרוב ביותר, לשלוף את הכנפיים, לבצע בדיקה קצרה לפני הטיסה ולהמריא," אומר מנכ"ל טרפוגיה קרל דיטריך. הוא מוסיף כי 100 לקוחות המעוניינים להפוך לקונים הראשונים של המכונית המעופפת כבר שילמו לחברה מקדמות בסך 10,000 דולר.
היוזמה עשויה להישמע כחלום באספמיה, אך לטענת טרפוגיה הטכנולוגיה המודרנית, הכוללת מכשירי ,GPS כריות אוויר וחומרים חזקים יותר, הופכים את הטרנזישן לכלי בטוח. החברה אף מציעה מערכת מילוט בצניחה מהרכב.
טרפוגיה היא חברת תעופת חלל שהקימו טייסים ומהנדסים בוגרי .MIT שם החברה, שמעסיקה 24 עובדים בלבד, לקוח מלטינית ומשמעותו "בריחה מכדור הארץ." דיטריך אומר כי חלם על פיתוח הטכנולוגיה מאז שהיה ילד וצפה בג'ורג' ג'טסון משייט לעבודתו ברכב מעופף בסדרת האנימציה ששודרה לראשונה בתחילת שנות ה-60. החלום הפך למציאות בחודש שעבר, כאשר האבטיפוס של הטרנזישן השלים טיסת בכורה מוצלחת בת 8 דקות לאחר שהמריא משדה התעופה פלטסבורג במדינת ניו-יורק.
טרפוגיה אינה החברה הראשונה שמנסה לגרום למכונית להתרומם מהקרקע. במשך יותר מ100- שנה ניסו טייסים נועזים ומהנדסים יצירתיים להצעיד את הרעיון קדימה. אך פיתוח המכונית המעופפת היה רצוף אכזבות, אף שחלק מהניסיונות נהנו ממימון נדיב ביותר.
חלוץ התעופה האמריקאי גלן קרטיס, שתכנן בשנת 1917 מטוס-סירה בן 4 מנועים עבור הצי האמריקאי, מוזכר
אמנם ה-ConvAirCar של חברת התעופה וולטי - הכלאה בין גוף של מכונית מפיברגלאס, בין מנוע של מטוס ובין כנפיים שאורכן 10 מטר - הצליח לטוס במשך שעה מעל סן דייגו בשנת ,1947 אך גם המיזם הזה הופסק לאחר תאונה קטלנית. בשנות ה-70 לקח הנרי סמולינסקי כנפיים של ססנה סקיימאסטר וחיבר אותן לפורד פינטו; הוא והטייס נהרגו בטיסת המבחן של הכלי ב-1973.
"כן, הישגי העבר אינם מרשימים במיוחד," אומרת לזלי קנדל, אוצרת מוזאון פטרסן לרכבים בלוס אנג'לס. "אם משהו משתבש במכונית אפשר יכול לעצור בצד הכביש. באוויר זה סיפור אחר." אך היא מוסיפה כי בשנות ה30- של המאה הקודמת הצליח ולדו ווטרמן לתכנן מטוס פרופלור קטן בעל תיבת הילוכים. את האירובייל ואת טיילור אירוקאר, שני רכבי טיסה ניסיוניים נוספים, אישר מנהל התעופה האמריקאי, אך הם מעולם לא שווקו לציבור הרחב.
הפיתוחים האחרונים בנושא כוללים את הסקייקאר, רכב שחברת מולר אינטרנשיונל מייצרת בעשור האחרון ועתיד להמריא באופן אנכי. הכלי עבר לאחרונה מבחני המראה והחברה מעריכה שתשיג אישור לייצורו עד .2014 רשות התעופה הפדרלית עוקבת גם אחרי הטרנזישן של טרפוגיה. לפי הרגולציה הוא נמצא בקטגוריה "כלי תעופה ספורטיבי קל" - שלדברי דיטריך מגמישה את החסמים, כיוון שהנפקת רישיון טיס ספורטיבי זולה וקלה משמעותית מאשר הנפקת רישיון לטייס פרטי.
אך על המכונית המעופפת להתאים לרגולציות הטיסה והסטנדרטים הפדרליים לבטיחות כלי רכב. נוסף על כל, עליה לעבור את בחינת הרשות האמריקאית לכבישים מהירים. מנכ"ל פורד אלן מוללי מעריך כי הסרת המכשולים האלה צפויה להיות קשה, ומוסיף: "מכונית מעופפת היא רעיון רע." הוא טוען כי הדרישות הטכניות עבור מכונית ומטוס פשוט שונות ומסובכות מכדי להיות משולבות בכלי אחד.
עם זאת, לפי המשרד האמריקאי לפטנטים ולסימנים רשומים יש כ-400 פטנטים ובקשות לפטנטים עבור טכנולוגיה למכוניות מעופפות. לטענת דיטריך, הפשטות היא שמפרידה ביניהם לטרנזישן. לדבריו הטרנזישן יכולה להמריא ולנחות בכל שדה תעופה שיש בו 762 מטר של מסלול המראה - דרישה המתקיימת ביותר מ-5,000 שדות תעופה ברחבי ארה"ב. הוא מכיר בעובדה כי מחירה הגבוה של הטנזישן הופך אותה לבלתי רלוונטית עבור רבים, אך אומר כי "עבור חלק מסוים באוכלוסייה זה יכול להיות מוצר פנטסטי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם