עניין של תרגום: ביקור בגלריה שלוש עם הילדים
בתערוכתו ZANGA ZANGA, המוצגת בגלריה שלוש בתל אביב, מציג האמן שריף ואכד עבודות המשחזרות רגעים איקוניים מהפוליטיקה של העולם הערבי. למרות הנושא הטעון, העבודות מציעות חוויה אסתטית וכיווני מחשבה ששווה להכיר לילדים
כפי שכבר דובר כאן, לאחרונה ניתן לראות מעבר הדרגתי של גלריות אמנות עכשוויות מאזור גורדון-דיזנגוף לאזורים אחרים בעיר תל אביב. חלקן המועט של הגלריות נדד לדרום העיר, באזור רחוב שוקן, שם נפתחו כבר באופן טבעי גלריות צעירות ומתחילות – שעניינן הוא אמנות עכשווית וצעירה. חלק נוסף של הגלריות נדד לאזור לב העיר (שד' רוטשילד וסביבתה). הפעם אני מזמינה אתכם לבקר במתחם החדש של גלריה שלוש, ברחוב מאז"ה.
במשך שנים רבות הייתה גלריה שלוש ממוקמת במרתף ברחוב חיסין. לפני מספר שנים, 'זכתה' לעבור לבניין גדול, משופץ, מפואר ומשומר ברחוב מאז"ה. היה זה מעבר מורכב מחלל בגודל אינטימי ואפלולי, לבניין בעל שתי קומות תצוגה, רחבות ומוארות. החלל כבר אינו חלל גלריסטי כמו שאנחנו מכירים, בדרישתם האוצרותית החללים הם כמעט מוזיאליים. לבניין קומת גג בה מתקיימים לעיתים אירועי תרבות, ובקומת הקרקע נמצאת החנות ספרים ובית הקפה של 'תולעת ספרים'.
התערוכה המוצגת בימים אלו בגלריה, היא של שריף ואכד (יליד נצרת, 1964). שם התערוכה - ZANGA ZANGA, צמד מילים שמצוטט מנאומו של שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי - הפך כבר מזמן למושג ולסמל האלימות שלו כשהתגלגלו ברשת וביו טיוב בעיבודים וגרסאות שונות.
בלי קשר למשמעותו המקורית של השם, כבר בכותרת התערוכה ניתן לגרות את סקרנותם של הילדים ולברר יחד מה משמעותו לדעתם ומה הם מצפים לראות בתערוכה הקרויה כך. על אף המשחקיות והקסם שמזמינה הכותרת, כדאי לדעתי לרמוז לילדים שמדובר בעיבוד מתוך נאום של שליט ערבי.
בהקשר זה, כדי לספר להם מעט על האמן. שריף ואכד יליד נצרת, חי ועובד בחיפה, הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. כמובן שעיסוקו של ואכד בעולם הערבי הבינלאומי ובסכסוך המקומי הוא צפוי, בתערוכה זו העבודות משחזרות רגעים היסטוריים, אפילו אייקונים, מהפוליטיקה של העולם הערבי המקומי והבינלאומי. האסתטיקה אותה מציע ואכד בתערוכה זו היא עדינה, נעימה לעין ומעוררת מחשבות מורכבות. שילוב לא סטנדרטי במיוחד לאור הנושא הטעון.
אם כן, אותו משחקיות תמימה (עבור הילדים כמובן, אנו המבוגרים נזהה אותה כאירוניה) - ניתן לצפות לה כבר מתוך שם התערוכה, חוזרת שוב ושוב התערוכה עצמה. ואכד מצליח לעבד תמונות שראינו ומילים ששמענו לכדי ייצוגים אמנותיים עצמאים, הנפרדים לחלוטין מהקשרם המקורי.
יחד עם זאת, התערוכה בנויה כך שלכל אזור במרחב יש נושא, וכל נושא מטופל במספר רב של טכניקות. כך למשל, אותה כותרת של התערוכה, זנגה זנגה, היא גם יצירה בפני עצמה. ואכד מציג את הביטוי כמו שהוא נכתב בקליגרפיה סינית (סימן סיני) – כעבודה ודימוי בפני עצמו. בכך מציג את הפערים שנוצרים בין עמים כפערים בתרגום. זה הרי 'סינית בשבילנו', וכך אולי גם במציאות חיינו בכלל. נושא התרגום חוזר מספר פעמים בתערוכה וכמו במקרה זה, משמש גם כאובייקט ציורי בנוסף להיותו משמעותי מילולית.
אותם פרטים או רגעים איקונים בהם עושה ואכד שימוש, הופכים לאובייקטים ולסדרות, ומטופלים על ידי ואכד בתשומת לב ובמגוון רב של אפשרויות – הם נחתכים, מתכווצים, מתרחבים, מתנפחים, מופשטים וחוזרים על עצמם. העושר הסגנוני והטכני, המשולב בתמות מאוד ברורות ומסודרות מאפשר לנו, הצופים בכלל ועם ילדים בפרט, לבחון כל נושא או מחשבה ממספר כיוונים.
לדוגמה, אותו רגע היסטורי המוכר לנו כרגע בו ברק וערפאת 'נלחמים' על מי ייתן למי את הכבוד להיכנס ראשון, הופך לסדרת רישומים גיאומטריים של זוג שנראה מתחבק,
עם כל זאת, החוויה האסתטית בפני עצמה חזקה. התערוכה עמוסה בצבע-צורה-וידאו-סאונד-גודל וטכניקות שונות, מגוון של סוגים ורמות תוכן.
מעניין יהיה עם הקטנטנים ממש לשחק. לנסות לזהות מה מתואר, להבין מהם מה הם רואים. לנסות לחבר בין הסדרות, לחבר בין נושא העבודה לטכניקה, לאובייקטים שונים שמתקשרים עם אותו נושא. ניתן לחשוב איתם, מה יוצר השוני בין הטכניקות השונות המתארות את אותו נושא.
בהתאם לגיל הילדים, ניתן לעורר אותם למחשבות; עם הגדולים ניתן לסייר בצמוד לדף התערוכה (המפורט אך לא מסודר לפי התצוגה), ולחשוב יחד מה שייך למה, ואולי גם לברר למה התצוגה מסודרת כך והדף כך. אפשר אפילו להיכנס לעומקם של הנושאים הפוליטיים, ולחשוב על איך הטכניקה משרתת את הנושא, את האמנות ואת המחשבות שעולות בעקבותיהן.
נראה שואכד מעוניין בתערוכה זו לעורר אותנו להיזכר לחשוב בעצמנו; לבחון ביתר תשומת לב את המידע ה'מתורגם' שמגיע אלינו, להיות קשובים יותר, להתבונן לעומק בפרטים, לעודד אותנו להיות חופשיים לדעותינו. בעצם, אפשר להגיד שמדובר בשיעור חשוב לילדים.
לשמחתנו, בית הקפה הנעים והמקסים של 'תולעת ספרים' נמצא ממש שם. במרחב האינטימי של המקום ניתן יהיה להמשיך ולהגות במחשבות העולות.
יסמין וקשטיין היא בעלת תואר שני במחקר תרבות ומלמדת אמנות בסטודיו פרטי בראשון לציון ובבית האמנים תל אביב. לפרטים: studio.wakstein@gmail.com.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם