הבלונד מנצח: הביקורת על שער הטיים לא מקצועית
הביקורת על השער הפרובוקטיבי של המגזין טיים היא רגשית ולא מקצועית. במבחן התוצאה הוא עמד בסטנדרטים העיתונאיים
מרבית הביקורת על טיים טענה שלבלונדה אין בכלל קשר לכתבה. הכתבה עסקה בד"ר ביל סירס שהמציא את שיטת ה"הורות הצמודה", שבין היתר דוגלת בהנקה עד גיל מאוחר. אך בלונדה המניקה בריון קטן הוא ויז' ואל שמושך תשומת לב רבה יותר מאשר דוקטור ממין זכר, ולא ממש משנה באיזו פוזה.
אבל אם תקישו ב גוגל "הורות צמודה" תמצאו 110 מיליון אייטמים, יותר מ-80% מהם מהשנה האחרונה, ורק 200 אלף מהם נוספו בעקבות השער של טיים. ברגע שרואים את המספרים האלה, עם כל הרצון הטוב, קצת קשה לבוא לטיים בטענות. הם לקחו נושא שהתחזק בשיח בשנה האחרונה ומשכו אותנו לדבר
עליו בפרובוקטיביות. זאת עיתונות לגיטימית.
המגזין טיים אולי נהג כראוי הפעם, אבל בואו נודה - הספקנות שלי לא התעוררה סתם כך. תעשיית המדיה מצויה במשבר. הסיפור השערורייתי סביב האימפריה של רופרט מרדוק ודאי לא תרם הרבה לאמינות שלה, ולכן כולנו ספקנים יותר.
העובדה שטיים עורר שיחה על נושא שבאמת צובר תאוצה לא אומרת שכך נוהגים כולם. יש אינספור דוגמאות לאייטמים ולסיפורים שנולדו מתוך אינטרס מובהק של רייטינג ולא מתוך רצון אמיתי לשקף מציאות כלשהי. אני, מן הסתם, לא היחידה שערה לזה, והתופעה פוגעת באמינות של התקשורת כל הזמן.
הדרך היחידה לחזק את תעשיית העיתונות היא לעמוד במבחן המקצועי, כפי שמתברר שעשה טיים. האם התופעה היא אמיתית, והפרובוקציה שלנו היא רק דרך למשוך אנשים להביט בה, או שסתם נשים בלונדה חצי עירומה על השער ונמציא סביבה תופעה? כל עוד אנחנו עונים "כן" על השאלה הראשונה, אנחנו יכולים להמשיך לקרוא לתעשייה שלנו "עיתונות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם