אם כל המחאות: העשור של ויקי כנפו
ויקי כנפו, שצעדה לירושלים במחאה פרטית לפני כעשור, מועסקת היום במלון בראשית במצפה רמון ואומרת: "המחאה החברתית היתה קרנבל ולא השיגה דבר. אנשים חייבים לצאת שוב לרחובות"
המלון הוקם לפני כשנתיים בידי רשת ישרוטל, ומנהלת אותו סילבי כהן-גבאי. בזכות חזונו של איל המלונות דיוויד לואיס המנוח מועסקים בו 245 עובדים, 90 מהם ממצפה רמון ו-130 עברו להתגורר שם מיישובים אחרים.
ביולי 2013 ימלא עשור למחאה החברתית הפרטית של כנפו, שבה צעדה ממקום מגוריה שבמצפה רמון לירושלים, מניפה את דגל ישראל. את השיחה איתה קיימתי לא בשל נפלאות הספא במלון, אלא נוכח התחומים שיעמדו במוקד העניינים במערכת הבחירות הנוכחית - הנושאים הכלכליים והחברתיים.
לכנפו, המועסקת בבראשית זה שנה ו-8 חודשים, תובנות ייחודיות על המתרחש בישראל בשנה האחרונה. ממקום מגוריה שבמצפה רמון היא משקיפה על האירועים ומציגה תובנות שייתכן שקשה לראות בגבולות גדרה-חדרה. ”אני לא מרגישה שמשהו קרה במצפה רמון מאז צעדת המחאה. שום דבר לא השתנה ולא ישתנה. אף אחד לא שם עלינו, אין פה כלום. טוב שישנו המלון הזה. בזכותו אני נפגשת עם הרבה אנשים. אני יודעת שהנהלת מלון בראשית מתחננת לידיים עובדות, אבל לא כולם מתלהבים מההצעה”.
מעת לעת פונים לכנפו גורמים בתקשורת לצורך ראיון כזה או אחר, ובבחירות הקודמות עלו אליה לרגל נציגי מפלגות פוליטיות. כעת היא מורידה פרופיל. ”בתקשורת לא שכחו אותי ומדי פעם מבקשים שאשתלב בעימותים. עדיין לא חיזרו אחריי בנוגע לבחירות הקרובות, אך אני באמת לא יודעת מה יקרה. אני מטבעי אופטימית וחושבת שבאמצעות מאבק אפשר לשנות, אבל כעת חוששת לאבד את מקום עבודתי.
”במאבק הראשון שילמתי מחיר גבוה: כשחזרתי הביתה גיליתי שפיטרו אותי”, היא מדגישה. ”למרות זאת, אם היה קם פוליטיקאי רציני שמאמין בי ומעוניין לשלב אותי במאבק הציבורי, הייתי מצטרפת אליו – לא היום, אלא אתמול”.
10 שנים חלפו מאז הצעדה ההיא והטענות על יוקר המחיה ממש לא מפתיעות אותה: ”הייתי הראשונה שידעה מה עומד לקרות. הזהרתי אז שאי-החיבור למאבק שלי וההתעלמות ממנו יהיו בכייה לדורות, וכך היה. צריך לבקש ממני סליחה על שאף אחד לא הקשיב לי. למרות זאת, לא שכחתי מאיפה באתי והשתן לא עלה לי לראש. כשאני עושה היום סיבוב ברחוב אנשים עדיין זוכרים אותי”.
את נטל המחיה כנפו עדיין חשה היטב: ”סל הקניות יקר היום הרבה יותר משהיה לפני שנה, וכולם מרגישים זאת. אנשים נאלצים להימנע מקניית מוצרים רבים. אני אם לילדים ומתפרנסת יפה, אבל בחיים לא אוכל לקנות דירה, להחליף ריהוט או לטוס לחו”ל. גם מכונית לא תהיה לי. אני בת 52 והייתי בחו”ל רק פעם אחת במסגרת משלחת הסכמי ז’נבה. אני חוסכת כסף כדי לממן לבן שלי את שיעורי הנהיגה. יש לי ילדה נשואה שקשה לה לגמור את החודש ואני עוזרת לה ומבשלת בשבילה. היא שוכרת חדר בכ-2,000 שקל, ולא בתל-אביב, אלא ברמלה. אני מכירה הרבה זוגות נשואים שיש להם 4-5 ילדים וחיים מחודש לחודש”.
ראש הממשלה טוען שמצב המשק טוב ושאנחנו צריכים להיות מרוצים מהאבטלה הנמוכה.
“ביבי וכל החברים שלו, שמאמינים בכלכלה שלהם, לא יודעים איפה הם חיים. אני מציעה להם להתעורר מהר. בגלל המשכורות שלהם הם לא חשים את המצב - הם חיים בלה לה לנד. בממשלה חייבים להבין שזאת לא רק הבעיה של המעמד הנמוך, אלא גם של מעמד הביניים. שיתעוררו כבר. מה עוד צריך לקרות?”
תסכימי שהמחאה החברתית שינתה את סדר היום.
“המחאה של הקיץ האחרון היתה כמו קרנבל בברזיל. מי שנאבק לא צריך להזמין להפגנות את אייל גולן ואת שלמה ארצי. לאנשים לא היה מה לעשות בקיץ, אז הם הוציאו את הילדים להופעה. מישהו זוכר את דפני ליף? היא זוכרת בכלל על מה נלחמה? מחאת הקיץ לא היתה מחאה אמיתית, כי מחאה אמיתית היא לא מופעי יום העצמאות וגיוס אמנים”.
האם כולנו נחויב בהגשת דוחות מס?
כנס יועצי המס באילת נחשב אירוע משעמם למדי. היועצים היורדים לעיר הדרומית מקטרים על הפגיעה במעמדם, מסבירים את הצורך בהסדרתו ואולי למדים על החידושים בעולם טופסולגיית המס. האירוע שנערך השנה היה חריג, ולא רק בגלל גשם הזלעפות שפקד את העיר ביום ראשון אחר הצהריים.
על סדר היום היו, איך לא, הבחירות. יו”ר מפלגת העבודה, ח”כ שלי יחימוביץ’, ניצלה את הבמה כדי לחבוט במדיניות המסים האי-שוויונית לטענתה. מבקר המדינה יוסף שפירא הגיע להחמיא וגרם למנהל רשות המסים דורון ארבלי להסמיק. ”מנהל רשות המסים מצטנע היום, אך הוא יכול להתגאות באכיפה במגזרים שעד תקופתו לא הגיעו אליהם אנשי המס”.
ארבלי מצדו בחר להדהים והטיל פצצה: האפשרות להנהיג חובת דיווח כללית למס הכנסה. ”הקמתי ועדה לבדיקת הנושא, אולם אני לא בטוח שלרשות המסים יש הכלים לבצע את המהלך. חובת הדיווח תהיה חלק מתוכניות העבודה לעתיד”, ציין. המבקר הביע תמיכה: ”כל אדם בארה”ב, אפילו מי שלא יודע קרוא או כתוב, ממלא 3 עמודים באמצעות
אין זו הפעם הראשונה שההצעה הזאת עומדת על סדר היום, אך היא מעולם לא יושמה. בתקופת כהונתו כשר האוצר בחן מאיר שטרית את העניין, אך היוזמה הוקפאה. הבעיה העיקרית היא הקושי לטפל ביותר מ-3.5 מיליון נישומים. כוח האדם ברשות לא מאפשר לענות על כמות כה גדולה של טופסי דיווח.
לצד החששות המוצדקים של מעלימי המס הפוטנציאלים מפני האפשרות שיונהג דיווח כללי למס הכנסה ניכרת התועלת שהמהלך עשוי להצמיח. אזרחי המדינה יוכלו לדרוש שהריבית על המשכנתה תוכר כהוצאה לצורך מס, כמקובל בארה”ב, וייתכן שגם נשים עובדות יוכלו לבקש זאת באשר להוצאות על הטיפול בילדיהם, כפי שבית המשפט העליון כבר פסק עקרונית.
כך או אחרת, ארבלי לא יספיק לטפל בנושא. הוא אמור לסיים את תפקידו במרס 2013, זאת על-פי הסכם פרישה שהושג על דעת שר האוצר יובל שטייניץ. מחליפו בתפקיד יהיה משה אשר, שמכיר היטב את הסוגיה, אך לא ברור אם היא על סדר היום שלו.
מ–AIG ישחרר רק המוות
נתחיל מהסוף. בשבוע שעבר שיגרה אליי חברת הביטוח AIG מכתב בזה הלשון: “אנחנו מודים לך על שבחרת לבטח את דירתך בחברת AIG. מבדיקתנו עולה שלפי בקשתך לא נרכש כיסוי בפני רעידות אדמה. הינך נדרש להעביר אלינו נספח חתום על-ידך”.
המכתב חותם שרשרת עגומה של זלזול, התעלמות מפניות וצפצוף על נורמה בסיסית המכונה במקומותינו שירות לקוחות. המקרה הפרטי שלי מובא רק לאחר ששמעתי יותר מפעם אחת על טיב הטיפול של AIG בלקוחותיה. ההתנהלות האחרונה של AIG מולי החלה לקראת סוף אוגוסט, כשהחלטתי לבטל את פוליסת ביטוח הדירה שלי ולהעבירה לחברה אחרת. היה לי ברור שהמעבר לא “ילך חלק”, ולכן כשנציגי שירות הלקוחות פנו אליי בניסיון להניא אותי מהחלטתי, הקדמתי להדגיש שאיני מעוניין בחידוש הפוליסה.
מובן שזה לא עזר, וכאמור בשבוע שעבר קיבלתי מכתב מ-AIG. הייתי בטוח שזו טעות, אולם כשפניתי למוקד השירות, התברר לי שלא בלבד שהפוליסה חודשה, AIG גם שלחה ידה בחשבון הבנק שלי והספיקה לגבות ממני את התשלום הראשון בגין פרמיית הביטוח.
הדהימה אותי דרך ההתייחסות של נציג השירות לפנייתי. הוא שב ושאל מדוע החלטתי לא לחדש את פוליסה הביטוח, ובשלב השני במילים כאלה ואחרות אמר שעליי להודות על נכונותה של AIG מוכנה להחזיר לי את הכסף מיד, משום שבחברות ביטוח אחרות זה לא מובן מאליו. לבסוף הוא אמר שהחשבון יזוכה בתוך כמה ימים, אך לא התחייב לעשות זאת על-פי יום הערך של מועד החיוב או להחזיר לי את העמלות.
תארו לכם מה קורה ללקוחות שזורקים את המכתבים ולא שמים לב לנעשה בחשבון הבנק שלהם. כמה הם משלמים בהוראות קבע (עבור ביטוח כפול או עבור ביטוח שבוטל) עד שהם מגלים את זה? לאחר שביקשתי את תגובת דובר AIG התקשר אליי האחראי הישיר של נציג השירות וניסה להסביר. כשהתעקשתי לקבל תגובה רשמית, חזרה אליי מנכ”לית AIG חווה פרידמן שפירא עם מנגינה זהה פחות או יותר.
AIG גרמו לי להתגעגע לסוכן ביטוח אישי, אף שהפוליסה דרכו יקרה קצת יותר. יש לקוות שהמנכ”ל שימונה בקרוב יתחבר לסיסמת העבר ”באתי בגלל המחיר, נשארתי בגלל השירות”.
מ-AIG נמסר בתגובה: ”הבקשה לא לחדש את הפוליסה התקבלה וטופלה. הפרטים הוזנו במחשב בקידוד שגוי בגלל טעות אנוש. מרגע שהתבררה הטעות התנצל נציג החברה, ביטל מיד את הפוליסה ודאג לבצע החזר בנקאי במקום. לנוכח המקרה אנחנו פועלים לתיקון ושיפור השימוש בקידודים, כדי שטעות זאת לא תישנה”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם