הרשויות המקומיות: "המדינה מעודדת את הקטנת היצע הדירות"
ביקורת על החלטת ועדת הכספים לאשר חוק שיאפשר לבעלי בתים הרוסים או מוזנחים במרכזי הערים להימנע מארנונה ל-3 שנים. עו"ד אילן שרקון: "במצב של מחסור בדיור יש לתמרץ את בעלי הנכסים להשמיש אותם"
בניין מוזנח בת"א. לבעלים אין אינטרס לשפץ הנכסים צילום: יהונתן שאול
עו"ד אילן שרקון ממשרד שרקון, בןעמי, רוזנבוים, אשר ושות', המייצג כמה רשויות מקומיות, מסביר כי "בכל עיר קיימים מבנים רבים המצויים במצב תחזוקתי ירוד מאוד. בעליהם של מבנים אלו מזניחים אותם, נמנעים מלשפצם ומותירים אותם כפצע בלב העיר. חלקם ממוקמים במקומות אסטרטגיים המשמשים מוקדי תיירות, ובכך פוגעים אנושות בחזות העיר. מבנים אלו משמשים גם קרקע פורייה למפגעים תברואתיים ומוקדי משיכה לנרקומנים ולחסרי בית. קיימת סכנה ממשית להתקרב אל חלק מהמבנים".
לדברי שרקון, "כמה מהמבנים אף נהנים מפטור מארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש, כך שבעלי אותם מבנים לא משתתפים בתשלומי הארנונה הכללית לעירייה ובכך גורמים להכבדת נטל הארנונה על יתר תושבי העיר. במצב שכזה האינטרס של בעלי הנכס הוא לא לפעול לשיפוץ המבנה, אלא להותיר אותו במצבו הקיים".
נקודה נוספת ששרקון מדגיש היא יחידות הדיור שעומדות ריקות בלי שלבעלי הנכס יהיה תמריץ כלשהו לפעול להשמשתן: "במצב הנוכחי של מחסור בדירות, נראה כי יש לנקוט הליך כדי לתמרץ את בעלי הנכסים להשמיש אותם".
בעבר נהגו העיריות לתת פטור רק אם הוכח שאין כדאיות בשיפוץ או בהשמשת הנכס. לפני שנתיים פסק בית המשפט העליון כי אם הנכס לא ראוי לשימוש, אין לחייב את בעליו בארנונה. על כן, לבעלי נכסים אין כיום תמריץ לפעול להוצאת הנכסים ממצבם.
לדברי שרקון, מצב זה יוצר מציאות ולפיה "החוטא יוצא נשכר", הציבור נפגע מבחינת הנטל הכלכלי וחזות העיר נפגמת. שרקון תומך בהצעת החוק, משום שהיא מגבילה את התקופה שבה יכולים בעלי הנכס לבקש פטור מארנונה.
בדיון שנערך בשבוע שעבר התנגדה ועדת הכספים להצעת משרד האוצר להגביל את תקופת הפטור מארנונה על נכס הרוס או ניזוק ל-9 חודשים לכל היותר. לפי ההצעה שאושר בוועדה, לאחר תום 3 שנות הפטור יחויב בעל הנכס בתשלום ארנונה בשיעור הנמוך ביותר הקבוע בפקודת העיריות למשך 5 שנים.
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), אמר בדיון כי "יש לאזן בין הצורך להוציא נכסים לשוק לבין הטלת קנס על מי שאינו מצליח להיפטר מנכס. יש בעלי נכסים שבמשך שנים אינם מצליחים למכור או להשכיר את הנכסים והם אינם אנשים עשירים".
מנגד , מנהל אגף הארנונה בעיריית תלאביב אלי מלאכי הדגיש בדיון את החשיבות שבהגבלת הפטור עקב ריבוי המקרים של נכסים הרוסים ושוממים. לדבריו, "בתל-אביב יש אלפי נכסים כאלו. הם מהווים מפגע ופוגעים בהכנסות העירייה מארנונה". חברת מועצת עיריית ירושלים מירב כהן הוסיפה במהלך הדיון: "בעיר כמו ירושלים יש הרבה אנשים שהם בעלי נכסים לשימור וממתינים עד שיתנו להם עוד אחוזי בנייה. מדובר באנשים אמידים בעלי נכסים, ולא באנשים מסכנים. הדבר יוצר מפגע סביבתי קשה וגם חוסר בשטח למגורים ועסקים".
עו"ד רועי רוזן ממשרד רוזן-בסיס, המייצג רשויות מקומיות, סבור כי "מדובר בחוק שיביא לאסון תקציבי וחברתי ברשויות המקומיות, ללא בסיס הגיוני וללא חשיבה מערכתית. החוק הזה גורם לכך שהמדינה, ללא כל סיבה או מטרה, חזרה לעודד את הקטנת היצע הדירות והנכסים המסחרים להשכרה - בדיוק ההפך מהמגמה שהיא מנסה כביכול ליישם".
לדברי רוזן, "כיום, בהיעדר מס רכוש, לא רק שהבעלים לא טורחים להשמיש את נכסיהם, אלא שהם אף הורסים את נכסיהם כדי שייחשבו ללא ראויים. פסק הדין המדובר של העליון יצר כמה בעיות אדירות: מפגעים המכערים את מרכזי הערים ומשמשים קרקע פורייה לפלישות ולהומלסים; עלייה בערך הנכסים הקיימים בשל היעדר היצע דירות; פגיעה
בתקציב הרשויות המקומיות, שבמקום לקבל ארנונה נאלצות להוציא כסף על טיפול במפגעים שיוצרים הבניינים הנטושים; ופגיעה בתקציב המדינה המפסידה מסים רבים בגין הנכסים שלא משווקים".
לעומת זאת, עו"ד יצחק מיוחס, המתמחה בייצוג בעלי נכסים מול הרשויות המקומיות, אמר אתמול לעסקים כי הוא סבור כי התיקון לחוק יוצר לבעלי הנכסים המוזנחים תוצאה גרועה אף יותר מהמצב ששרר לפני פסק הדין בעליון. לדבריו, "גישת המחוקק בהצעה, להגביל את הפטור ל-3 שנים , מוטעית ורעה. אם אין שימוש בנכס, הרי שאין צריכה של שירותים. הבעיה העיקרית היא התערבות המחוקק בשוק. הרעיון צריך להיות שנכס שיש כדאיות כלכלית לשקם אותו - בעליו ישקם אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם