טובעת במספרים: יומן ההריון של נועה סטרלינג
חישובים, בדיקות והשוואות מחירים הם חלק בלתי נפרד מחוויות הטרימסטר השני. וזאת רק ההתחלה. נועה סטרלינג נקלעה לתערוכת מוצרי תינוקות ויצאה עם כמה קופונים ובעיקר עם כאב ראש גדול. יומן ההריון סוגר שבוע 24
במהלך השבוע האחרון, חלפו בי, ברגעים מסוימים, פלאשבקים משלושת החודשים הראשונים של ההיריון. אני נזכרת איך ספרתי כל שבוע, ואלה חלפו כאילו באיטיות מכוונת. נקודות הציון היו קריטיות: שבוע 7 – דופק ראשון, שבוע 9 – הבחילה הראשונה, שבוע 11 – שקיפות עורפית, שבוע 13 – לא מסוגלת להריח את השניצל הטעים של אבא-לעתיד.
החששות והפחדים שליוו את השבועות הראשונים לא נעלמו לגמרי – ההכרות עם התסמינים הלא מוכרים, ההבנה שהחיים הולכים להשתנות, הציצי שממשיך וממשיך לגדול – אללי. עד שלא אחבק את הקטנה בזרועותיי על מיטת חדר הלידה הם בטח לא ייעלמו וכנראה יתחלפו בחששות אחרים.
המספרים העסיקו אותי השבוע בגלל ציוני הדרך הרבים כל כך שעברנו אבל לא רק. הם הופיעו גם בדוחות הבנק, בבהייה בתלוש המשכורת ובבדיקת רשימת הציוד הארוכה לפחות כמו הספר האחרון בסדרת "הארי פוטר". אחרי חישובים ובדיקות מחירים, נוצר מספר שאינו אופטימי במיוחד והחלום על מלתחת חורף חדשה הולך ומתפוגג.
לפני מספר שבועות התחלנו לחשוב על קניות. פצחנו בפרויקט אינטרנטי שבמהלכו בדקנו את כל אתרי חנויות התינוקות בארץ. עגלות, ביגוד ראשוני, משאבות הנקה וחיתולי טטרה החלו
אני מודה שהיססתי בטרם רכשנו את הכרטיסים לתערוכה – חשבתי שזה מוקדם מדי, שזה מיותר, שמבצעים יש כל הזמן. אבא-לעתיד הפציר בי ואמר את המילים המשכנעות כל כך: "מי שקונה כרטיס לתערוכה מקבל סל מוצרים חינם! אנחנו לא אומרים 'לא' לחינם!". כך יצאנו אל הפארם הקרוב לביתנו, רכשנו מוצרים בסכום מסוים (המון חיתולי טטרה) ורכשנו זוג כרטיסים לתערוכת מוצרי התינוקות הראשונה בחיינו.
אל התערוכה הגענו בצהרי היום, נרגשים ומהוססים, אבודים אך נחושים ללמוד. התקבלנו בכניסה על ידי דיילי מכירות שהעניקו לנו שוברים למוצרים שכנראה לא נצטרך בחודשים הקרובים – הנחות לקניית אבקות האכלה, ביסקוויטים בטעמי פירות ושמיכות שקוראים להן "חיבוקית" או "ליטופית" ולעיתים "כרבולית" (אנחנו מעדיפים את שמיכת הטלאים "סבתאית" תוצרת סבתא-לעתיד, ששוקדת על הכנתה כבר כמה חודשים).
בפנים, לאחר שדיילות המכירה ביקשו שנתעד בעמוד הפייסבוק שלנו את הגעתנו (ובתמורה נקבל חבילת מוצרים) וקיבלנו צמידים צבעוניים שאיתם נוכל לעצור בכל מיני תחנות (ולקבל עוד מוצרים ולהשתתף בהגרלות) סונוורנו על ידי מאות אימהות לחוצות שדחפו עגלות תינוק מלאות בתחליפי חלב, בקבוקים, חיתולים ועוד. מכיוון שהעגלה שימשה כמנשא למוצרים שקיבלו (בהנחה/בחינם) נאלץ התינוק להסתפק בזרועותיו של אביו העצבני שנגרר אחרי האם הנלהבת ("בוא! מחלקים שם מוצצים!") תוך שהוא אוחז בתינוק ובכמה שקיות גדושות דוגמיות ומוצרי חינם.
הרגשתי חנוקה. דיילי מכירות מדברים על קרמים לטוסיק וקרמים לסימני מתיחה וקרמים להקלה על הארנק, אימהות רבות על חיתולים סופגים והריוניות הורמונאליות נאבקות על עגלות יוקרתיות. רציתי לברוח משם אבל בעל-לעתיד, חובב הנחות ומבצעים, שכנע אותי תוך איומים לא מבוטלים כי מגיע לנו ולקטנה לקבל יותר בפחות.
בכל דוכן מתוך העשרות שמילאו את גני התערוכה עמדו דיילים עייפים ועצבניים שניסו לעשות סדר במהומה, ילדים נטולי מכנסיים ורטובי חיתול התרוצצו בין תחנות שעשוע תוך שהם מתנסים במשחק חדש ומהפכני שיהפוך אותם לגיבורי סופר-על או לפרופסורים בגיל 16. אנחנו, עדיין בלי עגלה ובלי פעוטה רטובת חיתול, עברנו מדוכן לדוכן, עשינו פרצוף מתעניין כשהסבירו לנו על יכולת הספיגה של חיתול זה או אחר והצטרפנו תוך שכנוע לרשימת הדיוור של החברה – ואז קיבלנו במתנה שני חיתולים או דוגמיות והמון שוברים.
בדוכנים מסוימים התבקשתי לבצע משימה כלשהי כדי לקבל שובר הנחה או מתנה. לרוב היה מדובר בעבודת דוגמנות ארעית. נאלצתי לעמוד לפני מסך צבעוני, לוגו החברה מהדהד מאחורי וידי נחה על בטני התופחת. חיוך מלא במבוכה על פניי ובעלי מרוצה שאני עושה את העבודה לטובת עוד כמה מתנות ושוברים והגרלות. הרגשתי מושפלת.
לאחר שעתיים של שוטטות בין זעקותיהם של תינוקות עייפים ומרוטים, שוטטות ממנה יצאנו עם תיבת מייל מלאה בפרסומים, שקיות עמוסות מתנות חינמיות, כאב ראש חודרני וגם כמה רכישות ראשונות בהנחות גדולות, נפלטנו החוצה אל החניון העמוס, נשמנו עמוק, נכנסנו למכונית והתחלנו לדבר על מספרים.
אבא-לעתיד שקל את שווי המתנות שקיבלנו, מספרים ועוד קצת מספרים ואחוזי הנחות ועוד קצת מספרים ואני חשבתי שלמרות שאני לא לאה שנירר, אני מעדיפה ללכת לחנות, לבחור בעצמי את המוצרים שישמשו את הקטנה שלי, לקבל חשבונית ועליה מספרים לא מבוטלים ולהתנחם בכך שאין לי ראש דואב מבכי של תינוקות זרים וכאבים בכל הגוף מדחיפות של אמהות עצבניות.
כנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
1. השאלה "איך את מרגישה?" תלווה אותי מעתה ועד הלידה. בדרך כלל השואל עוטה על פניו מבט מלא ברחמים.
2. בשעות הלילה, כרית ההנקה הופכת לתחליף רומנטי לבעל תוך שהיא דוחקת לפינת המיטה את המסכן העייף כל כך.
3. יצר הקינון אמיתי ונוכח: מותר לחשוב בקול על צבעים, צורות וצעצועים חינוכיים שימלאו את החדר של הקטנה.
4. כרבולית/ליטופית היא בסך הכל חתיכת בד רכה במיוחד מוצמדת לחיה חמודה. צער בעלי חיים?
5. אפשר לוותר אם את לא גל גדות: מכנסיים עם ריצ'רץ', חזיות תחרה, תחתונים מחטבים, גרביונים, חצאיות עם גומי, טייצים. ברוכים הבאים: סוודרי ענק ומכנסיים עם חגורת טריקו הריונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם