למצוא את הנירוונה: הקהילה הבודהיסטית בישראל פורחת
מעל 10 עמותות, כ-100 קבוצות קבועות, עשרות אירועים בשנה ורבבות מתרגלים כתבת G הצטרפה לבודהיסטים בארץ, ראתה איך מנטרלים את האגו ובדקה אם אפשר לשלב את כל זה באורח החיים הישראלי
בסביבות השעה שתיים בלילה הכתה בי האירוניה: הקטנה מתעוררת לסירוגין בבכי בגלל וירוס, הזרת של הבנזוג נפוחה בצבע שזיף אחרי היתקלות לא צפויה עם הספה, ואני שברתי את השן (שקית בוטנים במחיר של 5 שקלים תעלה 3,000 שקלים של טיפולי שיניים); אבל דדליין זה דדליין, ואני מוצאת את עצמי עם כל הלחץ והדאגה, כותבת על ישראלים שמצאו שקט נפשי באורח חיים בודהיסטי. מאוחר יותר ינחם אותי חבר ויצטט את שייקספיר: "עוד לא נולד הפילוסוף שהצליח לסבול כאב שיניים". נראה אותם עכשיו, אני מסננת מול המחשב שנראה בעצמו כבר עייף, נראה אותם מוצאים שקט נפשי בסיטואציה כזו.
מפתה מאוד להסתכל על ניו אייג' בעין צינית. משום מה, אנשים שפשוט טוב להם בחיים נתפסים היום כחשודים בשרלטנות, כאילו פיתחה הנפש המערבית נוגדנים לחשיבה חיובית. אבל כשפוגשים את האנשים האלה רואים שהם באמת מאושרים, והתאוצה שצוברת הקהילה בארץ - אם אפשר להגדיר אותה כך - מרשימה וראויה לבחינה.
בישראל 2013 פועלות לא פחות מעשר עמותות בודהיזם מרכזיות, ועוד מספר מכובד של פעילויות לוויין: עמותת ידידי טיבט בישראל, עמותת ידידי הדהרמה, עמותת תובנה, עמותת ניומן, דרך היהלום, בית בהאוונא, קבוצת קלאסיקה בודהיסטית בישראל (כולל מרכז לתרגול בערבה), קהילה שמתרגלת מדיטציית תשומת לב ברוח הבודהיזם, בית ספר ללימוד פסיכולוגיה בודהיסטית (פסיכו-דהרמה), בית הספר ללימוד זן בודהיזם ורבים אחרים. במובן מסוים, ולא מאוד רשמי, הבודהיזם נחשבת לדת בעלת קצב הגידול המהיר ביותר בעולם כיום, עם למעלה מחצי מיליארד מאמינים.
"זאת קפיצה כמעט קוואנטית", אומרת לילה קמחי מעמותת תובנה. "רק בחגים השתתפו מאות ישראלים בריטריטים שקיימנו (ריטריט, מלשון נסיגה, ובהשאלה נופש, הוא אירוע מדיטציה המוני בן כמה ימים - צ' ק'). בקורס האחרון שאני העברתי היו עשרות, ויש כל הזמן רשימות המתנה".
"להערכתי פועלות כמאה קבוצות קבועות בארץ", משתף אבי פאר, שייסד את אתר בודהיזם ישראל עם עמיתו אילן לוטנברג. "יש כמה עשרות מורים מקומיים, ובסך-הכול מדובר ברבבות ישראלים שלומדים בודהיזם בדרך זו או אחרת".
"זה במודה עכשיו", מפשט תומר פריסקו, חוקר דתות ומומחה לרוחניות בעידן החדש. "אפשר אפילו לומר שהמערב ייסד מעין בודהיזם חילוני".
- הבודהיסטים בארץ לא ישמחו לשמוע את זה.
"למה?".
- הם טוענים בתוקף שעליית קרנו של הבודהיזם לא קשורה לצמיחת הניו-אייג' במערב. הם קוראים לזה 'אולד אייג''.
"נו, ודאי שזה חלק מהניו אייג'. אין הבדל בין זה לבין, נניח, הקבלה, או פרקטיקות רוחניות אחרות, ולא משנה מהו ההבדל ברמות העומק והתחכום. דפוס התופעות של הניו אייג' הוא לקחת אלמנט מסוים של דת מסורתית, להוציא מהקשרו ולשווק כטכניקה אוניברסלית שמתאימה לכולם".
- אבל אם בישראלים, שהם מאוד "על הקרקע", נפלה השלהבת, אולי בכל זאת יש פה משהו.
"תראי, האופי הפרקטי-פרגמטי של האדם המערבי הוא תועלתני ומחפש משהו שיקל את הסבל ויסדר לו את החיים הנפשיים. מעבר לזה הבסיס של המשיכה של הבודהיזם הוא בכך שהוא מציג את עצמו, ובמידה רבה של צדק, כדרך אמפירית-ניסויית. אתה מנסה אותה, ואו שזה מצליח ואתה ממשיך בה או שלא ואז תעזוב אותה. בבודהיזם אתה לא נדרש להאמין בשום דבר, אלא לתרגל ולבצע משהו מאוד ניטרלי. יש איזו הילה של מדעיות שאנחנו מאוד אוהבים. אותי אישית זה מה שמשך בבודהיזם".
מישהו שאל, "מהי מהותו האמיתית של הבודהא?"
ג'ושו אמר, "מה עוד אתה שונא?" [שם, 17]
אחד הטקסטים המפורסמים ביותר של הסופר המנוח דיוויד פוסטר וואלס הוא בכלל נאום שנשא פעם בטקס בוגרי אוניברסיטה. "שני דגים קטנים שוחים להם במים", סיפר בפתח דבריו. "דג גדול עובר מולם ואומר, 'אהלן חבר'ה, איך המים היום?', השניים מחייכים בחזרה, ולאחר שהדג הגדול מתרחק אומר הדג הקטן לחברו, 'רגע, מה זה בכלל מים?'". המסר נוגע לאופן שבו אנחנו בוחרים לחשוב. אנחנו יכולים להסתכל על הג'יפ שחתך אותנו בכביש ולחשוב על הכוחניות הדורסנית של בעליו, אומר וואלס, אבל אולי זה אדם שעבר תאונה ושהפסיכולוג שלו המליץ לו לנסוע בכלי רכב גדול שבו ירגיש בטוח; או שאולי הוא מחיש את בנו לבית החולים; אולי אנחנו הם אלה שעומדים בדרכו, ולא ההפך.
וואלס בוודאי לא היה רוצה להיתפס להגדרות, אבל הגישה הזו מהווה מרכיב חשוב בתפיסה הבודהיסטית. בשפה הפשוטה קוראים לזה "חמלה", אבל חמלה יכולה להיות מונח קצת מטעה, משום שנהוג לחשוב שהיא משהו שהחזק מעניק לחלש. הגישה הבודהיסטית (שבאה לידי ביטוי בספרו של הדלאי לאמה, "התמרת התודעה: הנחיות ליצירת חמלה", שראה אור גם בעברית) גורסת שברגע שאתה משתחרר מהאגו, אתה מבין שאושרו של האחר תורם לך באותה מידה, אם ?א יותר, משהוא תורם לו. ברגע שאתה רואה את האחר, מנסה להבין אותו, מרכיב התסכולים בחיים שלך מצטמצם.
"קל לעשות את העבודה על הכרית כשיושבים במדיטציה, אבל זה נמדד בסופו של דבר בתור לבנק, בריב אוהבים", מסכימה רננה פרייברג, פסיכולוגית שמתרגלת בודהיזם זה חמש שנים. "הבודהיזם מאפשר לי לשאת יותר בקלות את התסכולים בלי שהכול יהיה נורא מטלטל, מבלבל ומכעיס".
טלי בר, מטפלת ברפואה סינית ומתרגלת בודהיזם כ-13 שנים, מסבירה את התהליך: "ככל שעובר הזמן בתרגול הבודהיסטי אנחנו רואים את הטעויות שאנחנו עושים בתפיסת המציאות, את הנוירוזות, איך אנחנו עושים את החיים יותר מסובכים או כואבים ממה שהם אמורים להיות. מתפתחת הערכה, נסחפים ונכנעים מבפנים, נותנים לבודהיזם להיכנס יותר עמוק. אז מגיע שלב שבו אדם אומר לעצמו, 'אני בודהיסט'. זה לא שלובשים מעיל חדש של בודהיסטים, זה משהו שמחלחל".
- כמו שאומרים, "הכול בראש".
"תראי, אנחנו לא מנסים לתפוס את האושר. הרי סביר שהאוטו יתקלקל מדי פעם, שתהיה בעיה בבית, שעם בן הזוג לא הכול ילך חלק. אבל התודעה זה העניין פה. אחרי מדיטציה טובה מגיעה תקופה שבה מרגישים יותר שמחים ושלווים, מצליחים להתמודד עם בעיות בצורה יותר טובה".
- בודהיסט יכול להתנהל בתרבות הצריכה?
מיכל סחף, דוקטורנטית לפיזיקה ומתרגלת בודהיסטית: "זה לא שאי-אפשר ליהנות מדברים חומריים. פשוט נוצרת הבנה שהיום אקנה נעליים חדשות ואולי מאוד אתלהב מהן, אבל בעוד שנתיים הן יהיו בלויות. אם אגלה בבית שהנעליים המלהיבות שקניתי פגומות, אז קצת פחות אכעס, פשוט מפני שזו דרכו של עולם, לראות את הדברים כמו שהם, להקטין את התגובות הקיצוניות".
מישהו שאל, "זה שאך הגיע, מי הוא?"
ג'ושו אמר, "בודהא". [שם, 320]
הבודהיסטים רואים את בודהא בכל מקום, בכל אדם. הם צועדים ברחוב, עומדים בתור לבנק, מבלים עם הילדים בג'ימבורי, מגיעים לאירועים משפחתיים ונוהגים על הכבישים, ומתרגלים בכל שלב ושלב את הגישה הזו. המסר כאן הוא חשוב: בודהיסט לא נראה אחרת. הוא חי בחברה, מתפקד ונראה כאחד האדם.
לישראל הגיעה הבודהיזם באיחור אופנתי. השיטה אמנם הגיעה למערב על כנפי "תרבות הנגד" של שנות ה-60, אך בארץ היא החלה לתפוס צורה רק בתחילת המילניום, כשמי שמוביל את כל התהליך הם ברובם יוצאי ברית המועצות לשעבר.
הדלאי לאמה אף נתן בהם שם: ג'ובואים (מלשון Jewbu) - יהודים בודהיסטים. וכבר אז הם התפלגו לזרמים שונים. "שני יהודים, שלוש דעות", צוחקת סחף, "או, יותר מדויק להגיד, שלושה בתי כנסת". אני מבקשת הסבר, והיא מפרטת: ישנם שלושה זרמים עיקריים בבודהיזם - טהרוואדה, מהיאנה ווג'ריאנה, שמחולקים גם גיאוגרפית לפי מדינות. באותו אופן, זרמים ועמותות רבות פועלים בנפרד גם ברחבי הארץ, חלקם אפילו לא מודעים זה לזה. היום, כמעט מדי יום וברחבי הארץ, אפשר למצוא פעילות בודהיסטית כלשהי, מתרגול מדיטציה דרך לימודי הפילוסופיה ועד אירועי 'ריטריט'.
יהודי ובודהיסטי, אני שואלת את סחף, זה לא קצת מתנגש? היא מבינה את הקושי: "הזמנתי חברה מסורתית שלי לתרגל איתי על הדשא, היא הייתה מוכנה לעשות את זה, אבל כשהזמנתי אותה לריטריט היא שאלה אם יהיה פסל של בודהא ואמרה שזה מפריע לה. לקתולים זה אפילו יותר קשה".
"אני דווקא פגשתי לא מעט מתרגלים דתיים בריטריטים", מצטרפת לשיחה ורד בר, מטפלת באמנות שמתגוררת בעוספיא. "לא הייתה להם שום בעיה".
"אנחנו לא אורתודוקסים", מבהירה פרייברג. "יש היבט רוחני ופרקטיקה, יש היבט פולחני ויש היבט תרבותי. אני קודם כול חוגגת את ראש השנה היהודי, אבל מסתכלת ברצינות, ברמה רוחנית, במועדים החשובים מבחינה בודהיסטית".
- תומר פרסיקו, האם באמת אפשר לנקות את הבודהיזם מהמסורת?
"כל הרעיון של קורס מדיטציה בודהיסטית הוא רעיון מודרני שנולד במאה ה-20. בעבר לא היה דבר כזה שאדם שאיננו נזיר בודהיסטי יכול להיכנס למנזר או למקום אחר ולעשות קורס, ואז לחזור לחייו הפרטיים כאיש עסקים. ואכן,*אחת התופעות שאפשר למצוא בעשרים השנים האחרונות באותו בודהיזם מערבי היא שהוא הופך לשיטה טיפולית או פסיכולוגית שמשתמשים בה אנשי חינוך, פסיכולוגים, ואפילו אנשי עסקים שרוצים לשפר את איכות החיים או את התפוקה של עובדיהם, ועוד".
"רוב האנשים שבאים אליי מגיעים ממצב של מצוקה כזו או אחרת", מספר אבי פאר מבודהיזם ישראל, הפועל, יש לציין, בהתנדבות. "זו יכולה להיות מערכת יחסים שלא עובדת או שהבוס לא מדבר יפה, מצוקה עם ההורים, הדימוי העצמי, מה לא. הדרך הבודהיסטית מציעה הסתכלות שונה על המציאות. בודהא היה פסיכולוג מדהים, וסדר היום שלו היה כזה שגם מי שאינם נזירים היו מגיעים אליו ושואלים שאלות הקשורות לנושאים ארציים".
- נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.
"זה לא מדויק. הבודהא אמר שהדהרמה היא כמו נחש - אם אתה לא מחזיק בראש אלא בזנב, הוא יכיש אותך".
- והנמשל?
"כשיש הבנה לא נכונה בדרך הבודהיסטית - זה יכול לגרום נזק".
האמירה האחרונה הזו של פאר מוקדשת למי שעשוי לחשוב, וזה לא בלתי-מובן לחלוטין, שכל מה שצריך כדי להפוך לבודהיסט הוא פשוט להגיד "אני בודהיסט". נכון, אין פה חוקים נוקשים וברורים, אבל זה לא אומר שלא נדרשת משמעת עצמית. אדרבא, כשהחוקים לא מאוד מוגדרים, קל יותר לסטות מאורח החיים הזה ולאבד אותו.
למעשה, זה הדבר הכי רחוק שיש מרוחניות, במובן הכי מדויק של המילה. כאן הכול עליך. אין שום דבר שהוא מעבר לך שמסביר לך איך לחיות ומה לעשות. גם נטילת חומרים "מערפלי תודעה" - במילים אחרות: סמים - היא משהו שבודהיסט לא אמור לעשות. שום דבר שיעזור לך להתחמק מהתמודדות עם עצמך. אז מה כן צריך לעשות? בעיקר מדיטציה. בבוקר, בערב, מתי שאפשר. וגם ללמוד כמה שיותר: שיעורים, קריאה, הרהור, ריטריטים, השתלמויות אצל מורים מפורסמים שמגיעים לארץ או נסיעה אליהם. מי שחושב לשבת ולהמהם חמש דקות ביום, שלא יעצור את נשימתו בדרך להארה.
הכתבה המלאה - במגזין G
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם