סוגרת שבוע: יומן ההריון של נועה
בשבוע 22, קו האמצע של ההריון, כל האמונות התפלות והחתולים השחורים נעלמים ומה שנשאר זו התרגשות אדירה. יומן ההריון של נועה סטרלינג סוגר את השבוע
◄ איך עובר ההריון שלכן? שתפו אותנו גם בפייסבוק
קו האמצע הוא גם המקום לנשום עמוק ולהתחיל לסדר בראש את כל קופסת החוויות הזאת שנקראת הריון ראשון. רוב הבדיקות מאחורינו והקטנה שמתבשלת לה בבטן מפתחת אישיות דרך בעיטות ויציאה במחולות כאילו מדובר בהרקדת בית ספר. היא כבר כמעט כאן. בעצם, היא פה. איתי.
מאז חציתי את הקו, חשבתי הרבה על אמונות טפלות ומזל רע. מהרגע שהקו הכחול הכפיל את עצמו תחת זרם השתן של אותו בוקר חם ביוני האחרון, הפכו כל הסובבים אותי לחתולים שחורים בעל כורחם. אני שמעולם לא הייתי מאלו שמאמינים באמונות טפלות, הוזהרתי על ידי המעטים שכבר ידעו (כי הרי זה מזל רע לספר לכולם מההתחלה) שיש כמה כללים חשובים שעל כל הריונית מתחילה להפנים ולגלות אחריות לגביהם. היום, חמישה חודשים ועוד כמה שבועות קדימה, אני מודה שכל האמונות הטפלות התפוגגו אל מול ההתרגשות האדירה של ההריון הזה.
הכלל הראשון הוא לא לספר. היום מותר להודות שלא צייתתי ולו לרגע אחד קטן לכלל הזה. כבר ביום שבו לא הופיע המחזור החודשי סיפרתי. בהתחלה לאמא, אחר כך לשתי החברות הכי טובות שלי. הן שפכו עליי מלח. עוד אמונה טפלה. זה לא היה לי נעים. הסבתא לעתיד לא בחלה באמצעים וסיפרה לסבא לעתיד שסיפר לסבתא רבא לעתיד, שהשביעה את הדודה שלא להגיד למילה לבת דודה שהתקשרה
לא עברו שבועיים מרגע האישור הסופי וכל המשפחה ידעה – כולל דודים רחוקים מחו"ל שראיתי רק בתמונות וחברים לעבודה של סבא לעתיד. אני מודה שלמרות האזהרות, התחושה הייתה נעימה, כאילו הוקפתי פתאום במעגל תומך שהיום אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו דווקא בחודשים הראשונים ומורטי העצבים של ההריון.
הכלל השני הוא לא לקנות שום דבר. גם בכלל הזה לא עמדנו, אך לא באשמתי. הבלגן התחיל בט"ו באב האחרון, כשבן זוגי היקר החליט להפתיע אותי במתנה רומנטית בצורת נדנדה לתינוקת, כולל מובייל עם חיות, קלאסה. כמי שבאופן אישי מעדיפה מארזים של סבונים ריחניים או ארוחה טובה במסעדה הופתעתי מההתרגשות שאחזה בי ופתחה צוהר לעולם הקסום שמסתתר מאחורי צמד המילים "ציוד לתינוקות".
בן זוגי, שכל כך התרגש בעצמו, דיווח לסבתא לעתיד שבתמורה לדיווח, הורתה לו להוציא באופן מיידי את הנדנדה החביבה מביתנו הקט ולהטמין אותה במקום מסתור כדי שהרוחות הרעות לא יתקפו אותה. בפחד וידיים רועדות, לקח בן זוגי היקר את הנדנדה למקום מבטחים עד שתגיח הקטנה ותחנוך אותה. מיותר לומר שהכלל הנ"ל הופר גם הוא מאז, אבל למדנו לא לספר לאף אחד.
הכלל השלישי הוא לא לספר מהו השם שבחרנו עד שהקטנה תאשר או לא תאשר אותו בזעקת בכי או חיוך ראשון. את האחריות על הפרת הכלל הזה אני לוקחת על עצמי. את השם שבחרנו ידענו עוד בטרם נכנסתי להריון. שנינו אהבנו אותו מאז ומתמיד ושנינו ידענו שכך תיקרא בתנו הראשונה. מהרגע שגילינו שמדובר בבת, מצאתי את עצמי מסגירה את שמה לכל אדם ששאל את השאלה המתבקשת "נו, חשבתם כבר על שמות?". "כן" הכרזתי תוך חיוך לבבי ומתרגש, "זה שם שחשבנו כבר מזמן" וגוללתי בפני האדם המתעניין, לעיתים בעל כורחו כי הוא פשוט עמד לידי בסופר, את הנימוקים מאחורי בחירת השם המקורי, אך עם זאת, הקלאסי, שבחרנו.
מסקנת שבוע 22: זה באמת לא נורא להפר כלל חברתי או אמונה טפלה. טפו טפו טפו, הקש על עץ. זוז, חתול שחור, קישטא.
1. הקטנה כבר מפתחת תחביבים: ביניהם לחיצה על שלפוחית השתן דווקא בשעה שתיים, שלוש וחצי וחמש ורבע לפנות בוקר ובעיטה בפופיק שלי מבפנים.
2. לעולם יספרו לך יולדות ותיקות שבית החולים שבו את שוקלת ללדת הינו נורא ואיום לכל הדעות ("כולן אומרות", "אני מכירה אחת שבאה ללדת ויצאה עם זנב") ושהכי טוב לך לבדוק את בית החולים בו ילדו הן באושר ועושר.
3. אין זה נדיר בכלל שהאחות האחראית על מעקב ההריון תשתהה במשך זמן לא הגיוני ואז תביט בך במבט מדאיג לפני שתגיד שהכל ממש בסדר.
4. מותר לך בהחלט להתרגש כשאת מוצאת עגלה משולבת במחיר מבצע. פעם היית מתרגשת כך מזוג נעליים.
5. גזירת ציפורניים ברגליים הופכת לפעולה ששקולה לטיפוס על האוורסט.
◄הכנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם