כמו תפילה: מלכת הילדים רינת גבאי מתחזקת
כשרינת גבאי, המלכה הבלתי מעורערת של זאטוטי ישראל, לא הצליחה להביא לעולם ילדים משלה, היא קפצה לאומן וסגרה דיל עם היושב במרומים. הקריירה המריאה, הדי-וי-די נחטפו בהמוניהם, ושלוש בנות באו לעולם. "התאהבתי באלוהים", היא מגלה בראיון מיוחד, "אני מתחזקת באהבתי כל יום"
רינת גבאי היא מלכת הילדים הבלתי מעורערת. היא עולה לבמה וכבמטה קסם האולם מתעורר לתוך ים של מתיקות דבש וחיוך תמים. ועכשיו הקרבה למדונה של עולם הזאטוטים תזכה אותי בנקודות וכוכבים אצל יעל, בתי בת החמש וחצי.
במשך השנים גבאי בנתה ושכללה את הדמות המצליחה של רינת, הילדה החייכנית עם הצמות שמלווה בדרך כלל במימי, הבובה הג'ינג'ית, וביויו, הרובוט שמסייע פה ושם בלימוד אנגלית. אין אצלה אלימות או שפה מלוכלכת. המופע שלה עובר דרך פילטר ורוד של מציאות אחרת, נאיבית. וזה עובד. האימפריה של גבאי רק הולכת וגדלה.
חוץ מהצגות היא מככבת בשנים האחרונות ב"מותק של פסטיבל", המופע שממלא את היכל נוקיה ובו משתתפים סטארים נוספים כמו יעל בר-זוהר, מיכל צפיר, דפנה דקל וטוביה צפיר. גבאי היא מעצמה מסחרית שכוללת מאות אלפי דיסקים, סרטי די-וי-די ומזכרות לגיל הרך. בסיום המופעים שבהם נכחתי ההורים יצאו מהאולם עם שקיות מלאות כמו אחרי ביקור בשוק. לא לדאוג, גם אני ביניהם.
"זה פול טיים ג'וב", אומרת גבאי על הקריירה שבחרה לעצמה. "בעלי אמר הבוקר,'כשהתחתנו לא סיפרת שאני אעבוד כל כך קשה'. 'מה לעשות, נשמה', עניתי . 'בוא נשמח בחלקנו'. לשמח ילדים זו תחושה של שליחות, ושתדע ההצגות שלנו עולות המון, ההוצאות כולל שחקנים. אבל אני לא מתפשרת. מפוצצת. בהצגת שירי עוזי חיטמן, שאנחנו מעלים עכשיו, עשיתי את זה ברמה של הפקת אופרה במשכן. לא ראיתי בעיניים".
לא רצית לחסוך ולהרוויח יותר?
"אתה נכנס עם כסף לקבר? תן לי לעשות את האמנות הכי כיפית שאפשר, את הבמה הכי מכובדת. למה רק שבברודוויי יהיה דיסני? או בווגאס 'פנטום האופרה', למה לא לילדים? אז יש כאן גם תרבות חלטורה, שהיא לא פסולה. בחגים עם ישראל אוהב כפיים, שמח, ויש לזה מקום, אבל יש מקום גם לתרבות המיוחדת, ולשם אני שואפת. נלחמת לשמר את הערכיות הישראלית, לתת לילדים תרבות שאני גדלתי עליה. כשאני הייתי ילדה, פסטיבל הילדים נעשה עם תזמורת שלמה וזיקו גרציאני ז"ל כמנצח. אורקסטרה. זה החלום שלי".
למכור להם ורוד נוצץ.
"אני לא משקרת ואומרת שהעולם ורוד. אני אומרת לילדים שנשמח ביחד. שעתיים איתי בהצגה של אהבה וחיוך. גם אצלי דברים לא עובדים כמו שצריך, רינת והחבר שלה בהצגה לפעמים רבים. יש התמודדות בבית הכביכול מושלם של בובה, רובוט ורינת, שהיא דמות לא פחות מצוירת. אבל מאוד חשוב לשאוף להיות שמח, זה המסר. אני לא באה ממקום ילדותי, אבל אני רוצה לייצר שמחה לדור הקשה הזה של הגאדג'טים והאלימות, זה שבגיל 12 כבר רואה טלנובלות. פעם היינו רואים 'הבית של פיסטוק' ושואלים איפה המפתח של חביתוש".
זה עצוב?
"זו הסיבה שאני נמצאת במקום שנלחם להשאיר את התמימות. היא הולכת ונעלמת. ההווי הישראלי, שירה בציבור. לאה גולדברג, נתן אלתרמן. הם הולכים ונמחקים לנו מול העיניים. אני כן נלחמת שבגיל שבע עדיין ישירו על ארץ ישראל. שיידעו שיש מקום כזה שנקרא עין גדי.'אנשים טובים באמצע הדרך' של נעמי שמר. לתפוס את הסמלים האלה לפני שהם לגמרי נעלמים".
זה בסוף יאבד לגמרי.
"לא, אני נלחמת בכל כוחי. הקדוש ברוך הוא יעזור. דוד המלך לא הלך עם תותחים למלחמה, הלך עם אבן והביא את הישועה. אני הולכת עם האמונה והתמימות והרצון".
בפסטיגל הכל באנגלית, לי קשה עם זה.
"אין מה לעשות, זה מה שהנוער צריך. מה תשיר לו 'הופה, הופה היי'?".
נשמע שיש לך תוכנית קרב.
"לפעמים רואים את הדמות של רינת ואומרים, 'בוא'נה, את מטחנת די-וי-די. יצרנית בלתי נדלית של תכנים', אבל תאמין לי שיש פה מלחמה אינטנסיבית ואסור לי לשקוט על השמרים, למעט שישי-שבת, ורק בגלל שזה על פי התורה, אני מרשה לעצמי לקחת פסק זמן אמיתי".
כן, מלכת הילדים מתקרבת, שלא לומר, כבר די קרובה. שומרת נגיעה, שומרת שבת בבית, וכמובן גם לא עולה על הבמה בשבת. השנה, בפעם הראשונה בתולדות הפסטיבל, לא התקיימו הופעות בשבת. ההפקה לא הסכימה לוותר על נוכחותה הכובשת על הבמה. "עשיתי דיל עם אלוהים, כי לא הצלחתי להביא ילדים. רציתי להיות אמא, וברגע שעשיתי את ההחלטה לא להופיע בשישי-שבת וגם עמדתי בה - קרתה ההפתעה ופתאום נהיו גם ילדים וגם קריירה".
מי שהיום שולטת על עולם הטף, הפילה ארבע פעמים בשלבי הריון מתקדמים. "סימני שאלה מאוד גדולים", היא מספרת. "היכן החתיכה החסרה בפאזל כדי
עד אז היו שאיפות שבניתי לאורך חיים שלמים. ילדה ששרה במסדרים של בית ספר, פושרית. פתאום כל השאיפות נמחקו, וזה מפחיד. קמה בבקרים ואומרת 'לא מעניין אותי לשיר, מי בכלל רוצה להופיע? אם לא אהיה אמא, אני לא ממשיכה הלאה. חייבת לפצח את הקוד. לא רוצה להתפשר'. הייתי מתעברת, לא שהייתה כאן עקרות או משהו דומה. ידעתי שיש את היכולת, אבל משהו דפוק במערכת הפיזית שלי. לא הייתי מסוגלת להחזיק הריון".
אז איך בסוף ילדת?
"ההפלה האחרונה הייתה נקודת שבירה שבגללה נסעתי לאומן. לא האמנתי, באתי לבדוק. כולם צחקו, שאלו אם אני נורמלית, אבל אני מתה על דברים מוזרים. ביום הראשון הייתי בהלם, לא ידעתי מה אני עושה, כאילו הגעת לעולם השלישי, לקטע מסרט של אלמודובר".
באת ממשפחה מאמינה?
"היה קידוש ביום שישי בערב וזמירות שבת מסביב לשולחן. הגילוי של אלוהים הוא פרטי ואישי ובגלל זה הוא עמוק. שם, באומן, התפללתי בפעם הראשונה עם כוונה מוחלטת שאני מבקשת מאותו צדיק, רבי נחמן, שילך לאלוהים ויתפלל בשבילי שיהיו לי ילדים. תפילה כנה. שבוע וחצי אחרי שחזרתי גיליתי שאני בהריון. אני פרסומת מהלכת של רבי נחמן. פרסומת של ישועה מיידית, כי יש פעמים שאתה מתפלל ולוקח זמן ואנשים אומרים 'אבל למה לי הוא לא עונה מהר?'. אני לא יודעת מה השיקולים שלו.
"בעלי הוריד את הרוח מהפרשים. אמר'חכי לחודש החמישי'. אצלי החודשים רביעי-חמישי היו הבעייתיים. אתה לא מאמין לאיזה ממדים הגעתי, אבל לא עניין אותי. אחרי שהבת שלי נולדה טסתי לאומן להגיד תודה לצדיק, ואז חזרתי והייתי שוב בהריון. בעלי שאל 'מה זה?' ואמרתי לו 'שקט, כל כך הרבה זמן חיכינו'.
"ואז קיבלתי עוד מתנה: קריירה מדהימה. קריירה לילדים. שם זה התחיל. שנה אחרי ששירי נולדה. המוזיקה, האווירה הייתה אחרת. אם היית רואה את האנרגיה בבית, היית מבין. אצלי זו הייתה התאהבות באלוהים".
לא כעסת על כל הסבל שהוא העביר אותך?
"אני בחיים לא כועסת. לא הכרתי, לא ידעתי איך מתקשרים איתו. גם היום אני לא יודעת מי זה אלוהים, אבל יודעת לפחות שהוא קיים. יודעת שכיף לי להיות בקשר".
מתחזקת?
"מתחזקת באהבתי. זה כמו שתגיד שאתה כל יום מתאהב באשתך יותר ויותר. אצלי זו התאהבות". חזרה בתשובה? "לא. ההגדרות לא מעניינות אותי. אני חיה על פי ערכים. כשמצאתי את הדת ואלוהים הייתי צמאה. הרי כל החיים גדלתי במסגרות, מהגן עד סוף הצבא. ופתאום יצאתי לעולם ושאלתי, מה אני אעשה עם החיים שלי? החוקיות היהודית נתנה לי בית".
הדרת נשים לא מפריעה לך בדרך?
"אנשים כאלה זה לא דת. אבל לא באתי לשנות. אני חושבת שכמו שיש קלקול בחברה החילונית, יש גם קלקול בחברה הדתית. וזה שקם בן אדם ורוצח רב, את הרב אבוחצירא, זה נורמלי? זה יותר גרוע. אני שרה, אבל לא לדתיים שזה מפריע להם. אני לא מחללת כבודו של אחר. אם אתה שונא עגבניות, אני לא אעשה לך רסק בסלון".
זה לא פרימיטיבי?
"יש הרבה דברים שנראים מקולקלים בחברה הדתית. אני כן עשיתי בירור. בדקתי את הדרך ומה העניין של'קול באישה ערווה'. הרב הסביר שברגע שבן אדם אומר קריאת שמע, אסור לו לשמוע אישה. אנשים לקחו, ניתחו, עשו כותרות, בלגן. גם'חוסך שבטו, שונא בנו' - אנשים לקחו מקל והרביצו לילדים, אמרו שזה מה שנכתב בתורה. זה בדיוק ההפך ממה שהמשפט מסביר. יש שם חוסר איזון, בעייתיות, ואין מי שמטפל. יש שם אנשים שמטאטאים את הלכלוך כדי שלא יידעו שאצל דתיים יש אלימות במשפחה, סמים. תתמודדו, תטפלו, תרפאו. זה נגעי נפש".
לא היה לך קשה לשנות את סדר היום בהתאם לדת?
"בכלל לא. תחשוב על סעודת שבת, שכל המשפחה מסביב לשולחן, או על שבת בבוקר. אתה מנקה את עצמך, לא רואה טלוויזיה, לא פותח רדיו, אין אינטרנט, טלפונים. פתאום אתה מול העיניים של הילדים שלך, משחקי קופסה, מחבואים. השבוע הבת שלי אמרה'לא רעבה, אני לא אשב איתכם'. אמרתי לה 'יש משהו חשוב בחוויה המשפחתית שבשביל זה אלוהים המציא את הארוחה'".
כדי לרדת לחקר תופעת רינת צריך קודם כל להגיע לשורשים. היא נולדה לפני 38 שנה בלוד ומגיל צעיר עמדה בסלון ושרה, חיפשה קהל. בבית הספר התייצבה על הבוקר ליד חדר המנהל, התחננה שייתן לה לשיר במסדרים. "דחפתי את ההורים", היא משוכנעת. "ההורים השקיעו ואהבו ורבאק, הייתי ילדה פושרית. הבאתי את הורי למצב שהם חייבים לבוא לאודישנים. נחישות שהייתה בולטת. רציתי לשיר".
עד כמה?
"המורה לפיתוח קול גרה בנאות אפקה בתל אביב. התחלתי את הנסיעות בגיל 12 וחצי. שני אוטובוסים. בפעם הראשונה אבא שלי לקח אותי, ואחרי זה נסעתי פעם עם חברה ופעם לבד. הייתה אצלנו תמיד מוזיקה בבית, ביטלס וטינה טרנר. כל יום מסיבת רוק. אבא שלי פוצץ ווליום. בהתחלה השכנים חשבו שאנחנו המופרעים, אבל אז הבינו שמדובר בבן אדם שיש לו פטיש למוזיקה".
ובסוף הגעת לאופרה.
"בפוקס. אצלנו לא שמעו אופרות. עשיתי מופעים בסלון כילדה והייתי צריכה קהל שיראה איך אני מחקה את ריטה ועפרה חזה. היה קטע שהדגמתי את הצליל הכי גבוה שאני יכולה להגיע אליו ופוצצתי את המנורה. היו לי גבוהים של סופרן וזה היה הסתלבט המשפחתי. יום אחד אמא שלי סיפרה שיש אודישנים לאופרה הישראלית. ברמת ידע ושליטה ברפרטואר הקלאסי, שאפתי לאפס. לא הכרתי שום אריה, אבל ברמת המנעד הווקאלי הגעתי לצלילים שהם חיפשו.
"הכניסו אותי כמו פלסטלינה ובמשך חצי שנה עיצבו. התמכרתי. ב'לה טרוויאטה' היית רואה אותי יושבת ובוכה. האופרה שהייתי אמורה לשיר זו לא אחת שכיף לשמוע, אפלה, על רוחות רפאים שרודפות אחרי ילדים. אבל בגיל 14 התאהבתי. זה נתן לי תובנות על מה זה לעבוד עם חבר'ה שכל אחד הוא גאון. שם למדתי לשנס מותניים".
למה לא הלכת על זה כקריירה?
"אני לא באמת זמרת אופרה".
בקיץ 1990, בגיל 16, הרבה לפני "כוכב נולד" ו"דה וויס", הופיעה לראשונה על המסך בתוכנית "סיבה למסיבה", שגרפה אז רייטינג כפול מזה של "האח הגדול" ואחיותיו. "הלכתי לשיעור פיתוח קול עם חברה ופתאום אנחנו רואות את רבקה מיכאלי, בטרנינג, שוטפת את המכונית", היא צוחקת.
"פסגת הרייטינג. אנחנו בהלם ואני שואלת 'את רבקה מיכאלי?', לא יודעת מאיפה קיבלתי את הביטחון, והיא עונה שכן. המשכתי שאני יודעת לשיר ואם היא רוצה לשמוע. אמרה 'לא. אם הייתי נותנת חמש דקות לכל ילד שהיה מבקש, לא היו לי חיים'. אמרתי טוב וזרקתי שאני שרה אופרה. היא התעוררה ושאלה 'איפה את גרה?' עניתי שבלוד והיא אמרה, 'ילדה, שימי לי קלטת בתיבת הדואר'. הגעתי הביתה, אבא שלי הביא את הווידאו, הקליט קטע מהאופרה. ראתה, ותוך שבוע הייתי בתוכנית".
אילו תגובות קיבלת?
"כותרות, זרי פרחים ומכתבים. כמות אהבה עצומה. בשניות אתה הופך מכוס קטנה לכלי ענקי שמצליח להכיל הכל, אבל לאט לאט תשומת הלב ירדה. חצי שנה וזה נגמר. נשארתי עם כלי ענק שארגנתי לכמות האדירה. מה עכשיו? התחילו הכבלים, מלא ערוצים ולי אין עבודה. הלכתי לצבא וזו הייתה מסגרת נפלאה לשנתיים. הייתי סולנית של תזמורת חיל האוויר, ושוב נכנסתי לרוטינה של במות ואנשים חשובים. ואז הוואקום חוזר ברגע שמשתחררים. מה, איך, עם מי, למה?".
החיים לא תמיד חייכו מאז לגבאי. מילדת הפלא לא נשאר פלא. עבדה על דיסק במשך זמן רב, הושקע בו ים של כסף ובהחלטה משונה החליטה לגנוז אותו. "אתה עושה דברים כי אומרים לך, אבל אתה לא שלם", הסבירה. "הצייר הרי חותם בסוף הציור. גנזתי את הדיסק. אמרו 'פרובלמטית, משקיעים 200 אלף דולר והיא גונזת'. ונורא מהר נוצרות כותרות".
מה כאב לך להוציא?
"מזל אריה. אצלי חייב להיות פרפקט. זה לא חוסר ביטחון, זו תחושה של חוסר שלמות. אני עדיין לא בשלה למקום הזה של להיות זמרת. את הכנות שיש לי בעולם הילדים אני צריכה בעולם המבוגרים ובאותה עוצמה".
מה זאת אומרת?
"יש דרישות מסוימות. הניסיון להכניס שירים לגלגלצ, הראיונות - כל אלה לא שייכים לי. צריך להיות בפוזה, או בקטע. אם היה לי את הכוח והנחישות להרגיש שזאת אני, תגידו מה שתגידו, לא סופרת ממטר. כן, אני שרה דברים מתוקים על אהבה, או, כן, הקול שלי סופרן בגבוהים, ובנוף המקומי אני מתבלטת בזכות זה. אבל צריך לעמוד בסטנדרטים שלא היו בשבילי".
אבל את מתכוונת בעתיד לשווק את עצמך כזמרת למבוגרים?
"אתה יודע למה חיכיתי? שאני לא אצט- רך להתראיין על מנת למכור. הדבר ה-אמיתי זה העשייה, השירים, תוכניות הטלוויזיה וילדים שממש שמחים. אם עשיתי את זה, המשבצת שלי מלאה. היום אני אספר לך הכל בכיף, אבל מנקודת מוצא שונה. אני לא באה מאינטרס. אני לא אמכור את סבתא שלי בשביל להשיג את הכתבה".
עד כדי כך?
"אנחנו מעלים עכשיו את הצגת שירי עוזי חיטמן. פגשתי אותו לפני הרבה שנים בנסיעה לרוסיה. בן אדם מדהים, שקט, טוב. הוא לא הוערך כמו שצריך. אמן גדול שהרדיו לא פרגן לו והתקשורת הוציאה לו את הדם, כי עוזי לא סיפק כותרות. השקטים האלה, שלא מייצרים פרובוקציות, שלא חיים בדרמות יתר ומשברים, שלצערי אתה צריך אותם כדי להיכנס לתודעה. האמנים האלה עלולים להתפספס, כי החברה לא יודעת להעריך את הבורגנות שלהם. היום להיות בן אדם נורמלי זה מוזר".
למה את בכלל צריכה לחשוב על עולם המבוגרים?
"לפעמים מתעורר בי הצורך, וגם באמהות שאני מכירה, ששואלות,' מה איתנו, את זמרת אדירה, למה לא תוציאי בשבילנו דיסק אחד?', ואז הן מבלבלות אותי למשך שבוע וזה בלבול טוב, כי אני אמכור זהב רק מהאמהות המתוקות האלה".
השבוע כיכבה דמותה בהיכל התהילה האמיתי של הבידור הישראלי, הפאנל של "ארץ נהדרת". שני כהן, בתפקיד רינת, הגיחה אל השולחן ולימדה את קיציס מילים באנגלית. "צחקתי מאוד, בעיקר כשעשו את יויו כמו ערס טיפוסי. הופתעתי מרמת ההשקעה כי הרי לתפור בגד ליו-יו זה ים כסף. הוחמאתי מאוד, ובעיקר הופתעתי מהתגובות שקיבלתי. אמרו לי שזו פריצת דרך. שאם הגעתי ל'ארץ נהדרת', זה סימן למעמד, להשפעה ולגודל ההצלחה שלי".
הטלוויזיה היא בית מוכר עבור רינת, שמשמשת אמן בית ב"הוט V.O.D יאנג" כבר למעלה מחמש שנים. יותר מעשר מיליון הורדות נרשמו שם להפקות המושקעות שלה, כולן עם מסר חינוכי וערכי.
היא נשואה לדורון מור, שגם מנהל את המותג. 17 שנה הם ביחד, 12 מתוכן נשואים. יש להם שלוש בנות - שירי, נועה ויעלה. אבל גם שם, כמעט כמו בכל תחום אחר בחייה, היו בהתחלה קשיים. "לקח זמן לבנות זוגיות. זה לא שאתה בא, ותוך רגע מתאהב ומתחתנים. בכנות מוחלטת, בנכונות אחד כלפי השני. עם המון ויתורים ופשרות. והכל על מנת לבנות. אבל היום אני נמצאת איתו בתוך חממה. זה כמו שאתה מגדל עגבנייה והיא צריכה יחס. דורון למד שאני צריכה את היחס החם, הפינה הנעימה, בית נטול מריבות, או לפחות למזער את המריבות. אצלנו הריבים הם במסגרת האמנות. יכולים לריב על תוכן של פרק בסדרה, אם תהיה בובת שפן או לא".
יצרתם אימפריה כלכלית.
"הבריאות חשובה הרבה יותר. שאנחנו חוזרים לבית המקסים שלנו, שותים קפה בסבבה עם חיוך על הבוקר - זה המיליון דולר. הבן אדם לא יודע להעריך את הדברים האלה".
כסף הוא בכל זאת מטרה.
"אני לא מיליונרית. אני לא נהנתנית. אני צריכה את צלחת הפתיתים שלי בצהריים. זה לא בגינונים, אין פה את הפוזה. אני מרוויחה כדי לממן את הילדות שלי. מתפרנסת בכבוד בעולם. אם תעבוד 18 שעות ביממה, מיליונר לא תהיה. לא באתי לפגישה איתך עם הרולקס והיהלומים. זה לא מרשים אותי. לא באה למכור לך דבר נוצץ והוליוודי. עשיתי המון שינויים פנימיים ואל תשכח שהפסקתי לעבוד בשבת, דברים שהתודעה שלך אומרת, 'מה אתה, פסיכי? אם תפסיק לעבוד בשבת אתה צריך לפרוש'. כי שבת הרי זה העניין".
פתאום מתקשרת אל גבאי מיכל צפיר. שיחה די מפתיעה, מאחר שבשנים האחרונות דובר על מתיחות בחצר המלוכה, קרבות ירושה ומי בעלת הבית. "זה נס מה שקרה כאן", רינת מודה. "הקטע עם מיכל צפיר, במופע 'מותק של פסטיבל' הקודם, לא היה טוב, אבל מאז משהו קרה. אני לא באה מאגו. אתה לומד לפרגן. אני עושה עבודה פנימית עמוקה. עובדה שבפסטיבל האחרון הייתה אווירה מדהימה. לא קנאה ולא תחרות ולא איכסה. כשאמרו בפסטיבלים הקודמים 'ככה זה עם אמנים', אמרתי שצריך לתקן. צחקו, 'את חיה באספמיה' והשנה הוכחתי. אני כל לילה מסתמסת עם יעל בר-זוהר, עם דפנה דקל. אפילו עם המלבישה. נוצר משהו שפתאום אתה פוגש את הבן אדם ולא את האמן".
אין לך יריבים?
"לכל אדם יש יריבים. ואם אין, זה אומר דרשני. אפילו לדוד המלך ולמשה רבנו היו. ואני חיה עם זה בשלום".
מי?
"המון. אנשים שקשה להם עם ההצלחה שלי, עם הבן אדם שאני. אני לא אגלה לך מי, כי אני אוהבת אותם".
נו, באמת.
"אני לא אוהבת את המעשים שלהם, אבל הם האחים שלי. אני עושה עבודה פנימית, אתה יודע כמה קשה היה להגיע לזה? אני לומדת כל יום רביעי'תניא', ספר שכתב רבי זלמן שניאור מלאדי. הייתי באה לשיעורים אחרי שהם היו עושים לי עוול, מאכילים אותי חצץ, כאלה שהיו פעם חברים טובים. הייתי שואלת מה התורה דורשת והמדריכה הייתה אומרת שאתה צריך לשנוא את המעשים הרעים, אבל לאהוב את היהודי שבהם. חשבתי שאם תחתוך את הגוף שלי לקוביות יהיה יותר קל ממה שהיא אמרה עכשיו. למה הייתי 11 פעם באמן? תראה מה מוטל עלי: לייצר שמחה, גם כשיש לי סיבות שעלולות להעיב על השמחה שלי. כל האויבים מסביב, כל שונאי החינם".
בתורה יש גם קללות ועין תחת עין.
"לא אצלי".
ולמרות זאת, את ובעלך החלטתם עכשיו גם לייצג אמנים. בשביל מה? תברחו לפינה שלכם.
"הגענו למצב שאנחנו יכולים להתרחב, לתת פלטפורמה שיכולה לעזור לאמנים לחזור לבמה ולצאת לשטח. אנחנו מספיק שנים בתחום. אז דורון עושה את הרוב ואני רק עוזרת בלתפור מי האמנים שיצטרפו. מיכל ינאי, דפנה דקל, אין דברים כאלה. אמרתי לדפנה שאם לא הייתה זמרת ושחקנית, היא בטוח הייתה מטפלת באנשים. היא כזו טובה".
את הבנות שלך היית מכניסה לעולם הבידור?
"לא. אני מקווה שלא. הרי אני לא אוכל לקבוע עבורן בסופו של דבר".
רינת מזמינה עוד קפה הפוך כשברקע מתנגן שיר של מרגול. "אתה שומע את זו ששרה ברקע, תראה לאיזה להבות זה הגיע. אז היא לא הייתה מדויקת, אבל ככה לגמור בן אדם? להביא אותו לטופ ואז לירות? רחמים".
נתתי לרינת את תיק הארכיון שהצטבר עליה במשך השנים. תמונות שלה כנערה, כזמרת מתחילה, כאחת שמנסה למכור בכוח. מדי פעם היא פלטה "אלוהים ישמור" וכמה פעמים ביקשה לגנוז, ואם אפשר לגרוס. "היום אני באמת מביאה כל כך הרבה מוסר לדור".
זו לא שמרנות, אפילו צדקנות?
"למה ילדה בת 12 צריכה ללכת עם חולצות בטן, לחצות את הכביש ולעשות עיניים לנהג? מה התקלקל בנו? אתה חושב שבגיל 12 לא תצטרך להגיד לבת שלך'אבא לא מרשה לך לראות את התוכנית הזו'? אוי ואבוי אם תהיה בתרדמת".
את רוצה עוד ילדים?
"בטח, אני צריכה בנים".
בזמן שאנחנו מדברים ניגשו אל רינת הורים לאחד כזה. היא חיבקה את התינוק שהגישו לה. אמא אחרת התקרבה ואמרה, "24 שעות הבובה שלך (בובה בדמותה של גבאי - א"ל) לא עוזבת את הבת שלי. ישנה איתה, שרה לה בבוקר". גבאי חייכה, שלחה נשיקות, הצטלמה בסבלנות. "ילדים הם קהל של אמת, אהבה", הסבירה .
"אני לא מרגישה קושי איתם, אולי בגלל שאני ילדותית ומרגישה בבית. מרגישה מוגנת".
זה לא קיטש?
"שיגידו. אין כאן דמות. אם שואלים אותי למה ההצלחה כל כך רחבת כנפיים, אז זה בגלל שאני נמצאת בנקודת האמת. אוהבת ילדים ועושה את זה ביראת קודש. ילדים בגן, לפעמים מאכילים אותם מעדנים סינתטיים, אבל הילד עדיין יעדיף את הבננה או התפוח, את הדבר האמיתי".
כילדה היית דומה לרינת, הדמות שאת מגלמת בפני הילדים?
"זה לא שהייתי, אני עדיין, עדיין מאוד ילדותית. יש פינה בתוכי שהיא מאוד תמימה, חשופה. אני יכולה לבכות שעה בגלל שמישהי עיקמה לי פרצוף. לא תכננתי את הדמות, לא היו ישיבות ושרטוטים. אני די מזדהה עם מה שקורה לה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם