עשה לו כנפיים: מי
אתה ישי דוידי, בעלי אל על?
עסקת הענק לרכישת אל על הפכה את ישי דוידי, הבעלים הטריים, לאחת הדמויות המרכזיות במשק. כך הפך הילד חובב האמנות והלוחם בסיירת מטכ"ל לאיש עסקים החולש על קרן שמגלגלת מיליארדי דולרים. גיבור ציבורי שיציל את חברת התעופה הלאומית, או טייקון שמתכנן השתלטות שקטה? פרופיל
דוידי, מנכ"ל קרן פימי שהודיעה בסוף השבוע האחרון על כוונתה להיכנס כשותפה באל על, מאמין שאפשר לשקם את חברת התעופה הגדולה ביותר בישראל, שעד לפני כשמונה שנים הייתה חברת התעופה הלאומית. תהליך ההשבחה הוא קריטי לחברה: נשביח את המטוסים הישנים של אל על, ניצור סביבה עסקית חזקה וגמישה שתיתן את השירות הטוב ביותר ללקוח ונגיע להבנות עם העובדים והמנהלים, עודד את שותפיו בקרן. כולנו יחד נעשה הכול כדי להפוך את אל על חברה טובה יותר, אמר.
העסקה הגדולה הופכת את דוידי, איש עסקים מצליח אך אלמוני, לאחד מאנשי העסקים הבולטים במשק הישראלי. דוידי מודע לחשיפה התקשורתית שמגיעה עם הרכישה, אולם חבריו מספרים כי הוא לא אוהב חשיפות מהסוג הזה. לא אחת ציין בפניהם כי הוא מתראיין לעתים רחוקות ובעיקר כשהוא צריך לקדם משהו, וגם אז לא בחדווה גדולה. אם היה יכול לקבל את אותה חברה בפרופיל תקשורתי נמוך יותר, הם אומרים - היה עושה זאת בחפץ לב. אלא שדוידי משחק לפי הכללים ומבין שהחשיפה היא חלק מהמותג שנקרא אל על.
בזמן שעובדי קרן פימי ושותפיו של דוידי נרגשים מהליך הרכישה, שיהפוך אותו ואת הקרן שהוא עומד בראשה לבולטים יותר, דוידי עצמו משתדל לשמור על ארשת אדישה. לעובדיו הסביר שעם כל הכבוד לאל על, הרכישה העתידית מהווה רק 2.5 אחוזים מכלל שוויה של פימי; עם כל הפרסום שלה, אל על שווה רק 80 מיליון דולר. יש לנו חברות ששוות כמעט פי עשר, אז בואו נשמור על פרופורציות, ביקש מהעובדים הנרגשים.
דוידי עצמו נוהג לטוס באל על ומכיר גם את הצד הביטחוני והבטיחותי של החברה. לפני כ-25 שנים , בעת לימודיו כסטודנט להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב (בתום שירות בסיירת מטכ"ל), עבד במשך ארבע שנים כמאבטח באל על.
לכותרות בעיתוני הכלכלה השבוע על המאבטח שהפך לבעלים של החברה התייחס דוידי בהומור, סיפר שותפו לקרן, ובעיקר תהה לגבי הקשר שבין הדברים. בנימה מבודחת אף אמר לשותף כי כותרות כאלה הן פתטיות. הם היו יכולים לכתוב באותה מידה שהייתי בעבר בייביסיטר והיום אני מתכוון לרכוש את אל על, זה הפרק הכי לא משמעותי בחיים שלי, אמר. למדתי, אבטחתי מטוסים כדי להתפרנס, אבל היו לי דברים הרבה יותר משמעותיים בחיים מאשר אבטחה במטוסי אל על. זה היה פסיק קטן בחיים שלי, הבהיר.
יותר משלוש שנים נמשך הליך המכירה של אל על. מאז שהחברה הונפקה בבורסה לפני כשמונה שנים הגיעו פניות אל פימי שתיקח את השליטה באל על. ראשי הקרן מבהירים כי בבואם לערוך מהלך רכישה נבחנת החברה במשך חודשים ארוכים, אפילו שנים, במקביל לפגישות עם המנהלים ועם בעלי המניות.
אל חברת התעופה מגיע דוידי בנקודה נוחה מבחינתו. בדצמבר 2012 הסתיימו חוזי העבודה בין העובדים לבין ההנהלה, וזו בדיוק נקודת הזמן שבה לעובדים תהיה נכונות להפוך את החברה לטובה יותר.
לפעמים לעובדים בחברות כושלות יש תחושה שהחברה תמשיך להפסיד, אבל לעובדים יהיה טוב; באל על העובדים וגם המנהלים מוכנים לשפר ולשנות. אם כל אחד יתרום את תרומתו - בעלי המניות, העובדים והמנהלים - אל על תהיה חברה טובה יותר, פירט דוידי את חזונו בשיחה עם שותפיו. אם היא לא תשתנה, היא לא תשרוד.
לא מעט ידיים עברה אל על מאז טיסת הבכורה שלה בספטמבר 48': ב-2004 היא הונפקה בבורסה בתל אביב, ובינואר 2005 הפכה חברת כנפיים שבשליטת משפחת בורוביץ' לבעלת השליטה בחברת התעופה. מאז הפסידה אל על 56 מיליון דולרים. עם צי של 44 מטוסים, 12 מהם חכורים וחלקם מיושנים, ועם ועד עובדים חזק - אין ספק שמצפה לדוידי עבודה רבה בהבראת החברה.
"דוידי הוכיח בעבר שהוא יכול להשביח חברות", מעיד פרופ' ישראל בורוביץ', שותף בחברת כנפיים. "אני מאמין ומקווה שהוא יצליח לעשות באל על את מה שהוא רוצה לעשות. אני לא מכיר אותו באופן אישי, ראיתי אותו לעתים רחוקות באירועים, אבל שמעתי עליו רק דברים טובים".
דוידי בן ה-51, נשוי לשירה, קלינאית תקשורת, ואב לשלוש בנות. הם גרים באחוזה מפוארת בהוד השרון, לא רחוק מרמת השרון שבה נולד, בן אמצעי מתוך שלושה. אביו, יוסף דוידי, היה ארכיטקט וצייר חובב שהתמקד בעיקר בריאליזם אמנותי. בילדותו היה דוידי הבן מצטרף לאביו לתערוכות, וגם הוא חלם להיות צייר. עד היום תלויים בביתו ציורים שצייר בהיותו נער, והוא נחשב לאספן גדול בתחום. קירות ביתו ומשרדו בתל אביב מכוסים בציורים של אמנים ישראלים, שאותם הוא אוהב במיוחד.
אולם הילד החליט לבסוף להמיר את החלום בשאיפות אחרות, כלכליות ורווחיות יותר. כבר בהיותו נער ביטא את משיכתו לעולם העסקים כשקנה ומכר מניות. "השקעתי לירה וחצי, הכול בקטן", סיפר בראיון לשלומי לן בגלובס לפני כארבע שנים.
בתחילת שנות ה-80 התגייס דוידי לצבא, התקבל לסיירת מטכ"ל והשתחרר כקצין בדרגת סגן. חלק מחבריו הקרובים בסיירת המשיכו איתו גם לעולם העסקים - כמו למשל שותפיו בקרן פימי, גילון בק ורון בן חיים - אולם השירות בסיירת הותיר אצל איש העסקים חותם לא פשוט: במלחמת לבנון הראשונה הוא נפצע בכניסה למערב ביירות, כשמחבל ירה לעברו אר-פי-ג'י. שעתיים לאחר הפציעה הוא נשלח בחזרה ליחידה, והמשיך בלחימה.
לאחר השחרור החל ללמוד הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב, והמשיך בלימודי מנהל עסקים לתואר שני באוניברסיטת בר אילן. אחר כך עבד כיועץ בתשלובת הבנייה של הקיבוץ הארצי. "בימים הראשונים שלי בחברה אפילו לא ידעתי מה זה מע"מ", הוא חשף בראיון עיתונאי בעבר. לגלובס סיפר שהתובנות המעמיקות שלו בכל הנוגע למפעלים הכושלים היו "תמכרו יותר, תוציאו פחות".
בהמשך ניהל את החברות "זר תעשיות" ו"עתירות מדע" ואת קרן ההשקעות "תקווה", שהוקמה בידי סנפורד ברנסטין, איש עסקים יהודי-אמריקני. "בהתחלה הרעיון לא כל כך נראה לי", אמר לגלובס, "אבל בהמשך נדלקתי על הרעיון של השקעות ".
דוידי השקיע בשש חברות הייטק. אחת מהן, גלילאו, התבררה כסיפור הצלחה. החברה נרכשה בידי חברת מרוול האמריקנית תמורת 2.7 מיליארד דולרים. גם קרן תקווה רשמה רווחים בסכום של 80 מיליון דולר, ודוידי הקים קרן השקעות חדשה - פימי, שהחלה לפעול בסוף 96'.
במעט הראיונות העיתונאיים שהתקיימו עם דוידי הוא מדבר על קרן פימי כעל משפחה קטנה. חלק מ-14 העובדים בה הגיעו עם דוידי מסיירת מטכ"ל. פימי השקיעה עד כה ב-67 חברות בהיקף של שני מיליארד דולרים בתחומים שונים, החל בתעשיות הביטחוניות וכלה במזון, תוכנה ופלסטיק. בניגוד לכמה אנשי עסקים שפזלו גם לתחום התקשורת, נראה כי דוידי לא מתעניין בתחום כלל. הוא גם לא פוזל לתחום הנדל"ן.
בחלק מהחברות פימי היא בעלת השליטה, באחרות היא שותפה קטנה יותר. המטרה שלנו היא להשקיע בחברות כדי להשביח אותן, נוהג דוידי לומר לחבריו. כשאני מסתובב במפעלים שהשקענו בהם בכל הארץ ורואה פועלים עובדים ומתפרנסים, בעיניי זאת הציונות האמיתית. קרן פימי מכרה כבר 38 חברות. דוידי הסביר בראיון לגלובס כי מבחינתו קרן צריכה לצאת מחברה בתוך עשר שנים, "והתהליך חייב להיות נחוש ומהיר".
אנשי העסקים שמכירים את דוידי מתארים אותו כבעל מגע זהב, אבל לא כל העסקאות שהוא היה מעורב בהן הצליחו. למשל, פימי ניסתה לקנות את חברת הסלולר פרטנר והפסידה לאילן בן דב, שהציע הצעה גבוהה יותר. בחברת שירותי התקשורת הקווית והאלחוטית לידקום השקיעה פימי 30 מיליון שקלים, ומרבית ההשקעה נמחקה. בחברת ההלבשה בגיר היא הפסידה 5 מיליון דולרים, וסכום נכבד אבד גם בהשקעה בחברת לי קופר.
דוידי לא מתרגש מהקשיים שחוותה הקרן בשנת 2004. "קל להתחבר להשקעות שהולכות טוב כל הזמן, אבל יש לי כלל שאני הולך איתו הרבה שנים: את היכולות שלך אתה צריך להראות דווקא במקומות שקשה יותר, כי כולם נמצאים במקום הקלים", אמר לגלובס.
איש עסקים מוכר שעבד עם דוידי מספר שהוא אדם יסודי, ממוקד מטרה, חדור מוטיבציה. הוא לא משאיר שום דבר ליד המקרה. "אני מתאר לעצמי שאם הוא היה תלמיד בית ספר היו מאלצים אותו לבלוע ריטלין. הוא פעלתני מאוד, לא יכול לשבת אף רגע בשקט", הוא אומר בחיוך. "אין אצלו אמוציות, הכל רק מספרים. הוא קונטרול פריק, שולט על כל דבר, העולם שלו מורכב מעסקים, עסקים, עסקים. לא אכפת לו מה יגידו עליו, אבל מצד שני הוא בשליטה מוחלטת על כל מילה שנכתבת עליו בתקשורת. בחור ממולח שפועל בשקט. אם הוא קנה את אל על, הוא יודע מה הוא עושה. הוא נכשל לפעמים, אבל בדרך כלל רק בפינות. באל על הוא לא יכול לאפשר לעצמו כישלון מפני שזו חברה חשופה. זאת לא חברת ברגים, זו חברה שהייתה חברת התעופה הלאומית של מדינת ישראל. הוא הכניס את עצמו לפוקוס".
ההצלחה העסקית הביאה איתה עושר רב. דוידי נוסע בג'יפ האמר שחור, ואחוזתו המפוארת בהוד השרון בנויה על שטח של שבעה דונמים וכוללת פרדס צמוד. למסיבות הגן שנערכות בביתו הוא מזמין את בכירי המשק. זמן קצר אחרי שהושלמה בניית האחוזה, לפני כשבע שנים, הוא ערך מסיבה גדולה בהשתתפות ג'וזי כץ ואריק סיני. לאורחים המתין שירות הסעות מהחניון לאתר האירוע, וביתנים קטנים נבנו בחצר הבית.
שנתיים אחר כך, בחגיגה נוצצת לא פחות בסגנון וודסטוק, קיבלו מאות האורחים סיגרים משובחים והאזינו לשלום חנוך בהופעה פרטית נדירה מארח את גידי גוב ואת יהודית רביץ. במרץ 2011 הוא חגג בת מצווה לאחת מבנותיו בחוות רונית עם 500 אורחים, ובפברואר 2012 הוא חגג את יום הולדתו החמישים בנמל תל אביב, בהופעה של דני סנדרסון, מיקי גבריאלוב ומזי כהן.
אהבה גדולה אחרת רוחש דוידי לספורט. במהלך השנים הקפיד לשחק כדוריד וכדורסל, לרכוב על אופניים ולשוט בקייאקים. בשנים האחרונות הוא משקיע בעיקר בריצה. את הבוקר הוא מתחיל בריצה של עשרה קילומטרים ובסופי שבוע הוא רץ חצי מרתון, והוא משתתף במרתונים בכל העולם.
בעבודה, מעיד חבר קרוב, "הוא מתנהל כמו רץ למרחקים ארוכים, בודק כל פרט לפני שהוא קונה, לא ממהר, עובד באיטיות אבל בנחישות ושומר את הקלפים לעצמו". לפני חצי שנה ניסו עיתונאים לנחש את מי יקנה דוידי. שמות של חברות כמו פרטנר, סלקום, תנובה, נייר חדרה ואחרות נראו כמו השקעה בטוחה. אבל אף אחד לא דיבר על אל על. גם לא דוידי. "אני מניח שבשלוש השנים הקרובות יהיה היצע לא קטן של חברות", הוא חשף בראיון לגלובס לפני כחצי שנה, אבל לא הזכיר את אל על.
השבוע, בשיחה עם אותו חבר, הוא נשמע מסויג. חתמנו בינתיים על הסכם הבנות, יש לנו עוד 45 ימים עד לחתימה על החוזה, הוא אמר. אני מניח שהכל יתנהל כשורה ונוכל להתחיל לעבוד. אם לא היינו נכנסים לאל על, החברה הייתה נכנסת לקיר. יהיה כיף גדול לראות את אל על חיה ונושמת.
sofash@maariv.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם