הבטחתם פינוק: המלון שחיסל את החלום הבורגני
במלון לאונרדו בנתניה, חמישה כוכבים ליד הים, לא ערוכים להגשים חלומות בורגניים, אלא להכחיד אותם. לוקחים חדר סטנדרטי, מוסיפים חלוקים, מסאז', יין ופלטת פירות, ומבטיחים "חבילת פינוק". אבל בסוף זה סתם הגדלה בשקל תשעים
בסוף זו הייתה החלטה של רגע. מין הבנה כזו שעכשיו זה לנפוש או לחדול. להימלט מהדירה הצפופה בגבעתיים, או להמשיך לעוד שבוע עייף. אז החלטנו למצוא מלון, להשאיר מאחור את העבודה והילדים, להשתיק טלפונים, ולנוח. לנפוש. להתאוורר. והכי חשוב: להתפנק. כי זאת יש לדעת על מעמד הביניים, על הבורגני המצוי עם הקאיה פורטה מליסינג וה-2.3 ילדים: ה״פינוק״ הוא מה שקונה אותו.זוהי תמצית החלום הבורגני - לשלם קצת יותר ולהמיר את ה״לילה במלון״ לחבילה מרגשת יותר. להיכנס לחדר שהוכן במיוחד עבורנו. הרי כל כך הרבה זמן אנחנו משקיעים בלפנק את הילדים, ומה איתנו?
אז סגרתי לנו לילה במלון ״לאונרדו פלאזה״ בנתניה. חמישה כוכבים. ליד הים. נוף לכיכר. ארוחת בוקר כלולה. חדרים מרווחים. ו״חבילת פינוק״. 1,282.5 שקל ללילה פלוס ארוחת בוקר. קצת יקר, אבל אם כבר מפעילים אופרציה שלמה, מקפיצים את הסבתות ומכבים טלפונים - לפחות נתפנק.
ובדיוק כאן התחיל הסיפור להידרדר. כי במלון לאונרדו בנתניה, חמישה כוכבים, חדרים מוארים ליד הים, לא ערוכים להגשים חלומות בורגניים, אלא להכחיד אותם. אף אחד לא באמת מתכוון לתת את מה שהבטיח. מישהו זרק באחת מישיבות הצוות, ״יש לי רעיון למוצר חדש״, וכולם חגגו את הרעיון. לוקחים חדר סטנדרטי, מוסיפים חלוקים וספא, בקבוק יין ופלטת פירות, והנה לכם - פינוק. חלום קטן שהגדילו בשקל תשעים.
היו סימנים מקדימים, אבל בחרתי להתעלם. אחרי הזמנת החדר באתר של קבוצת ״פתאל״ התברר שאין ספא במלון, רק מסאז׳. ״אז תבטלו לי את ההזמנה״, דרשתי. באתי להתפנק, לא סתם לחדר עם נוף לכיכר. בסוף סגרנו שישדרגו לי את החדר. ״זו מכה קלה בכנף״, הרגעתי את עצמי כשנאחזתי בחזון.
ואז הגענו למלון. למקום שבו החלום התרסק מול המציאות. כל כך הרבה הבטחות קטנות הופרו בזמן כל כך קצר. ה״כניסה מוקדמת״ הפכה לכניסה בשעה שתיים וחצי. אחר כך, כשכבר עלינו לחדר, גילינו שלא ממתין לנו דבר. ״חבילת הפינוק״ האלוהית שתכננתי - חלוקים צחורים, כפכפים, בקבוק יין ופלטת פירות - הומרה בשלושה טלפונים מהקבלה ובעובדי מלון שהגיעו בתורות. האמת היא שזה לא היה סוף העולם. ילדים מתים בסוריה בכל יום. אנשים גוועים ברעב. אין מה להתבכיין על כמה כשלים קטנים.
אבל אני עדיין הייתי בשלב הפינוק שלי ולכן הלכתי לדרוש הסברים ממנהל הקבלה. הוא הבהיר שהוא לא מתכוון להתווכח איתי. ״אתה צודק״, אמרתי לו מאוכזב. ״אין טעם להתווכח״. ״אני יכול לפצות אותך בקפה ועוגה״, הציע מנהל הקבלה. ״אל תעשה לי טובות״, עניתי לו ושבתי לחדר.
הייתה גם נקודת אור רגעית. המנהלת התורנית התקשרה לחדר וביקשה להבין מה קרה. ״הבנתי שהזמנתם ׳חבילת פינוק׳״, היא אמרה לי בנחמדות. ״נכון״, עניתי לה. ״ולמרות שאני לא רוצה להיות קטנוני (ואוי, כמה שרציתי להיות קטנוני), עוד לא הבנתי איפה הפינוק״.
״תן לי לפנק אתכם״, היא אמרה. ״קיבלתם כבר את הפירות? איך עדיין לא קיבלתם? מיד אני שולחת. מה בא לכם לשתות?״ הזמנו סודה. אחרי שעתיים שחיכינו, שמנו שלט ״נא לא להפריע״ והלכנו לישון צהריים. פירות וסודה לא יכולים לנצח שנ״ץ. אגב, הסודה הגיעה ביום שאחרי. הפירות מעולם לא הגיעו.
בשבת בערב יצאנו מהמלון אחרי שישנו לילה אחד רצוף, דיברנו, ראינו סדרות מטופשות, קראנו, נחנו. אפילו נפשנו. הבנו שאנחנו לא צריכים לשלם אקסטרה בשביל הבטחות שאיש לא עומד מאחוריהן.
המיטה הייתה אחלה לגמרי. העיצוב במלון נעים. ארוחת הבוקר סבירה. החלוקים שהגיעו באיחור היו רכים למגע. פקידת קבלה אחת סירבה לאשר לנו עוד שעתיים בחדר, אבל השנייה שדיברנו איתה הייתה גמישה יותר. המסאז׳ היה מצוין. שום דבר מיוחד להתלונן עליו. ״אף אחד לא יהרוג לנו את החלום״, אמרתי לאשתי הבורגנית, במכונית הבורגנית שלנו בדרך הביתה. ואז עצרנו לאכול בבית הפנקייק המקורי בהרצליה. פייר, היה פינוק.
פנינו למלון "לאונרדו פלאזה" וביקשנו תגובה לביקורת. רוב התשובות שהגיעו לא מדויקות, ושקלתי ברצינות להגיב לטענה-טענה שלהם. אבל אחרי סוף שבוע שלם של ויכוחים עם עובדי קבלה שמתקשים להבין שאני הלקוח הכי טוב שלהם, כי אני פשוט מסביר מה מפריע לי - אין טעם לחזור לזה. חוץ מזה, אני אחרי נופש, וויכוחים כאלה לא בריאים לעור הפנים.
תגובת המלון:
"כפי שמסר האורח, כאשר נודע לו שבמלון אין ספא, בחר להשאיר את הזמנתו, מתוך מחווה של רצון טוב חדרו שודרג ללא כל תמורה. לאורח אכן הובטחה כניסה מוקדמת לחדרו ובהתאם חדרו היה מוכן בשעה 14:00 זאת במקום בשעה 15:00. האורח בחר להגיע לקבל את חדרו רק בשעה 14:30. נוסף על כך, על אף ששעת עזיבת החדרים בשבת הינה 16:00, האורח נשאר בחדרו עד השעה 18:00, זאת ללא כל תשלום נוסף. לצערנו, על דלת חדרו של אורח היה שלט 'נא לא להפריע' לאורך כל שהותו. על פי נוהלי הרשת, אין להיכנס או לדפוק על דלת אורח כאשר שלט זה מוצג, ולכן חלוקת הפירות, אשר מתחילה רק בשעות הצהריים המאוחרות, לא התאפשרה לאורך כל שהותו".
אקו"ם