על חשבון הברון: האם נט רוטשילד שרף את שם המשפחה?
כשנט רוטשילד, נצר למשפחת הבנקאים האלמותית, רכש מניות של חברת כרייה אינדונזית ואלה צנחו באחת - החל המגזר הפיננסי להטיל ספק בהחלטותיו. אמנם הפלייבוי חולל מהפך תדמיתי, אבל לא ברור אם יצליח לשוב לזירה העסקית כדמות מפתח
באותה תקופה היו משקיפים מודאגים רבים, שבהתחשב במוניטין השנוי במחלוקת של משפחת בכרי התייחסו באופן שלילי למדי להחלטתו של רוטשילד לרכוש 29% ממניות חברת הכרייה. הסקפטיות לגבי העיסקה בקרב המגזר הפיננסי בלונדון הפכה לגורפת אחרי הפרסומים בשבוע שעבר, שלפיהם רוטשילד פתח בחקירה של האשמות בדבר עבירות פיננסיות בחברה האינדונזית.
המניות, שרוטשילד הנפיק בלונדון כוואלאר ושמאז שונה שמן לבומי פי.אל.סי, צנחו ב־40% תוך יומיים. גרוע מכך - המשקיעים בוואלאר של רוטשילד איבדו 85% מערך מניותיהם מאז ההנפקה ב־2010. אם בוחנים זאת בצד ה־22% שאיבדה מערכה חברת ההשקעות בנפט של רוטשילד, גנל, וכן בצד אזהרת הרווח שפורסמה בתחילת החודש לגבי יצרנית הרכיבים החשמליים וולקס, שבה רוטשילד מחזיק בכמעט רבע מהמניות - יש מי שמוצא סיבות לפקפק בעתידו של המשקיע.
"הגילויים בדבר בומי הם בגדר אסון לשם רוטשילד", אומר ג'ון מאייר, אנליסט בחברת פיירפקס. "הם הובילו למחיקת נתח עצום מערך ההון שלו ויגבילו את יכולתו לגייס בעתיד כסף בלונדון. ייתכן שכעת יהיו משקיעים שירצו להמר נגד חברת ההשקעות השנייה שלו, גנל". לפחות עד כה אין עדויות רבות להימורים נגד מניות גנל. אבל גם כך, מצבו של רוטשילד לא היה אמור כפי שהוא.
הפלייבוי חובב המסיבות, שהדאיג את משפחתו לא מעט נוכח מעלליו בימי האוניברסיטה שלו, חולל שינוי תדמיתי וכעת נתפס כמשקיע חולה עבודה של עידן הסילון, ששותה קולה במקום קוקטיילים ומוכן לטוס לכל מקום במטוס הפרטי שלו כדי לסגור עיסקה.
אין ספק שנקודת הפתיחה שלו כללה יתרון משמעותי בדמות שם משפחה מפואר, אך הוא הצליח לזכות בכבוד מצד חוגים פיננסיים בזכות תבונתו ומוסר העבודה שלו ולא סתם הודות לניצול ההון העצום שירש מאבותיו.
רוטשילד נחשב כמי שניסה בתחילה לקשור את אביו, הלורד ג'ייקוב רוטשילד, לעיסקה של ואלאר דרך קרן ההשקעות שלו, RIT Capital, שערכה שני מיליארד ליש"ט. כשהאב סירב החליט הבן לעשות זאת בעצמו - ואימץ רעיון של מישהו אחר.
בפברואר 2010 גייס היזם הבריטי יו אוסמונד 400 מיליון ליש"ט באמצעות הנפקת חברת מזומנים בשם הורייזן כדי לרכוש חברות בחובות ולבנות אותן מחדש. רוטשילד התקשר לבנקאים של אוסמונד בקרדיט סוויס כדי לשאול אם הם מוכנים לעשות את אותו דבר עבורו. הם הסכימו, והתוצאה היתה ואלאר.
באותה
אבל רק עד נקודה מסוימת. רוטשילד פרסם ברבים שמשקיעים מוקדמים באטיקוס (הקרויה על שם אטיקוס פינץ', עורך הדין מהספר "אל תיגע בזמיר"), הרוויחו הון משתי תקופות של פריחה בבורסה. כשהקרן נסגרה ב־2009 ההערכות היו שהיא עלתה ב־19% בשנה, אחרי עמלות, בהשוואה לעלייה של 3.9% ב־500 S&P. רוטשילד גרף גם רווח אישי ניכר: המגזין לענייני קרנות גידור אלפא העריך שב־2007 הוא הרוויח 250 מיליון דולר.
עם זאת, אטיקוס אינה רק סיפור הצלחה. כשהמערכות הפיננסיות קרסו במשבר 2008 היו לקוחות אטיקוס בין הקורבנות הגדולים. משקיעים משכו את הקרנות שלהם בקצב מדאיג ובסיס הנכסים של אטיקוס הצטמצם משיא של 20 מיליארד דולר לשפל של 3 מיליארד שולר, שהוחזרו ללקוחות ב־2009, אחרי הודאה בתבוסה. המשקיעים כעסו גם על השקעה של מיליארד דולר בדויטשה בורסה, החברה המפעילה את בורסת פרנקפורט, שאטיקוס הפריד מהקרן העיקרית שלה; הלקוחות טענו שהמהלך הגביל את יכולתם למשוך את כספם.
1.2 מיליארד דולר נוספים נוהלו בנפרד למשך זמן קצר כקרן אירופית בשם Attara Capital, שנסגרה השנה אחרי שנכסיה שוב הצטמקו. אבל בנקודה זאת, רוטשילד כבר התקדם הלאה.
כאחד ממייסדי אטיקוס, המשקיע הצעיר היה מתוסכל מהקרדיט המועט שקיבל על ביצועיה. אבל ואלאר וואלארס - חברת המזומנים שהפכה מאוחר יותר לגנל - היו בלא ספק פרי יצירתו. הרעיון של רוטשילד היה להשתמש בכסף שגייס על מנת לרכוש נכסי מחצבים בשווקים מתפתחים, להנחיל סטנדרטים מערביים של ניהול לחברות האלה ובכך לחשוף יהלומים נסתרים. הוא העריך שוואלאר תדורג במדד 100 החברות הגדולות בבורסה הבריטית (FTSE 100).
בזכות האנרגיה והביטחון שלו משקיעים רבים האמינו לו. אחד ממקורביו, המכיר את סגנונו העסקי, אמר: "יכולת יצירת הקשרים שלו היא תופעה. הוא אוסף אנשים ומחבר אותם יחד. אין פגישה שהוא מוכן לפסוח עליה".
שיטת הפעולה הזאת רקמה עיסקאות מסקרנות ויצרה כמה בריתות מרתקות, בהן הברית עם האנאם, הבנקאי שאחראי לעיסקת פי.טי בומי, שכיום מתמודד עם קנס של 450 אלף ליש"ט שהטילה עליו רשות ניירות ערך על שימוש לרעה בשוק. ברית נוספת היא עם איוואן גלזנברג, מולטי־מיליארדר ומנכ"ל גלנקור, שגם בה רוטשילד השקיע. הוא גם היה מקורב לסייף אל־אסלאם קדאפי, בנו של מנהיג לוב המודח שהזמין את רוטשילד לחגיגות יום הולדתו ה־37 במונטנגרו, שבה רוטשילד השקיע באתר נופש יוקרתי. גם אביו של רוטשילד קיים קשרים עם קדאפי והיה יועץ בכיר לרשות ההשקעות הלובית.
הקשרים המשמעותיים ביותר של נט רוטשילד, כיום בן 41, הם עם השר לשעבר בממשלת בריטניה לורד מנדלסון ועם האוליגרך הרוסי הססגוני אולג דריפסקה, בעל השליטה בענקית האלומיניום רוסל, שגם בה רוטשילד השקיע. אם מנדלסון נחשב לדמות שנויה במחלוקת, המוניטין של דריפסקה מפוקפק כפליים. ביולי הוא הואשם במגוון יוצא דופן של עבירות, כולל הזמנת חיסול במהלך עימות משפטי שיושב מאז עם יריבו המר מיכאיל צ'רניי. דריפסקה מכחיש בתוקף את ההאשמות.
הרוסי נותר הדמות המוכרת יותר בבריטניה כצלע השלישית במשולש מסקרן. הקשר הזה נחשף לעולם בשנת 2008, כשהתברר שרוטשילד הזמין את ג'ורג' אוסבורן, חברו מימי הלימודים באוניברסיטה ומי שהיה אז שר האוצר בממשלת הצללים בבריטניה, לבלות על סיפון הקווין קיי, היאכטה של דריפסקה, ששווייה 80 מיליון ליש"ט ושעגנה ליד חופי קורפו. מנדלסון, שהיה אז נציב הסחר של האיחוד האירופי, הצטרף אליהם, ושיחתם שימשה חומר נפץ פוליטי.
כשאוסבורן חזר לבריטניה הוא ריכל על שמנדלסון "נטף רעל טהור" כשדיבר על ראש הממשלה דאז גורדון בראון. הדיווחים אוששו את הספקולציות על הקשרים בין מנדלסון, רוטשילד ודריפסקה, שעד אותה עת התקיימו בפרופיל נמוך. הנקמה החריפה של רוטשילד על היעדר הדיסקרטיות של אוסבורן לא איחרה לבוא: מבסיסו באתר הסקי השוויצרי קלוסטרס הוא כתב לטיימס והאשים את אוסבורן ואת אנדרו פלדמן, מגייס הכספים של המפלגה השמרנית בבריטניה, בניסיון לסחוט תרומה מדריפסקה למפלגה הרפובליקנית - מה שנחשב להפרת כללי גיוס הכספים של המפלגה. השמרנים הכחישו בזריזות את ההאשמות, אבל במשך חודשים אוסבורן נתפס כמי שסורס מבחינה יכולתו הפוליטית.
בעקבות הסיפור הזה הופיעו דיווחים מרגשים על "הסאונה המלבבת" שבה בילו השלושה, ושגברים צעירים חובטים במתרחצים בה באמצעות ענפי עץ ליבנה. רוטשילד תבע בלי הצלחה את הדיילי מייל בגין הוצאת דיבה, אחרי שהואשם בניסיון "למשוך בחוטים" ולהשתמש בקשר שלו עם מנדלסון כדי להרשים את איש העסקים הרוסי.
אחרי כל ההשמצות שהוטחו ברוטשילד נותרה השאלה: האם הוא יכול להופיע מחדש כדמות מפתח בעולם העסקי? רוטשילד לא עוסק כיום בהגנה על עצמו בציבור. עם זאת, למרות הסתייגותם ממנו, רבים סבורים שהנטייה של המגזר הפיננסי לשכוח אסונות עבר כשמופיעות הזדמנויות להרוויח כסף - תאפשר לו לשוב. "רשימת אנשי הקשר שלו ארוכה ושם המשפחה שלו נותר בעל משמעות", אומר אחד המשקיפים. "אני בטוח שבסופו של דבר הוא יתגבר על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם