לא משחק ילדים
נפתולי הצעת החוק לפיקוח על המעונות לגיל הרך שבים ומוכיחים שהמדינה מתעלמת מ"מחאת העגלות" והנטל נופל על כתפי ההורים המסכנים
קורים שם דברים מרתקים, מתחת לרדאר התקשורתי, בחדרים הצדדיים ובמסדרונות הפוליטיים החשוכים - דברים שאפשר להבין מהם בדיוק איך הגענו לאן שהגענו ולמה כל כך הרבה ישראלים מרגישים שפשוט גונבים להם את החיים ואת המדינה.
אז ככה: הצעת החוק (במקור של ח"כ זבולון אורלב) עמוסת כוונות טובות. רבע מיליון פעוטות שוהים מדי יום במעונות לגיל הרך ללא כל פיקוח של המדינה, בלי קריטריונים, בלי שנקבע בחוק מה התנאים המינימליים שנחוצים להם מבחינת בינוי, ציוד, בריאות, היגיינה וכו'. עד כאן סבבה.
מכאן, מתחילות הצרות. הממשלה אימצה בינתיים את הצעת החוק, והסעיפים נערמו בה זה על זה. חלקם אינם ניתנים ליישום ועלולים להכשיל את כל העסק (דוגמה: כל המעונות יעברו לאיזורים שאינם איזורי מגורים תוך שבע שנים. באמת? לאן הם יעברו? לאיזורי תעשיה? איך אפשר להעביר אלפי מעונות לאיזורים שאינם קיימים תוך שבע שנים? ומי יממן את זה בדיוק?).
אבל זה עוד מילא. ח"כ אורלי לוי, ישראל ביתנו, מחוקקת פעילה במיוחד בתחום
כי אם יפילו על עשרות אלפי גננות ובעלות מעון לממן עכשיו שיפוצים, מעברים וסידורים בגובה מאות אלפי שקלים, ברור שמי שישא בנטל הזה בסופו של יום הם ההורים. המדינה אמנם אמורה להקצות כספים לטובת יישום החוק הזה, אבל זה לא יעוגן בכתב, לא במספרים ולא במחוייבות אמיתית.
בסוף, כמו תמיד, זה יפול עלינו, ההורים.
אז הלכה ח"כ לוי ואירגנה קואליציה, כמעט מקיר לקיר, של כל המפלגות, מהאופוזיציה והקואליציה כאחד, שתבעו ודרשו והתאחדו לתמיכה בחוק בתנאי אחד: שהוא יכלול סעיף מפורש בו ייאמר שהממשלה תממן את כל הנדרש מצד אחד, ושיהיה פיקוח על המחירים מצד שני.
זאת אומרת, להבטיח שהנטל, הכבד מלכתחילה, על ההורים, לא יוכבד עוד יותר. יופי? בטח יופי.
בינתיים התפרסם תקציר דוח של בנק ישראל שקובע שבמהלך רגיל של הדברים, אם אכן ייושמו כל סעיפי החוק החדש, הדבר יביא לעליית מחירי המעונות לגיל הרך ב-40 אחוזים .
כן, אין כאן טעות. בנק ישראל קובע שאם המדינה לא תממן את הסיפור הזה באופן מלא, המחירים יעלו בצורה חדה. נקודה. הורים ששילמו 2,200 שקל, ישלמו מעל 3,000 שקל. עליה ענקית, חדה, בלתי נתפסת.
על רקע הדו"ח הזה, שבא מהסמכות העליונה והאובייקטיבית ביותר (בנק ישראל), התחדד עוד יותר הצורך לקבע ולמסמר את המדינה למימונו של החוק החדש. נכון? בטח נכון. ומה אתם חושבים קרה? המדינה מסרבת להתחייב בכתב לממן את הסיפור הזה, ומסרבת לפקח על המחירים.
ובמקביל, המדינה (האוצר) פירקה את קואליציית הח"כים שדרשה את הדרישה הזו. מי שערק מהקואליציה הזו אתמול, ברגע האחרון, היא ש"ס. נכון שאתם לא מופתעים? אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, אמורה הצעת החוק הזו לבוא הבוקר לוועדה, לקראת קריאה שניה ושלישית ואישור סופי, בתמיכת ש"ס.
מה קרה פתאום שגרם לש"ס לערוק? התשובה טמונה בטח בסעיפים נסתרים מהעין, שכרגע אנחנו לא יודעים למצוא, שיאפשרו לש"ס להמשיך לנהל את רשת החינוך העצמאית שלה, בה יש כידוע תנאים משופרים בהרבה מהרשתות הממלכתיות ומהמוסדות הפרטיים.
אלה החיים שלנו כאן, זוהי התוצאה של "מחאת העגלות", אלה הם פירותיה של מחאת הקיץ, וכך טובע מפעלו של פרופסור טרכטנברג. מה נשאר לעשות? להצטרף לרשת החינוך של ש"ס. מה הפלא שרבים כל כך עושים את זה.
אקו"ם