גם לעובדי פלאפון מגיעה זכות התאגדות
בניגוד לחשיבה המקובעת של מנהלים ובעלי חברות במגזר הפרטי, ועד עובדים והתארגנות עובדים בחברה אינם דבר רע
בסופו של דבר, אחרי עוד כמה הפגנות ושביתות, לאחר שהעובדים יכריזו על החרפת השביתה וההנהלה תמשיך לפרסם תמונות של עובדות מרכזי השירות מחויכות, כשמערכת שמע על ראשן כהוכחה שהשביתה דווקא לא מוצלחת, הצדדים יפגשו בבית הדין לעבודה.
נכון, אזכור השם "ההסתדרות" העלה עד היום בעיקר קונוטציות שליליות, בטח אם נזכרים ב"שביתת הסטייקים" של עובדי הנמלים, או בהתנהלות הפרועה של יו"ר ועד עובדי הרכבת לשעבר, גילה אדרעי, שלא מצמצה בזמן שביזתה את בית המשפט וישבה בדוכן פלאפל בזמן שהייתה אמורה לשבת בשקט ולחכות לזכות דיבור באולמה של השופטת אפרת לקסר.
אבל אדרעי כבר לא יו"ר הוועד, ומי שהדיח אותה לא הייתה ההנהלה ולא מי שסומן כאויבה לאותה עת, שר התחבורה ישראל כץ, אלא ההסתדרות עצמה. כי גם עופר עיני הבין שיש גבול לכל תעלול, בטח להתנהלות מחפירה ומזלזלת של יו"ר ועד עובדים בחוקים ובפסיקה.

העניין הוא שזה לא חייב להיות ככה. בניגוד לחשיבה המקובעת של מנהלים ובעלי חברות במגזר הפרטי, ועד עובדים והתארגנות עובדים בחברה אינם דבר רע להם. עובדים מאורגנים מרגישים ביטחון, מרגישים שיש מישהו שידאג להם ביום סגריר. מה שבטוח נראה רע ומרגיש רע, הוא הנהלה שנלחמת נגד עובדיה.
הנהלה ששולחת בריונים מול העובדים, שמחרימה את רכבי החברה שלהם באישון לילה וחוסמת את המיילים שלהם, רק מכיוון שהם שבתו. במצב דברים כזה, גם התמונות של עובדות מוקד הלקוחות המחייכות לא יצליחו לכסות על חוסר האמון שנוצר השבוע בין הנהלת החברה לבין עובדיה.
במהלך אחת ההפגנות של עובדי פלאפון השבוע התריס אחד המתנגדים לשביתה על "הלב הכחול" של עובדי פלאפון. הוא מנה את שורת הלקוחות הגדולים של החברה כמו צה"ל,
האמירות הללו נכונות, אך גם מוכרות היטב ממאבקי עובדים קודמים שבהם חששו העובדים לפגוע בלקוחות - אם במערכת הבריאות, או בלקוחות חברת שפע קייטרינג הגדולה.
אך עדיין, ספק אם אותו עובד נאמן מודע לכך שבכל אותם ארגונים שהוא מנה כלקוחות פלאפון, שבהם כביכול אסור לפגוע, מזמן כבר יש ועדי עובדים. ולא, עדיין לא סגרו את צה"ל, על אף קיומו של ארגון עובדי צה"ל, או את משרד הביטחון על ועדי העובדים הרבים בו. אפילו את "שפע קייטרינג" לא סגרו. הדבר היחיד שכן יש בארגונים האלו שבפלאפון עדיין אין, זה ביטחון תעסוקתי לעובדים, גם ובעיקר לקראת ימים קשים יותר לחברה, בתקווה שלא יגיעו.