סליחה, אנחנו לא עניים: חיים באושר גם מתחת לקו העוני
הפחד להיות חלק מאותה תופעה גורם לנו צמרמורת. לפני כשבוע התפרסם דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2011 שגילה כי כל משפחה חמישית בישראל חיה בעוני, או במה שמדינת ישראל מגדירה כעוני. יצאנו לפגוש את המשפחות האלה
המדד הזה זוכה ללא מעט ביקורות - הן מצד אלה שסבורים שמהספרים האלה שבמדד עדיין נמוכים מדי ובפועל גם מי שמגיע להכנסות האלה הוא עני; והן מצד אלה שטוענים נגד העוני היחסי בכלל. אך נראה שלא קשה להגיע להסכמה על כך שעדיף להיות עני במדינה עשירה מאשר עני במדינה ענייה.
בגלל היחסיות ולמרות היחסיות. מדוח העוני האחרון שפורסם זועקים מספר נתונים, אך יש בו גם נחמה. יותר עניים התקרבו לרף העוני. דהיינו, הם עדיין עניים, אבל פחות. בדוח קוראים לזה "עומק העוני", שנעשה רדוד יותר.
יצאנו לבדוק מיהו העני שעליו אנחנו מרבים לדבר, ועד כמה הדימוי שלנו של העוני, דימוי שאולי נבנה על סמך סיפורים של דיקנס, קרוב למציאות. הנה שלוש משפחות משלושה מגזרים וקו עוני אחד.
הציבור החרדי נחשב לאחד הסקטורים העניים במדינה. הן בשל העובדה שמדובר במשפחות ברוכות ילדים והן בשל העובדה ששיעור ההשתתפות שלהם בעבודה - נמוך.
ארבעת ילדי משפחת רייכר גרים בחדר אחד בדירת שלושה חדרים במודיעין עילית. להם זה נראה רגיל, שלא לומר מרווח. הילד החמישי, בן שנה, לן עם ההורים. האם אינה עובדת. לאורך השנים היא עבדה במשרות זמניות, מכיוון שאין לה הכשרה סדורה והיא לא מצליחה למצוא עבודה קבועה.
בעלה ד', 35, קיבל פטור מגיוס לצבא בשל בעיית עיניים. הוא למד הוראה ויצא לדרך כאיש חינוך לפני יותר מעשור. כיום הוא נוסע ברכבו הפרטי כל בוקר למוסד לנוער חרדי בסיכון, בו הוא עובד ומשתכר כ-7,000 שקלים בחודש. קו העוני למשפחה בת 5 נפשות הוא 9,502 שקלים.
איך מסתדרים עם משכורת כזו?
"תרבות הצריכה שלנו שונה משלכם", אומר ד'. "אצלנו אין דבר כזה לצאת לשופינג בשביל הכיף, ולא כי אין כסף, כי זה לא מקובל מוסרית. זה נתפס כחומרי. כמובן שקונים מה שצריך, אבל לא יוצאים לקניות בכדי ליהנות מהחוויה ולא קונים סתם דברים, אלא רק מה שצריך.
"אין את כל חווית היציאה, לא עוצרים לשתות קפה ולאכול במסעדה, לא נכנסים לחנויות שאין לנו צורך במוצרים שהן מציעות ואנחנו לא יוצאים לקולנוע. ההימנעות מכל אלו חוסכת לנו הרבה
רייכר לא מסתפק רק בצריכה מועטה, הוא כל הזמן עם יד על הדופק. מדי כמה חודשים הוא בודק את החברות שמספקות לו שירותים שונים כגון אינטרנט, סלולר, טלפון, ועוד. הוא בודק מחדש את המסלולים ומחפש אלטרנטיבות שיקטינו את ההוצאות שלו. "בדיקה מקיפה של החשבונות השונים," אומר רייכר "יכולה לחסוך מאות שקלים בחודש. בשיחת טלפון אחת".
חמישה ילדים זה חמישה מוסדות חינוך, איך מתמודדים עם הוצאה כזאת?
"זה באמת קשה" מודה רייכר. "הבן הקטן שלי בבית. כל שאר הילדים הולכים למוסדות לימוד טובים. בציבור החרדי כל מה שקשור בילדים זול באופן משמעותי. עגלות, מוצצים וגם חינוך. פשוט אין ברירה, אחרת אנשים לא יעמדו בהוצאות.
"אז במקום חנות נוצצת שמציגה את הדגמים החדשים של המותגים המובילים, לנו יש מכירות ביתיות של עגלות מדגמים ישנים יותר, והמחירים בהתאם. מוסדות החינוך מסובסדים על-ידי המדינה ועל ידי תרומות של נדבנים מהארץ ומחו"ל".
אתה חושב שהשכר שלך מספיק למשפחה בסדר גודל שלכם?
"בקושי" אומר רייכר. "צריך להדק חגורות ולנסות לשפר את המצב, אבל עד אז לחיות ברמת חיים נמוכה יותר. עד לפני חודש הבית שבו אני גר היה בבעלותי, מכרתי אותו משיקולים כלכליים, ועכשיו אני גר בו בשכירות. אני מקווה שהמצב ישתפר מעט יותר, כדי שנוכל לאפשר לעצמנו קצת יותר.
"גם מי שיש לו יותר כסף בציבור שלנו לא קונה הרבה יותר. אנחנו צריכים להודות על מה שיש. משפחות רבות חיות ברמת חיים נמוכה יותר, גם מזו שלנו", הוא מוסיף. "שכן שלי אברך, הוא ואשתו מכניסים ביחד אולי חמש וחצי אלף בחודש ויש להם תשעה ילדים. אין לי מושג איך הם מצליחים להתקיים, אני יודע בוודאות שאין להם חובות, אבל לא ברור לי איך הם עושים את זה".
מכניסים: 7000, 1123 שקלים קצבת ילדים. חוסכים: 0. בבעלותם: דירה עד לפני חודש ורכב ניסן אלמרה שנת 96'. מדד האושר: "מסתפקים במועט, ברוך השם".
משכורת רזה של 6,000 שקל בחודש לא מונעת ממשפחת מסאלחה לקנות רכב חדיש ולגור בדירה יפה. משפחת מסאלחה, משפחה דרוזית קטנה בת ארבע נפשות מכפר מע'אר שבגליל. ראג'ד (33) חלא (29) ושתי בנותיהם גרים בדירת שלושה חדרים מרווחת בכפר, מתחת לבית הוריו של ראג'ד. הוא עובד כמאבטח באחד היישובים באזור ירושלים וגר שם בדירה קטנה, עם שני עובדים נוספים של חברת השמירה. הם מתחלקים בהוצאות המזון, החשמל, הארנונה והמים.
הוא המפרנס היחידי בבית, עובד עשרה ימים ברצף, שתים עשרה שעות ביום, ואז נוסע הביתה לחמישה ימים שמוקדשים למשפחה. ההכנסה של משפחת מסאלחה מסתכמת ב-6,000 שקלים בחודש.
איך אתם מסתדרים עם המשכורת הזו?
"כשהייתה לנו ילדה אחת הרווחתי אלפיים שקל והסתדרתי. עכשיו יש לי עודף כסף בכל חודש. האמת היא שכמעט אין לנו הוצאות".
זה מספיק לך גם לחסכונות?
"לא הרבה, אבל בכל חודש אני שם בערך חמש מאות שקל בחסכונות, ועוד אלף נשאר בבנק", אומר ראג'ד. עיקרה ההוצאות של המשפחה יורדות בכרטיס האשראי - כ-3,000 שקל, שמוצאים בעיקר על קניות ודלק. מעבר לזה הוא לא מבין על מה יש לבזבז את כל הכסף. לאחרונה אף שידרג את המכונית בה הוא נוהג לעבודה.
"הייתה לי שברולט שנת 97'", הוא אומר, "אבל החלטתי להתחדש וקניתי אופל וקטרה שנת 2004, יפה וגדולה. אני עושה נסיעות ארוכות והרכב הזה נוח יותר וגם חסכוני יותר".
"אני חי בצפון אבל עובד במרכז. בצפון משכורת כזו נחשבת גבוהה, והמחירים פה בהתאם. הכל פה זול יותר מאשר באזור המרכז, במכולת ליד מקום העבודה שלי מוכרים לחמנייה ב-3 שקל, ליד הבית שלי זה עולה פחות משקל. הכול יותר זול בצפון, למשל מסעדות, ארנונה וחינוך".
כמה אתם משלמים על חינוך?
"שתי הבנות שלי בחוק חינוך חינם, אז בעצם כלום. רק ספרי לימוד לגדולה. ההבדל הגדול ביותר ביני לבין מי שמסתכל על משכורת כזאת כעל משכורת נמוכה הוא שאצלנו בכפר נהוג לגור מעל או מתחת להורים כמה שנים עד שבונים בית משלנו. ברוב חלקי הארץ דירה כמו שלי עולה 3,000 שקלים בחודש, את זה אני לא צריך להוציא".
ראג'ד מספר שיש לו אפשרות גם להרחיב את הדירה אם ייוולד לו בן נוסף. כך שיש לו עוד זמן רב עד שיצטרך לחשוב על בית עצמאי. מצד שני הוא ניסה כבר פעמיים להתקבל לשכונת יוצאי הצבא בכפר, אך בגלל שלא שירת שירות מלא בצבא בשל בעיה רפואית, הוא נדחה.
אמנם לא קל להיות רחוק כל כך מהבית תקופה ארוכה כזאת בכל פעם, אך כאשר ניסה לעבוד קרוב המשכורות הייתה הרבה יותר נמוכה. "הרווחתי 1,600 שקל בשבועיים והבנתי שאין לי מה לחפש שם", הוא אומר, "אני לא נמצא בבית שבועיים בחודש, אבל מכניס סכום כסף שאפשר לחיות איתו בכבוד".
אז איך זה להיות עני?
"לא" הוא אומר נחרצות "אני בכלל לא עני". מכניסים: 6,000, 432 שקלים קצבת ילדים. חוסכים: 500 בחודש. בבעלותם: דירה (כחלק מהמבנה של ההורים) ורכב אופל וקטרה 2004. מדד האושר: "רגיל. עובדים".
איך מסתדרים זוג סטודנטים עם שני ילדים ותקציב מצומצם?
ביתם של משפחת בהלול לא נראה כמו בית של משפחה ענייה. בית פרטי בן ארבעה חדרים בגבעת זאב, רחב ידיים ומפואר. חדרי השינה מושקעים, הסלון מזמין והמטבח ענק. אפרת (25) ונעם (27) שוכרים את הדירה מאדם שגר בחו"ל בסכום זעיר יחסית לגודלה, 2,700 שקלים בחודש.
בכל בוקר נוסע נעם בטויוטה קורולה שנת 2008 שרכשו בהזדמנות מחברת הליסינג בה עובד אביו, לבית החולים הדסה עין כרם, שם הוא לומד סיעוד שנה ג', ועובד כאח במשרת סטודנט שלוש משמרות בשבוע. זו ההכנסה המרכזית של המשפחה, כ-3,500 שקל בחודש.
אפרת מוסיפה להכנסות כ-1,000 שקלים בחודש משיעורי נגינה פרטיים שהיא מלמדת בין הקורסים האחרונים שנותרו לה להשלים תואר באקדמיה למוסיקה, לבין שעות הצהריים בהן היא מטפלת בילדיה בבית. ההכנסה החודשית שלהם נעה בין 4,500 ל5,000.
"הילדים נמצאים במסגרות חינוך עד אחת וחצי", אומרת אפרת. "הגדולה בת חמש, לא ממשיכה לצהרון שבו דורשים תשלום והקטן בן שנתיים הולך למשפחתון אבל רק עד אחת בצהריים ולכן זה עולה רק 1,400 שקלים בחודש".
הצעד הזה נעשה מתוך שיקולים כלכליים או חינוכיים?
"גם וגם", אומרת אפרת. "אם הייתה לי הצעה מפתה אולי הייתי עובדת עד יותר מאוחר ומאריכה את יום הלימודים שלהם, אבל בעיקרון אני רוצה להיות אתם. לחנך אותם".
המציאות בה הם חיים מאלצת את נעם לעבוד הרבה שעות בערב ובלילות, ולפעמים בימי שישי. בנוסף, הוא מתנדב במסגרת מלגת אימפקט, ומדי פעם מנסה ליזום מכירת מוצרים שונים, כגון ארבעת המינים בחג סוכות האחרון.
"חיים בצמצום מסוים", אומרת אפרת. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקחת את הילדים לאטרקציות בחגים למשל, במקום זה אנחנו לוקחים אותם לטייל במקומות חינמיים. לא פחות כיף, לפעמים אפילו יותר".
אתם מרוצים מהמצב?
''אנחנו כל הזמן עם יד על הדופק. בודקים שאנחנו מצליחים לסגור את החודש, מצד שני לא מרגישים שחסר לנו משהו במיוחד. אני מקווה שלאט המצב ישתפר, נעם יגמור ללמוד, ואני אתחיל לעבוד יותר. בכל מקרה אני לא מאמינה שנחיה חיי מותרות, גם אם נרוויח סכומים יפים. זה עניין של אופי".
ידעת שעל פי מדד קו העוני בישראל את ענייה?
"לא ידעתי שאני נחשבת מתחת לקו העוני. זה לא מסתדר לי עם הסטריאוטיפ של העני כי ברוך ה' לא חסר לנו כלום". מכניסים: 5,000-4,500, קצבת ילדים: 432 שקלים. חוסכים: 0 בבעלותם: רכב טויוטה קורולה 2008. מדד האושר: "לא חסר כלום. יהיה טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם