נטל העיסוק: קובה מאשרת לבעלי מקצוע להפוך לעצמאים
במסגרת צמצום הסקטור הציבורי המנופח אישרה ממשלת קובה לעוסקים ב-181 מקצועות להפוך לעצמאיים; אלא שהרפורמה מתקדמת באיטיות רבה מהמצופה וקובנים רבים מתקשים להסתגל למציאות החדשה
"אנחנו אסירי תודה, אך צריכים מעט עזרה כדי לשמור על טיב השירות שאנחנו מבטיחים ללקוחות", אומרת אימינסי רוס, קוסמטיקאית הרוכנת מעל מגש מלא בקבוקוני לק.
מספרה בקובה AP
בשנתיים האחרונות הודיעה הממשלה הקומוניסטית של קובה על צעדים שמטרתם להגביר את הפתיחות הכלכלית ולצמצם את ההיקף המנופח של עובדי המדינה בכמיליון משרות. יתר על כן, הצעדים יקנו לקובה זמן נוסף בעוד היא נערכת לעתיד נטול האחים קסטרו, ששולטים במדינה מאז שנת 1959 ונמצאים כיום בשנות ה-80 לחייהם. הרפורמות כוללות את הרחבת ההעסקה העצמית, גמישות רבה יותר בנוגע למכירת תוצרת חקלאית ויצירה של שוקי נדל"ן חופשיים בערים הגדולות.
מרביתם של 181 המקצועות שאושרו להעסקה עצמית הם שירותים זעירים - מספרות, שרברבות, מסעדנות, צלמי חתונות, מסגרים וכו'. אך המעבר מתקדם באיטיות רבה: 371 אלף איש בלבד אוחזים כיום ברישיון להעסקה עצמית, וכאילו לא די בכך, חלקם כבר עבדו באופן לא חוקי ורק השתמשו ברפורמה כדי להפוך את מעמדם לרשמי.
חלק מהעצמאים החדשים מתחו את ההגדרה של המקצועות שבהם הם מורשים לעסוק. לפי הרישיון שהוענק לו, החייט סול קינטנה הוא ספק של ביגוד בעבודת יד, אך הוא מסביר כי "אין שוק לסחורות כאלה". אשת ו דרלני מוסיפה: "אנשים כאן אוהבים חולצות ומכנסיים בעלי קישוטים נוצצים", היא אומרת ומצביעה על הג'ינס בעל הרוכסנים המקושטים שבעלה לובש, "אי אפשר להשיג
בדים כאלה". לכן קינטנה רוכש בגדים ונעליים מאנשים המגיעים אליו מאקוודור, מפרו ואפילו מאירופה. הוא גר בהוואנה, אך נוסע לעתים תכופות לסנטיאגו, שם מתגוררת משפחתו, על מנת למכור את הבגדים ל"אנשים שעליהם הוא סומך".
ארסניו נגרט בן ה-78 מנסה להוסיף לתשלומי הפנסיה שלו הכנסה קטנה באמצעות עגלת פירות שהציב בחצר הבניין שלו, אך לדבריו העסקים לא משגשגים. "התחרות קשה", הוא אומר. ואכן, נגרט ממוקם רק בניינים אחדים משוק מלא כל טוב. בעבר פיקחה הממשלה על המחירים, אך כעת הסוחרים חופשיים לקבוע בעצמם את ערך הסחורה. "אני צריכה לראות מה המתחרים עושים ולעתים להוריד מחירים", אומרת הרוכלת מריאנליס רוסלבה.
בינתיים העצמאיים בסלון איביס מנסים להסתגל למציאות החדשה, שבה הם משמשים כבוסים של עצמם. "גם אם יוצאים לחופשה עדיין צריך לשלם מסים", אומרת רוס. אך הבעיה שמטרידה אותה במיוחד היא מצבו של הסלון. חתיכות של קרטון צבוע שחלקן כבר נפלו ממקומן מכסות את התקרה, והכיסאות שהלקוחות יושבים עליהם מרופטים. "בעבר היה צוות של המדינה שהיה אחראי לשיפוצים", היא אומרת, "כעת זו האחריות שלנו, אבל אף אחת מאיתנו לא מבינה בדברים האלה". כעובדת מדינה הרוויחה רוס 250 פסו בחודש, כ-10 דולר, מעט יותר משכר המינימום. כיום היא מרוויחה הרבה יותר, אך עליה לשלם 360 פסו מסים בכל חודש.
מאז התמוטטות הגוש הסובייטי הרשתה קובה היקף מוגבל של העסקה עצמית, אך תמיכתה ביזמות דעכה ועלתה מאז בהתאם למצב הכלכלה. כעת עולות תהיות אם ייתכן כי הממשלה תפסיק שוב את תמיכתה במיזם, אך טד פיקון ממכון ברוקינגס בוושינגטון, העוסק במחקר כלכלי, סבור שהרפורמות הכלכליות יימשכו, גם אם באיטיות ובשיטתיות. הוא אומר כי שיפור רמת חייהם של הקובנים חיוני: "הרפורמה תיכשל אם הממשלה לא תוכל לגרום לאנשים להאמין שמצבם הולך ומשתפר".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום בורסה ושוק ההון-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם