האם מדד האחריות התאגידית עדיין רלוונטי?
העולם השתנה ב-10 השנים האחרונות ומדד מעלה, המדרג אחריות תאגידית, כבר לא בדיוק רלוונטי
אילן בן דב. מקום גבוה במדד האחריות התאגידית של מעלה ראובן קסטרו
רוב הסיכויים שלא. אולי בגלל זה פורסמה בשבוע שעבר לא מעט ביקורת על דירוג מדד מעלה, שעוקב כבר כעשור אחר אחריות תאגידית, ואצלו החברות האלה דווקא דורגו במקום גבוה. כלומר - משהו בדירוג סותר את ההיגיון, לפחות כפי שהוא מפומפם באמצעי התקשורת כמעט מדי יום ביומו. במעלה מיד יצאו להתגונן ואמרו שיש לקרוא את המדד לעומק, שכן הוא מודד פרמטרים חשובים, וביניהם גם תנאי העסקה ושמירה על איכות הסביבה.
עבר שבוע, והנושא נדחק לפינה. אבל האם בכך תם הוויכוח? הרי זה לא באמת משנה מי צודק. מה שמשנה הוא מה עובד בשטח. במקרה של מדד מעלה, כנראה נדרשת חשיבה מחודשת על משמעותו עקב המהפכות החברתיות בעולם בשנה האחרונה.
אבל האחריות האמיתית לחשוב מחדש על הדרך היא לא על מעלה, אלא על התאגידים עצמם. אם מדובר באחריות תאגידית, הרי שזוהי המשמעות האמיתית שלה, לא?
הקריאה לתאגידים לעשות חשבון נפש ולשנות את דרכם רק התחזקה מאז הקיץ הקודם, אבל האם יש תאגיד שמאז באמת שינה את דרכו? ואם כן - איפה לעזאזל הוא מתחבא? תכלס, מה שהדוח מעלה באמת מראה הוא שהתאגידים פשוט טרם הפנימו את המציאות החדשה.
אפשר להבין את רצונם לשמר את המצב הישן. הבעיה היא שמדובר ברצון לא מציאותי, וככל שינסו לחזור לעבר כך התאגידים רק יעוררו עליהם יותר את זעם ההמונים. אם לדבר במילים שתאגידים מבינים - המשמעות תמשיך לבוא לידי ביטוי בשורה התחתונה שלהם.
לפני 10 שנים דוח מעלה היה חדשני, כי בתקופה ההיא כל תאגיד שתרם משהו לקהילה הרגיש שהוא מציל את האנושות.
נכון שעצם קיומה של תרומה, גם אם לצרכים תדמיתיים, עדיף על אי-קיומה בכלל. עם זאת, אם תאגיד באמת רוצה להיות מחובר לצרכנים, הוא לא יכול לעמוד על איזו גבעה, לסמן "וי" על תרומה לקהילה לפי הקריטריונים שלו, ולצפות שיודו לו על כך. תאגידים שממשיכים לתרום בדרך הישנה נתפסים היום כציניים, כצבועים וכמתנשאים. הם יוצאים קירחים מכאן ומכאן - גם מתאמצים וגם זוכים לשריקות בוז מהקהל.
לאור זאת, יש להם שתי אפשרויות הגיוניות. הראשונה היא להפסיק לתרום בכלל כדי להימנע מהבומרנג. השנייה מתאימה רק לאמיצים, שמסוגלים לראות לאן הרוח נושבת גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם. את כיוון הרוח לא ניתן לשנות - לכן עדיף לשנות את הדרך. ההמונים רוצים מחירים נמוכים יותר של מוצרי יסוד. הם רוצים לראות שהתאגידים נוהגים בעובדיהם באופן שוויוני יותר, ולא רוצים לראות פערי שכר ענקיים בין מנהלים לעובדים. ההמונים רוצים לראות צניעות, ולא ראוותנות.
המשמעות היא שתם עידן המותגים הנוצצים והתאגידים הנערצים, ומי שיפנים את זה ראשון רק ירוויח. מי מהתאגידים ששוחה עם הזרם ימשיך בינתיים לחשוב פרגמטי וקטן, ופשוט יפסיק לתרום. אבל מי מהם שחושב בגדול ויודע להוביל, יעשה את השינוי האמיתי. בטווח הקצר הוא אולי ינהג בניגוד להיגיון התאגידי הנוכחי. אבל בטווח הארוך הוא ירוויח נתח שוק על חשבון הציניים, ההססנים והפחדנים שיישארו מאחור. סביר להניח שאז כל הקונפורמיסטים ייגררו אחריו כדי ליישר קו. רק שבתור נגררים, הם גם ירוויחו פחות. אז מי יהיה האמיץ הראשון?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם